מדאיג: 50 אחוז לא מתגייסים מסיבות כלכליות

בעיית הגיוס לצה"ל היא חוליה אחת בשרשרת הבעיות שאיתן מתמודדים צעירים בסיכון. רבים מהם נאלצים לוותר על שירות צבאי, או נושרים מצה"ל מסיבות כלכליות. המסקנה: המדינה חייבת להתערב

תגיות: מחזור קיץ 2016, בקו"ם,גיוס

חדורי מוטיבציה ומלאי אנרגיה צועדים מגויסי מחזור קיץ 2016 לבקו"ם, בדרך לשירות ארוך בחזית ובעורף. אבל בצל הדיבורים על הגיוס המתוקש נעלמו מהעין אלו שכלל לא נכנסים בשערי הבקו"ם - כמחצית מבני ה-18 אינם חלק מהסיפור. גם אחרי אי הכללת המגזר החרדי והערבי, שיעור הבלתי מתגייסים נותר גבוה - 25 אחוז מהגברים המכוונים לצה"ל וכ-40 אחוז מהנשים המיועדות לשירות אינם מתגייסים.

עוד כותרות ב-nrg:
- הורסים כדי לבנות: החל שדרוג אצטדיון בלומפילד
- סערת יוניליוור: איך תקלה "קטנה" הופכת לאסון?
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

בעיית הגיוס של צעירים בסיכון - חובתה המוסרית של המדינה. שער הבקו''ם ראובן קסטרו

רובם הגדול של אותם צעירים אינם מתחמקים משירות, משתמטים או מסרבים לשרת מסיבות מצפוניות. על פי הערכות הגורמים המקצועיים, רוב הלא-מתגייסים הם "צעירים בסיכון", כלומר צעירים חסרי עורף משפחתי או כלכלי, צעירים מרקע סוציו-אוקונומי קשה ובוגרי פנימיות ואומנה. למעשה, כמחצית מבוגרי התכניות לנוער בסיכון ופנימיות אינם חלק משרשרת החיול הצה"לית.

גם בקרב אלו שהצליחו להתגייס המצב אינו מזהיר. רבים מהם, כ-15 אחוז מכלל הגברים המתגייסים, לא שורדים את המסלול ונושרים במהלך הדרך. בנוסף, בין 30 ל-40 אחוז מכלל הצעירים בסיכון המתגייסים למסלולים מיוחדים (כמו איתן, מקא"ם וכד'), אינם מצליחים לסיים שירות מלא.

למה כל זה קורה? הגורם המשמעותי ביותר הוא הגורם הכלכלי. צעיר שסיים פנימייה והמדינה סייעה ותמכה בו לאורך השנים חוזר הביתה בגיל 18, ומוצא עצמו פעמים רבות המפרנס העיקרי. עובדה זו לא מותירה לו הרבה ברירות. או שהוא מוותר ולא מתגייס, או שהוא מנסה לתמרן בין השירות לבין הצורך לשרוד כלכלית, ואז ככל הנראה נכשל ומצטרף לסטטיסטיקת הנשירה.

שנית, צעיר בסיכון סוחב איתו היסטוריה ממושכת של חיים לא פשוטים, שלא אפשרו לו לרכוש מיומנויות חברתיות מספקות. כתוצאה מנסיבות חייו הוא מתתמודד עם קשיי הסתגלות מורכבים. דרכי ההתמודדות המוכרות לו מביאות אותו להתנגשות עם המערכת הצבאית, ולעיתים מדרדרות את מצבו עוד יותר.

הגורם המשמעותי ביותר הוא הגורם הכלכלי. חיילים מתגייסים בבקו''ם ראובן קסטרו

לאי גיוס ולנשירה גבוהה של אוכלוסיות מוחלשות יש משמעות חברתית וכלכלית רחבה. צעיר בסיכון שלא מתגייס, או כזה שלא מצליח לסיים שירות מלא, עלול להיתקל בקשיים רבים בתחנות חייו. חלק גדול משוק העבודה חסום בפניו, הוא אינו זכאי לזכויות החיילים המשוחררים, מלגות רבות להשכלה גבוהה לא רלוונטיות עבורו, והקושי במציאת עבודה יגבר בהיעדר רישות חברתי, שעל פי מחקרים רבים הוא אחד הגורמים המשמעותיים ביכולת התעסוקתית בחברה הישראלית. כך, מעמיקים השסעים החברתיים.

אז מה הפתרון? תחילה, צריכה המדינה להכיר בבעיה, ולקבל החלטה שהיא מעוניינת לקחת עליה אחריות. הצעד הראשון הוא לתווך עבור הצעירים את המעבר מהחיים האזרחיים לחיים הצבאיים, על כל האתגרים שבהם. על מנת שצעיר בסיכון, המוצף בעיות והתמודדויות, יצליח להסתגל למסגרת הצבאית ולמקסם את יכולותיו בצה"ל, נדרשת הכנה משמעותית.

יודגש: צה"ל עושה מעל ומעבר בניסיון ללוות ולתמוך בחיילים בסיכון, אך אין לו את כל הכלים, ויותר מכך- זהו פשוט לא תפקידו. על המדינה לבנות מערך טיפולי, שילווה את החייל לקראת ובמסגרת השירות הצבאי. אותה המדינה, שליוותה את הצעירים הללו לאורך חייהם וסיפקה את מחסורם, צריכה להמשיך ולדאוג להם גם לאחר גיל 18.

בעיית הגיוס היא חוליה אחת בשרשרת בעיות איתן נדרשים להתמודד צעירים בסיכון. הם אינם יכולים לעשות זאת לבד והם זקוקים לעזרת המדינה. לטווח הארוך, הסיוע הזה ישתלם לה כלכלית. אך לפני הכל, זו חובתה המוסרית. אלו הם בניה הטובים שרוצים להיות חלק ממנה, ותפקידה הוא לאפשר להם זאת.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg