עוד מאותו דבר: האם התאגיד יצליח להפתיע?
מנהלי הדוקו והאקטואליה בתאגיד השידור מגיעים ברובם מהשדות המוכרים של גלי צה"ל ומהערוצים המסחריים. ספק אם הם מסוגלים להיות בני חורין ולבנות כבישים עוקפים לשפה התקשורתית הקיימת
על אף כל המלל הפוליטי והתקשורתי על מצב התקשורת בעת האחרונה, אני מוכן להעז ולקבוע שרק אחוזים ספורים מהציבור הישראלי מגלים עניין כלשהו בהתפתחויות האחרונות בתחום או ברפורמות שמתכנן מנכ"ל משרד התקשורת. מדובר אמנם בעניין חשוב מאוד, אך הציבור ממעט לגלות בו עניין בשל גישתם של מקבלי ההחלטות ובעלי ההון, המתייחסים לתחום החשוב הזה כאל שוק גרידא.
לעוד ידיעות בערוץ המדע של nrg:
- לפלסטינים מכופפים את החוק, ללוחם צה"ל לא
- הפרקליטים מציגים: נציבות ביקורת ללא ביקורת
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
העיתונות אינה מדברת על תקשורת ממקום ערכי-תרבותי שיש לו משמעות רבה בעיצוב המציאות שלנו ובהבניית השיח הישראלי. במקום, הכותרות מדברות על שוק, רפורמות, הסדרה, תאגיד ועוד כהנה וכהנה מינוחים פונקציונליים מסוג זה. שיח התכנים נידון רק בהקשר של עצמאות השידורים - נושא חשוב שמתגמד לנוכח ההלעטה המסורתית של הציבור בתכנים מטמטמים ורדודים. מדוע שהציבור יהיה מוטרד מהסכנות לחופש הביטוי כאשר מרב המוטרדים המקצועיים מגלים אדישות מול ההתייחסות לאמצעי התקשורת כאל מוצר על המדף כמו מכשירים סלולריים?
תפיסת התקשורת כשוק מפנה עורף לשפה ערכית. היא אינה יכולה לגור בכפיפה אחת עם עולם רוחני שרואה את המציאות מעבר לרובד הקיומי. הגיע הזמן להחליט אם ייעודה העיקרי של התקשורת הוא להיות סוכן תרבות, או שמא לעסוק בהיסח הדעת.
תיאורטיקנים של תחום זה בחרו באפשרות הראשונה. לא בכדי חוק רשות השנייה וחוק רשות השידור עסקו בצורך בשימור התרבות ועודדו עיסוק בתכנים ערכיים, כמו דמוקרטיה ומורשת. הם נועדו לטפח את השיח המרתק בין ישראליות ליהדות ובין חדש וישן. כמובן, יש מקום לתקשורת מבקרת ונושכת, חופשית מלחצים, אך בלי אימוץ המודל הערכי יהיה קשה להנחיל את חשיבות הביקורת.
בשבוע האחרון התחרו מיטב מושכי העט בתיאורים צבעוניים על האופן שבו ראש הממשלה בנימין נתניהו משתלט כביכול על התקשורת המסחרית והציבורית. אמירות אפוקליפטיות על סכנה לחופש הביטוי הפציעו בכל עיתון.
לפי בעלי הטורים, אוטוטו 'הארץ' נסגר, ואילו ירון לונדון, רזי ברקאי ורביב דרוקר צריכים לחפש לעצמם עיסוק אחר. הם גם נתנו לנו להבין שרשות השידור הוותיקה כבר איבדה את מצפונה המקצועית, ושכל אנשיה – לרבות אריה גולן, יעקב אחימאיר, קרן נויבך ועוד – סרים למרותו של ראש הממשלה. זה מגוחך. אמנם נתניהו אינו טלית שכולה תכלת בכל הקשור להתנהלותו מול התקשורת, אך ביחס לכוחן של אמצעי התקשורת השונים הפוליטיקאים תמיד חלשים יותר מכפי שנדמה להם ולנו. התקשורת חזקה מהם.
סכנת הלחצים האמיתית נשקפת לתקשורת מתופעת העדר התקשורתי, שאימץ את השפה המסחרית שכאמור מרדדת את השיח הן בתוכניות והן בתחום החדשות והאקטואליה. במקום תקשורת שמתווכת בין המציאות לביננו, ובמקום לשקף מציאות מורכבת ומרובדת, משדרים לנו מציאות שטוחה של עולם שחור ולבן, שטיפת מוח של מציאות ריגושית.
השידור הציבורי אמור להוביל גישה אחרת, שונה מהמצוי, לעמוד נכוחה מול הגישה הקפיטליסטית העריצה. עליה להציב מודל שמפנה עורף לאלילות הרייטינג, לייצר שפה טלוויזיונית ערכית כחלופה לשפה ריגושית. אסור לה להתבייש במינוחים כמו רוחניות, מורכבות או עומק, וגם לא לחשוש מלהתכתב עם האתוס הציוני. כמו כן, היא מוכרחה להניף את נס השניות שכל המוצא מוזמן להציגה לתאגיד השידור הציבורי החדש.
לצערנו, הנהלת תאגיד השידור הציבורי עבדה עד כה מתחת למכ"ם, הן בבחירת האנשים לתפקידים המשמעותיים והן באשר להצגת החזון שלה. לפי מיטב ידיעתי, המנהלים עצמם הם אנשים איכותיים, אך ספק אם הם מסוגלים להיות בני חורין ולבנות כבישים עוקפים לשפה התקשורתית הקיימת. ספק אם הם שונים בהווייתם מהמילייה התקשורתי הקיים.
נכון לעכשיו מסתמן שמנהלי הדוקו והאקטואליה בתאגיד מגיעים ברובם מהשדות המוכרים של גלי צה"ל ומהערוצים המסחריים, כך שאנחנו עלולים לראות ולשמוע שוב מאותו דבר. מנהלי הדוקו שהובילו במשך שנים את ערוץ 8 ופסטיבל 'דוק אביב', ששיקף עולם מאוד מסוים, יתקשו להסתכל על המציאות מזווית אחרת. כאשר ייאלצו לבחור בין סרטים העוסקים בתוכן יהודי, סביר להניח שידירו אותם למחלקה למורשת ישראל. כשהתקציב יהיה מוגבל והם ייאלצו להחליט על עריכת תחקיר העוסק בפרופיל המתגייסים ליחידות קרביות בחברה הישראלית אל מול סרט על פרופיל מתנחלים, ספק אם נופתע, והם יבחרו באפשרות השנייה ("משיקולים מקצועיים", כמובן).
האם יצליחו להפתיע אותנו בכל זאת ומהדורת החדשות תהיה שונה בתכלית השינוי ממהדורת החדשות של 2 ו-10? האם אנחנו עתידים לגלות שקשת הצבעים שלהם כוללת צבעים נוספים מלבד שחור ולבן, ותוכניות התרבות יסקרו גם אירועי תרבות שאינם מתקיימים בתל-אביב? אם כן, נוכל להפריך סוף-סוף את ההנחה הידועה שגל"צ מייצרת די-אן-אי תרבותי אחיד. ובא אז לציון גואל, וקול ישראל מירושלים.
אקו"ם