ראשי » חדשות » דעות

קלינטון או טראמפ: את מי באמת מעדיף פוטין?

אין לקבל את את המובן מאליו בעניין הפריצה למחשבי המפלגה הדמוקרטית. אפשר שמדובר במבצע שבאופן פרדוקסלי נועד דווקא לחזק את מעמדה של קלינטון. אחרי הכל, מה ישרת את האינטרסים של רוסיה - טראמפ ההרפתקן וחם המזג, או קלינטון הפייסנית?

במבט ראשון, הטענה שלפיה יש לקרמלין אינטרס מובהק בניצחונו של דונלד טראמפ בבחירות לנשיאות בארה"ב נשענת על אדנים איתנים ומוצקים. אחרי ככלות הכל, איל הנדל"ן אינו מסתיר את הערכתו הרבה לוולדימיר פוטין ולכישורי המנהיגות שלו, ורק שלשום המליץ פעם נוספת על שיפור ביחסיהן של ארה"ב ורוסיה. כמו כן, טראמפ העמיד בסימן שאלה את עקרון הערבות הקולקטיבית העומד ביסודה של ברית נאט"ו, המחייב את ארה"ב לסייע לכל שותפה בברית שתיפול קורבן לתוקפנות רוסית. בעיני טראמפ, מעורבות זו לא תהיה אוטומטית, אלא תצא לפועל רק במקרה שיתברר ש"מדינת הקורבן" עמדה בכל התחייבויותיה הכספיות לברית.

לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- לו למשטרת ישראל היה קצת הומור עצמי
- הזירה הסורית: הנוקאאוט של פוטין לאובמה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
 
על יסוד גישה עסקית זו למרחב האסטרטגי יש, אפוא, מקום להערכה שאם ייכנס לבית הלבן, יעלה טראמפ את מדיניות החוץ והביטחון של ארה"ב על נתיב נוח יותר עבור פוטין, מה גם שישאף למקד את עיקר זמנו ומרצו בזירת הפנים. על רקע זה, אין זה מפתיע שההדלפות הסיטונאיות ממרכז המפלגה הדמוקרטית, שחשפו את פעילותה המניפולטיבית והחתרנית של הילארי קלינטון, יוחסו להאקרים שפעלו מטעם רשויות השלטון ברוסיה ונועדו להחליש את מעמדה ואמינותה. אף על פי שפרשנות זו נראית לכאורה הגיונית למדי, אין לקבלה כמובנת מאליה.

לנגד עיניו של פוטין עומדים, לצד הרטוריקה הפרו־רוסית הנחרצת של טראמפ (שאינה מעידה בהכרח על כך שדבריו אכן יתורגמו למדיניות מעשית נגזרת ותואמת אם ייכנס לבית הלבן), גם פועלה ומחדליה של קלינטון, שכיהנה כמזכירת המדינה במהלך ארבע שנות נשיאותו הראשונות של ברק אובאמה. בהקשר זה, התמונה המצטיירת (ולא רק בראייתו של פוטין) היא של דמות שעשתה כל מאמץ כדי להימנע מחיכוכים עם הממשל הרוסי ואימצה לחיקה בהתלהבות את משנתו של אובאמה על אודות הצורך בגיבושה של חזית משותפת עם מוסקבה במכלול רחב של נושאים, כולל הגרעין האיראני.
 
מאחר שמזכירת המדינה שיחקה תפקיד מרכזי בממשל, שכבר בראשית דרכו היה בעל אופי פייסני מובהק ונשען בעיקר על "עוצמה רכה", עלתה השאלה אם הקרמלין באמת מעוניין בניצחונו של טראמפ, שלגביו רב הנסתר על הגלוי והמוכח. האם לא יהיה זה עדיף, מבחינתו של פוטין, שב־20 בינואר יושק בוושינגטון ממשל חדש שבראשו עומדת נשיאה שלגביה קיימת כבר תשתית עובדתית מקיפה ומבוססת לחיזוי התנהלותה העתידית? שכן, בה בשעה שהנשיא טראמפ חסר הניסיון וחם המזג עלול לפעול בצורה בלתי צפויה והרפתקנית שתעמוד בסתירה להצהרותיו של המועמד טראמפ, כניסתה המחודשת של קלינטון לבית הלבן עשויה להתקבל במוסקבה בברכה משום שמדובר באישיות מוכרת, מנוסה, זהירה במהלכיה ותומכת מובהקת בנתיב המוביל לפיוס ולפשרה.

לפיכך, אם אכן היתה זו רוסיה שיזמה את החדירה למאגרי המידע של המפלגה הדמוקרטית ודאגה להדליף את המידע שנאסף בעיתוי הנוכחי (ובהדלפה טמון העוקץ), אין לפסול על הסף את האפשרות שלפנינו מניפולציה בסגנון "הפוך על הפוך". זאת, משום שהותירה שובל של "סימנים מעידים" לגבי זהותם של הפצחנים. במילים אחרות, כמיטב המסורת של עידן המלחמה הקרה, גם הפעם אפשר שמדובר במבצע שבאופן פרדוקסלי נועד דווקא לחזק את מעמדה של קלינטון. זאת, על ידי הפיכתה לקורבן של הדלפה זדונית מצידה של מעצמה זרה, שחדרה אל תוככי מערכת הבחירות לנשיאות והשאירה טביעת אצבעות מפלילה.

בספרו הבלתי נשכח של ג'ון לה קארה, "המרגל שחזר מן הכפור", השיג תרגיל המניפולציה וההונאה שרקחו הבריטים את כל יעדיו במזרח גרמניה (שבה שהה גם ולדימיר פוטין בשלהי המלחמה הקרה, כאשר פעל בשירות הקג"ב). בהקשר הנוכחי לא ברור עדיין באיזה אופן תצטייר הפרשה בציבור האמריקני ואם תשפיע השפעה כלשהי על ההכרעה בנובמבר. בכל מקרה ברור שרוחות המלחמה הקרה חזרו מתהום הנשייה, והן נושבות בעוצמה מכיוון מזרח.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

טור אורח

Nrg מעניק במה לכותבים אורחים

לכל הטורים של טור אורח