ראשי » חדשות » דעות

מה למדנו מהאולימפיאדה? עדיף שנתרכז במוח

אם שחיין ישראלי מגיע לריו ושאיפתו הגדולה ביותר היא להעפיל לחצי הגמר, אולי כדאי שנבין את המסר: אנחנו לא טובים בספורט. עדיף שנשקיע בפרסי נובל

הקשר ביני לבין ספורט הוא בערך כמו הקשר בין השרה מירי רגב לתרבות, אבל היו זמנים שבהם כמעט זכיתי להיות עוד אכזבה אולימפית ישראלית. הימים ימי אולימפיאדת ברצלונה, וברחבי הארץ משוטטים סקאוטרים אחוזי תיאבון, כל אחד מהם מבקש לייצר את יעל ארד הבאה.

עוד כותרות ב-nrg:
- האם רכבת הזהב הנאצית תיחשף בשידור חי?
- סקר: המחנ"צ מתרסקת, לפיד ובנט מזנקים
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

 

בבריכת השחייה של אחד המלונות בים המלח אני עורכת תחרות שחייה עם נער שגדול ממני בשנתיים ומנצחת אותו. מאמן נבחרת ישראל בשחייה מבחין בנעשה, פונה להוריי ומפציר בהם שישלחו אותי ללמוד אצלו. "היא יכולה להגיע רחוק", הוא אומר להם, "יש לה את כל הנתונים - גבוהה, אתלטית, עקשנית כמו פרד". הוריי אפילו לא חשבו פעמיים כשענו לו שאין מצב, שאנחנו בכלל דתיים ושממילא לא אוכל להתחרות בשבת.

מאז הפכו שידורי האולימפיאדה לתחביב המפוקפק שלי. אחת לארבע שנים סלון ביתי מופקע לטובה צפייה מרתונית במשחקים - על שולחן הסלון נערמות שלל כוסות קפה במצבי צבירה שונים של נוזל, ועד שלא יסתיים כל המלאי ואכין לעצמי שחור בכוס של הבדלה אפילו לא אשקול להחזיר אותן לכיור. זר כי ייקלע לזירה וינסה להעביר ערוץ, יומת במקום.

לעתים הצפייה נמשכת עד השעות הקטנות של הלילה, וכשהשידורים ננעלים אני נותרת הלומה: מה עושים עכשיו? מה שווים החיים אם אין לי אפשרות לראות מתעמלת סינית בת 14 מבצעת צוקהרה על מקבילים? אולי איזה ווזארי לפני השינה? אני מוכנה להסתפק גם בטורקי שדוחק משקולת ושובר את השיא של עצמו משנה שעברה.

תנו לי לראות אותם מזיעים, מתאמצים, בוכים כאילו הרגע גנבו להם כליה, מגשימים את החלום הלא באמת חשוב של "קצה גבול היכולת האנושית". מסביב ייהום הגרטל, מפרשן את הנעשה בבריכה ברצינות תהומית כאילו אלוהים יושב בשמיים ואומר לעצמו "בראתי אדם. מעניין בכמה שניות הוא מסוגל לשחות 100 מטר".
 
במשך שנים הסתובבתי בעולם בתחושה של אלופה אולימפית בפוטנציה שפספסה את ייעודה, תחושה שעברה לי בערך חמש דקות אחרי שראיתי את שגיא מוקי נוחת על הקרקע ומגיע למקום החמישי (והמכובד!) בג'ודו. כן, זה כנראה המינוח הנכון להישגי רוב הישראלים באולימפיאדה. "מכובדים".

קצת לא פייר לכתוב את הדברים שנייה אחרי שירדן ג'רבי, שהיא באמת ספורטאית מדהימה וכובשת, עולה על הפודיום ומקבלת את הארד. אבל נראה שגם היא יודעת שהיא בסך הכול די ייחודית. וכמה שהיא מעניקה שמחה וגאווה למדינה, לרוב הישראלים זה פשוט לא קורה. אם שחיין ישראלי מגיע לריו וכל מה שהוא חולם זה לעלות לחצי הגמר אז בואו, חברים, הגיע הזמן להודות בזה - חבל על כספי המדינה שמושקעים בו. הגיע הזמן שנכיר בעובדה הלא מאוד נעימה הזאת, שאנחנו היהודים פשוט לא טובים בספורט. לא נולדנו להיות טובים בו.

אין לנו מבנה גופני מתאים, המדינה שלנו קטנה מדי בשביל לייצר ספורטאים ברמה טובה, יש לנו תקציב ביטחון על הראש ו-60% דתיים ושומרי מסורת שנאלצים מראש לוותר על החלום האולימפי. כל השקעה שלנו באימון ספורטאים, כמעט בכל התחומים חוץ מג'ודו ושיט, היא בזבוז משאבים מוחלט על פנטזיות ספורטיביות שזוכות ליוקרה לא באמת מוצדקת ברחבי העולם.

תראו לי מדינה שהצליחה לבסס את מעמדה הפוליטי באמצעות הצטיינות בספורט. בשנות השבעים והשמונים הייתה מדינה שניסתה לעשות את זה, מזרח-גרמניה. היא הפעילה תוכנית סימום ממשלתית שהחדירה סטרואידים אנאבוליים לגופם של המתמודדים וגרמה להודפת כדור הברזל היידי קריגר להפוך מאישה לגבר בשל הממדים הגדולים שצמחה אליהם. בחמש האולימפיאדות שבהן השתתפה המדינה היא הצליחה לקטוף מספר בלתי נתפס של 409 מדליות.
 

משהו יצא לה מזה? שנים ספורות לאחר מכן היא התפרקה ונעלמה כלא הייתה. ג'מייקה חולשת כבר שני עשורים על מסלולי האתלטיקה, האם הנתון המרשים הזה משפר בכהוא זה את מצבה הפוליטי-כלכלי? נאדה. מלבד גאווה לאומית אין לה דבר. ועם גאווה לאומית, כידוע, לא הולכים למכולת ולא נכנסים למדינות ה-OECD.

שמונה מדליות, זה כל מה שהצלחנו להשיג בכל האולימפיאדות. אולי הגיע הזמן שנבין את המסר ונתחיל להשקיע בתחום שאנחנו טיפה יותר מצטיינים בו - זכייה בפרסי נובל. אין כאן מה להיעלב, מדובר בעניין גנטי לחלוטין. אפריקנים טובים בריצה, סקנדינבים מצטיינים בהטלת כידון, גרוזינים בהיאבקות, סינים בהתעמלות, אמריקנים טובים בהכול אבל זה רק בגלל שיש להם הרבה כסף, ויהודים? הקשר ההגיוני היחיד בינינו לבין האולימפיאדה יכול להיות במעבדה לפיתוח כדורים משפרי ביצועים או באימון ספורטאים אחרים. זה אולי לא נשמע נוצץ כמו לעמוד על הפודיום, אבל לפחות, איך אומרים, מדובר בהישג מכובד.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

רחלי מלק-בודה

כתבת בכירה ובעלת טור במקור ראשון

לכל הטורים של רחלי מלק-בודה