ראשי » חדשות » דעות

הצצה ליחסים המביכים בין הפרקליטות לכנסת

תהליך הכנת חוק נציבות הביקורת על הפרקליטות חשף את האמת הפשוטה: גם אבירי שלטון החוק בפרקליטות יודעים להתנהג כמו כל איגוד מקצועי אחר, ולהלך אימים על הדרג הפוליטי

חוק הנתב"ם (נציבות הביקורת על הפרקליטות) אושר היום בוועדת חוקה חוק ומשפט לקריאה שנייה ושלישית בכנסת. הרעיון שעמד בסיס הקמת גוף הביקורת על הפרקליטות היה פשוט: התביעה הפלילית בישראל, הן בפרקליטות והן במשטרה, מחזיקה בידיה כוח עצום. יש לה את האפשרות להרוס חיים של נאשם כפשוטו ממש.

עוד כותרות ב-nrg:
כך השתמט טראמפ הצעיר משירות בוויאטנם
בצל יחסים עכורים עם המפכ"ל: ניצב בארי פורש
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

נכון, הסטנדרטים המקצועיים והאתיים של הפרקליטים אמורים להבטיח כי השימוש בכוח יהיה מידתי ורק למטרה ראויה, קרי מיצוי הדין עם נאשמים אשר אשמתם הוכחה למעלה מכל ספק סביר. אבל סטנדרטים גבוהים ואיכות אנושית לא תמיד מבטיחים הגנה מפני גבהות לב ולהיטות מקצועית, שמטשטשים את הרגישות. נציבות הביקורת נועדה בדיוק למטרה הזו: לאפשר לכל אדם שנפגע ממעשה או מחדל של מייצגי המדינה להגיש תלונה לנציב מקצועי ועצמאי, אשר יבדוק ויברר את התלונה.
 
תהליך ההכנה של החוק חשף את האמת הפשוטה, שגם אבירי שלטון החוק בפרקליטות יודעים להתנהג כמו כל איגוד מקצועי אחר, לצופף שורות ולהדוף ביקורת כאשר הם אלו שנמצאים על הכוונת שלה. הפרקליטים פעלו ללא לאות כדי להלך אימים על הדרג הפוליטי ולצמצם עד כמה שניתן את הסמכות של הנציב. ההישג הראשון שלהם היה בהחלטה שהנציב לא יוסמך להגיש דוח ביקורת מערכתי, אלא רק ביקורות פרטניות.

בנוסף, הנציב אמנם רשאי לבקר גם את פעילותו של היועץ המשפטי לממשלה, אולם אין לו סמכות לברר תלונות על שיקול דעתו המשפטי של פרקליט. מי יכריע במקרים שבהם תתעורר שאלה האם מדובר בשיקול דעת משפטי או בכשל מקצועי? היועץ המשפטי לממשלה כמובן. הוא תמיד יכול להחליט שמדובר בסוגיה של 'שיקול דעת' ובכך לאיין את התלונה.

הדוגמה המטרידה ביותר למערכת היחסים שבין הפקידות המשפטית לנבחרי הציבור הייתה בדיוני הוועדה אתמול. יו"ר ועדת חוקה הציע שהביקורת המערכתית לא תיעשה בידי מבקר פנים קצוץ כנפיים של משרד המשפטים, אלא על ידי מבקר המדינה. הצעת הוועדה הייתה לקבוע בחוק שיוקם במשרד המבקר "צוות ייעודי" לעניין זה.

מבקר המדינה, השופט בדימוס יוסף שפירא, הגיע לדיון. הוא הסכים לקבל את סמכות הביקורת המערכתית על הפרקליטות, אולם לא היה מוכן להקים לצורך כך צוות ייעודי במשרדו. במילים אחרות, הוא שמח לקבל תוספת תקנים אבל לא רצה לתת את התמורה – הקמת גוף ביקורת ייעודי בתוך משרד המבקר.

אני ממליץ לכם לצפות בדיון שנערך בוועדה בנוכחות המבקר. הוא הגיע לדיון בגינוני טווס מביכים, כמו סולטן טורקי שבא לבקר את נתיניו. הרושם שהוא שידר היה שהוועדה עובדת אצלו ויכולה לחוקק רק את מה שמקובל עליו.

היועץ המשפטי של הוועדה ניסה להסביר למבקר שהמטרה כאן היא הקמת גוף ביקורת מערכתית קבוע שיהיה תחת אחריותו, וכדי שזה יקרה צריך להקצות תקנים ייחודיים למשימה המורכבת בכדי להבטיח שאכן מדובר יהיה בגוף קבוע ופעיל. בנקודה הזו המבקר איבד את העשתונות. הוא דפק על השולחן והכריז, "אם כך אני מוותר על כל החוק", כאילו הוא הריבון ולא הכנסת שבסמכותה להטיל עליו תפקידים בחקיקה.

יו"ר הוועדה סלומיאנסקי נבהל וביקש לרצות אותו. הוא הציע להוריד את המילה 'ייעודי' מהחוק, והמבקר ניצל את ההזדמנות, אחז בידו ולחץ אותה כאילו לקבע את ההסכמה. הסאבטקסט היה ברור – לא הוועדה תקבע את החוק אלא המבקר.

החוק עבר היום סוף סוף, והתקווה היא שגוף הביקורת יצליח בתפקידו וישפר את אמון הציבור במערכת. אבל מה הרווחנו כאן על הדרך? הצצה ויזואלית אל מערכת היחסים המביכה שבין נבחרי הציבור בכנסת והאריסטוקרטיה הפקידותית.
 
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

יהודה יפרח

ראש הדסק המשפטי של nrg ומקור ראשון

לכל הטורים של יהודה יפרח