עניין של תודעה: תרבות המוות של הפלסטינים
אין יותר מקום בשיח הציבורי לשקר "המפגעים הבודדים", החברה הפלסטינית ברובה חולה ומקדשת מוות. אבל את הצדיקים בסדום, את אוהבי החיים - אותם צריך לעודד בכל דרך
כבר הפסקנו להתרגש מלצפות בטלוויזיה בילדים פלסטינים, שמהללים את האפשרות לזכות במות קדושים, או מחנוכת עוד כיכר להנצחת מחבלים מתועבים. לזוועות הללו מבית היוצר הפלסטיני פחות או יותר כבר התרגלנו. לא כי תאוות הרצח הפלסטינית מזעזעת פחות מאשר בעבר, אלא כיוון ששכנינו צמאי הדם כבר הוכיחו לנו שאין שום קו אדום שמרתיע אותם. לינץ' באנשים חיים, שחיטה של ילדים בשנתם, רצח הורים לעיני ילדיהם ועוד מיני זוועות מזוועות שונות – את כל אלו כבר ראינו.עוד בעמוד הדעות של nrg:
-אל תתנו לחלק את מאות המיליארדים בשקט גמור
-נועה קירל נגד עדי ביטי: ההפסד כולו שלנו
-לפני תשעה באב: זמן לחשבון נפש בערוץ 10
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אלא שיש תמונת מראה לתרבות המוות הפלסטינית, ומה שמשתקף ממנה היא השנאה השוררת בקרבם לכל מי שמסייע בהצלת חיים. קשה היה להתחמק בימים האחרונים מדיווחים על התלאות שנפלו בחלקם של שני פלסטינים, שסייעו להציל את חיי בני משפחת מרק מעתניאל, רגעים ספורים לאחר פיגוע הירי על מכוניתם. בעוד מיכאל, אבי המשפחה, מוטל מת בתוך הרכב, סייעו השניים בחילוץ אם המשפחה וילדיה. אך פלסטינים אחרים שעברו במקום במהלך האירוע, מחו על הסיוע שהעניקו השניים ליהודים הפצועים והמפוחדים.
מיכי מרק ז''ל והאלמנה חווה. הפלסטינים שסייעו להם ביצעו פשע?
צילום: באדיבות המשפחה
לא עבר זמן רב והתברר שאחד מאותם צדיקים בסדום אף פוטר מעבודתו. מדוע? כיוון שלא יישמע כדבר הזה, בתודעה הפלסטינית, שערבי יציל את חייו של יהודי. עבור רבים מהפלסטינים, שחרור חגורת הבטיחות שכמעט וחנקה את חווה, אם המשפחה, הוא פשע שלא יסולח. הטיפול הרפואי בילדים הפצועים הוא כבר בגידה של ממש. ככה נראית חברה ששונאת את החיים ומתפללת למוות. הכל אצלה מתנהל הפוך. רצח הוא עשיית הטוב. טיפול והושטת עזרה נחשבים למעשים מגונים ומשוקצים.
וכן, מדובר ברוב החברה הפלסטינית. שקר המפגעים הבודדים כבר מזמן לא מחזיק מים. אין צורך לאחוז בחרב כדי לקחת חלק בתרבות הרצח והדם. אותם עוברי אורח שצעקו ואיימו על שני מצילי החיים הם חלק בלתי נפרד מהתרבות הזו. אותו מעסיק פלסטיני שפיטר את העובד שלו, לאחר שהאחרון הציל חיי יהודים, הוא חלק בלתי נפרד מהתרבות הזאת. אותה סביבת עבודה שמגבה את ההחלטה לפטר את אותו אדם היא חלק בלתי נפרד מהתרבות הזו. אותם מחלקי סוכריות ומשמיעי צהלולים, דקות לאחר שנודע על יהודי נוסף שנרצח בפיגוע טרור, הם האימ-אימא של תרבות תשוקת המוות הזאת.
אין יותר מקום בשיח הציבורי לשקר הזה שמדבר על מחבלים בודדים שיוצאים מתוך חברה בריאה. המצב הוא הפוך. החברה הפלסטינית היא חברה חולה ומחליאה, שבתוכה ניתן למצוא גם אנשים בריאים. שני הפלסטינים ששמו נפשם בכפם והחליטו לסייע ליהודים במצוקה, ראויים לכל סיוע ועידוד ישראלי. וכך גם כל אדם אחר שמתנהג ופועל כמותם. אבל הגיע הזמן להכיר במציאות העגומה - השניים הללו הם החריג, הם יוצאי הדופן.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם