גינויים על פינוי בדואים, אדישות לפינוי יהודים
מי שמנופף בפסקי בית המשפט כדי לעקור יישובים בדואיים, ראוי שיאמץ אותם גם כשמדובר במאחזים לא חוקיים ביהודה ושומרון. אגב, זה נכון גם בכיוון ההפוך
משרד השיכון החל ביום ראשון בעבודות גידור בצמוד ליישוב הבדואי אום אל־חיראן, כחלק מההכנות להקמת היישוב חירן במקום. ח"כ תמר זנדברג מיהרה לצייץ בטוויטר תגובה היסטרית: "דיווח על בולדוזרים עולים על אום אל־חיראן. מקרה בלתי ייאמן שבו המדינה מגרשת אזרחים, ללא שום הסבר אחר, מלבד גזענות". הציוץ של זנדברג היה תלוש מהמציאות מכמה סיבות. ראשית, שום בולדוזר עדיין לא עלה על בתי אום אל־חיראן. שנית, גם כשיבוא בולדוזר ויהרוס את בתי אום אל־חיראן, הוא יעשה זאת בצו בית משפט מכיוון שמדובר ביישוב לא חוקי.
לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- איש מלחמה וחמלה: דורון אלמוג הוא תגלית השנה
- קלינטון או טראמפ: את מי באמת מעדיף פוטין?
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אום אל־חיראן יושב על חלק מהמתחם שעליו אמור לקום היישוב הקהילתי חירן. מדינת ישראל החליטה כבר בשנת 2002 על הקמת חירן, ומאז פחות או יותר מתנהל מאבק ציבורי ומשפטי של תושבי אום אל־חיראן נגד הקמת היישוב היהודי. המאבק המשפטי נכשל שוב ושוב. ב־2011 קבע בית משפט השלום שאנשי הכפר לא הוכיחו רכישת זכויות במקרקעין ודחה את עתירתם נגד הקמת חירן. שלוש שנים לאחר מכן אימץ בית המשפט המחוזי את מסקנות בית המשפט השלום. אנשי אום אל־חיראן לא התייאשו ועתרו לבית המשפט העליון, אך גם הוא תמך בפסיקות קודמיו והורה לאנשי הכפר לעזוב את השטח אל היישוב חורה שבו הוקצו להם מגרשים.
הטענה של זנדברג וארגוני השמאל שמדובר בגזענות אינה משכנעת, במיוחד כשהיא נשמעת שבוע בלבד לאחר שקבינט הדיור אישר פה אחד את הצעת השר אורי אריאל, הממונה על הרשות להסדרת התיישבות הבדואים, להקים יישוב בדואי חדש מדרום לשגב־שלום.
היישוב החדש עתיד להשתרע על שטח של כ־6,000 דונם, והמגרשים בו יפותחו עבור כתשעת אלפים תושבים משבט אל־עזזמה שהתיישבו באופן לא חוקי על כ־70 אלף דונם של אדמות מדינה באזור נאות־חובב. במקביל ליישוב הזה, השר אריאל מקדם שני יישובים בדואיים נוספים שיאושרו בחודשים הקרובים, כך שקשה לטעון שהמדינה לא מקימה יישובים בדואיים אלא רק יישובים יהודיים.
יתרה מזו: קוראי nrg ומקור ראשון מודעים היטב למאבקם של תושבי עמונה נגד צו הפינוי שמרחף מעל בתיהם. נכון לעכשיו, המדינה מציעה לתושבי עמונה פתרונות של העתקה, בדומה להצעות שהיא מציעה לתושבי אום אל־חיראן. אם ח"כ זנדברג מתנגדת עקרונית לבולדוזרים שמחריבים יישובים, גם אם הם בלתי חוקיים, ראוי שתעשה מאמץ להסדרת בתי עמונה ושתתנגד לכל פתרון של העתקה, בדיוק כמו שהיא מתנגדת לפתרונות שמציעים לתושבי אום אל־חיראן.
אבל למשוואה הזו יש גם צד שני. מי שמנופף בפסקים של בית המשפט כשמדובר ביישובים בדואיים לא חוקיים, ראוי שיאמץ את הפסקים הללו גם כשמדובר במאחזים לא חוקיים ביהודה ושומרון. אי אפשר לעודד בהתלהבות הרס של מבנים לא חוקיים בנגב, ובמקביל להיאבק עקרונית נגד כל הריסה של מבנים לא חוקיים ביו"ש. אם ייקוב הדין את ההר באום אל־חיראן, צריכים להיות מוכנים לאפשרות שהוא ייקוב אותו גם בעמונה.
