אין לכם עניין בשוויון? שבו בשקט
לאליטה הצפויה והמיידית של מדינת ישראל יש יותר מדי ביקורת על המאבק הדחוף שלי ושל חבריי למען צדק שוויון וחופש, ומעט מידי עניין בגזענות המופנית כלפינו באופן מסורתי מקום המדינה ועד היום. אור סיונוב באה לעשות סדר ומצטרפת לנבחרת הכותבים של nrg
בעקבות דוח ביטון, המודעות ההולכת וגוברת בנושא חטיפת ילדי תימן, הצהרות שרת התרבות ועוד ניצחונות קטנים של המאבק המזרחי, אנו עדים לתגובת נגד מביכה של גורמים רבים, רבים מידי, בחברה הישראלית. אנשי אקדמיה, תקשורת, תרבות וממשל נעמדים על רגל אחורית כדי להגן, במה שנדמה לעיתים כשארית כוחם האחרונה, על מעט מתחושת העליונות המוסרית והערכית שהחזיקו לעצמם בכיס האחורי.לעוד ידיעות בערוץ המדע של nrg:
- לפלסטינים מכופפים את החוק, ללוחם צה"ל לא
- הפרקליטים מציגים: נציבות ביקורת ללא ביקורת
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
במדינת ישראל, האליטה הרעיונית והמעמדית, זאת אשר ברובה מכנה את עצמה "שמאל", לא מדברת ולא מעוניינת לדבר על פוליטיקה של זהויות, ובבקשה אל תפריעו להם עם העובדות. מופעי הפאניקה המוסרית נעו בחודש האחרון על ציר הטפשת, מרמת "די מטופש" ועד "איוולות מוחלטת" ובציר הגזענות מ"לא כזה פוליטקלי קורקט" ועד "תורת הגזע למתקדמים".
גידי אורשר ליהג בשפת איש קדמון התלהמות כועסת ומבולגנת כאילו שלקחו לו את הנבוט, אגי משעול השמיעה בועות בועות של אסכולה טובעת היות והגיעו לה מים עד נפש מההסתה המזרחית, ליאור שליין ומי שכותב לו את הטקסטים מבטאים את ההיסטריה שלהם מהזרמים התת קרקעיים של המהפכה, בשליפת צרור בדיחות גזעניות היישר מהבוידעם של הקומדי סטור, ואפילו גיא פינס לא מבין מדוע מתעקשת שרת התרבות לקיים מופע מחווה לדקלון, מילא אם היתה מצרפת את הפילהרמונית, או אז היה מדובר בעניין תרבותי ולא סתם חפלה משמחת לטבריאנים.
ואנחנו. המזרחים המקצועיים. הושוונו לדעאש, הואשמנו בכך שאנחנו מייצרים פילוג ושנאה, נטען כלפינו שאנחנו נאבקים בשביל הון. בשביל לעשות קריירה מהמאבק. שאנחנו מנצלים ניצול ציני ומכוער אוכלוסיות קשות יום כדי לקדם את עצמינו. בכיינים בשכר. והחביב עלי - קבלני קיפוח. הרשו לי רגע לסבר את האוזן.
המאבק המזרחי לצדק ושוויון לא מקדם ולא יקדם אף אחד מהנאבקים אותו. המחירים שאנחנו משלמים ומשלמות על המאבק הזה אלו מחירים שהאנשים המכנים אותם בכינויים האלו לא מכירים ולא יכירו. דלתות שממילא היו סגורות בפנינו נסגרות הרמטית. מרגע שאנחנו מתחילים לדבר על ולעסוק בדיכוי של מזרחים במדינה הזו - עוד ועוד דלתות נטרקות. (בדיוק ברגעים אלו נסגרו בפניי לפחות עוד שלוש). במקומות תעסוקה, באקדמיה, בעולם התקשורת ובפוליטיקה. משה כחלון, שר האוצר, לא משתמש במילה "מזרחים" מסיבות טובות מאוד.
• אנחנו לא אכלו לי שתו לי. אתם אכלתם ושתיתם מה שלא שלכם. מה שצריך להתחלק בין כולנו. בואו נדבר על זה.
• אנחנו לא משתכנזים. ההשכלה והרהיטות אינן בבעלות אשכנזית. רבים מאיתנו הצליחו לשבור את התקרה העשויה יציקת בטון משוריין מעל ראשינו בעזרת האמהות המופלאות שלנו אבל אנחנו לא שוכחים/ות את החברים/ות שלנו מהכיתה שהתקרה שברה אותם/ן ועומדת שרירה וקיימת מעל ראשי ילדיהם.
• אנחנו לא מבקשים לקחת לכם את השואה. אנחנו דורשים שהילדים שלנו ילמדו בבית הספר גם את ההיסטוריה של הסבא והסבתא שלהם.
• אנחנו לא שונאים אשכנזים. אני יודעת שקל יותר למתנגדי המאבק שלנו לטעון שכן במקום להביט נכוחה על הטיעונים שלנו - אבל זה בעיקר מעיד על יכולות נמוכות מאוד בכל הנוגע לחשיבה מורכבת וביקורתית.
• בפעם המיליון: מזרחים - לא מזרחיים. בני אדם. לא חפצים.
לאליטה הצפויה והמיידית של מדינת ישראל יש יותר מדי ביקורת על המאבק הדחוף שלי ושל חבריי למען צדק שוויון וחופש ומעט מדי עניין בגזענות המופנית כלפינו באופן מסורתי מקום המדינה ועד היום. אני מוצאת את הציטוט הזה מהנאום המופלא של ג'סי וויליאמס מטקס פרסי ה bet מתאים באופן מיוחד.
"המדוכאים אינם אחראים על תמיכה ועידוד של אלו הצופים בדיכוי שלהם מהצד. זו לא האחריות שלנו. מספיק עם זה. אם יש לכם ביקורת על תנועות המחאה שלנו, אז כדאי מאוד שיהיה לכם עבר מבוסס של ביקורת על הדיכוי שלנו. אם אין לכם עניין בשוויון עבור אנשים שחורים, אל תייעצו למי שכן יש לו עניין כזה. שבו בשקט".
אקו"ם