אבל יש גם אפשרות אחרת, והיא להתאמץ ולהסדיר התיישבות קיימת, גם כשיש בה בעיות חוקיות. אם הולכים על קו של הסדרה במאחזים של יהודה ושומרון, מן הראוי להיות הוגנים ולבחון אפשרויות הסדרה גם כשמדובר בהתיישבות לא חוקית של בדואים בנגב. מובן שלא בכל מקרה של פלישה לא חוקית לאדמות או בנייה מופקרת קיימת הצדקה לקדם הסדרה, אבל בחלק גדול מהמקרים הבנייה הבדואית נובעת מגידול טבעי של אוכלוסייה שלא זוכה מהמדינה למענה הולם, ולא מוכרחים להרוס.
מה שחשוב הוא לשמור על עקביות. מי שמתנגד עקרונית להסדרה בדיעבד של מבנים לא חוקיים, לא יכול לקדם הסדרה כזאת רק כשמדובר ביהודים. ומי שתומך בהסדרה, ומתנגד עקרונית לפתרונות העתקה, ראוי שיתמוך בהצעות הסדרה גם כשמדובר באזרחים בדואים.
השר אריה דרעי תקף השבוע את התקשורת המסחרית והציבורית בישראל על אי שילוב חרדים בשורותיה. כיו"ר מפלגה חרדית ספרדית, הוא הסביר, מטרידה אותו העובדה שבתקשורת הכללית אין כמעט עיתונאים חרדים חובשי כיפה שחורה.
יש אמת בדברים של דרעי, אבל צריך להזכיר לכבוד השר שבמקביל לתפקידו כשר הפנים הוא גם השר לפיתוח הפריפריה הגיאוגרפית, וגם היא איננה מיוצגת בכלי התקשורת המסחרית והציבורית. כולם עסוקים עכשיו בספירת הימנים והשמאלנים, הדתיים והחילונים בשורות התאגיד החדש. האם מישהו טורח לבדוק היכן מתגוררים העובדים המיועדים של התאגיד?
כמעט כל אולפני הטלוויזיה והרדיו הארציים ממוקמים בגוש דן, ומיעוטם בירושלים. כתוצאה מכך המגישים, הפרשנים והכתבים מתגוררים כולם במרכז הארץ, למעט אלו שהגדרתם המקצועית היא "כתבנו" בצפון או בדרום. יש היגיון בכך שעיר גדולה במרכז הארץ היא בירת התקשורת של המדינה, אבל אין הצדקה לכך שאפילו תוכנית אולפן אחת באחד מערוצי הטלוויזיה הארציים אינה משודרת באופן קבוע מהפריפריה. כשכמעט כל התוכניות בכל הערוצים משודרות מאותו קילומטר רבוע בגוש דן, אז לא רק המגישים והפרשנים הם תושבי המרכז, אלא גם כמעט כל האורחים באולפן. אגב, ירושלים היא אמנם לא תל־אביב, אבל היא עדיין לא מסוגלת להביא למסך או לרדיו את קולות הנגב והגליל.
במכרז האחרון לערוץ 2 התחייבה הזכיינית 'רשת' להקים אולפני טלוויזיה בפריפריה. לאחר לא מעט נזיפות ואיומים מכיוון הרשות השנייה, צילמה 'רשת' כמה תוכניות אולפן במרכז התקשורת של נתיבות. את התוצאות אפשר היה לראות כבר ביום הצילומים הראשון. לא רק שכל צוות הצילום ואנשי האולפן שהשתתפו בהפקת התוכניות היו תושבי הדרום, גם אחוז ניכר מקרב המרואיינים שצולמו לתוכנית הגיעו מהאזור. מתוך חמשת אנשי האקדמיה שהתארחו ביום הצילומים הראשון, ארבעה היו מרצים מאוניברסיטת בן־גוריון בבאר־שבע וממכללת ספיר שבשדרות. המרחק בין תל־אביב לנתיבות הוא שעה נסיעה בסך הכול, ובכל זאת, ברגע שהאולפן נדד מגוש דן, המסך נצבע בגוונים חדשים.
שידור ציבורי אמור לייצג לא רק את מגוון הדעות הפוליטיות בחברה הישראלית, ולא רק את מנעד הזהויות. הוא אמור להביא למסך את המציאות הישראלית באופן אותנטי. כשכמעט כל אנשי התקשורת מתגוררים באזור מסוים, כפי שקורה היום, הפריפריה מסוקרת כמו ארץ אחרת. התאגיד החדש הוא הזדמנות לאזן את המסך הציבורי לא רק בתחום הפוליטי והדתי, אלא גם בתחום הגיאוגרפי.
אקו"ם