במבי חלמה על ארץ אחרת, אנחנו נמשיך בדרכה
במבי האמינה בבני אדם, היא האמינה שהרוב הישראלי הגדול חולם על 'ארץ אחרת' כזו, אבל לעיתים תקוע בקבעונות חברתיים ואידיאולוגיים. מעטים האנשים שניתן לומר בכנות אחר מיטתם: "נמשיך בדרכך", במבי הייתה כזו
במבי שלג איננה, קשה לעכל. במבי הייתה האינטלקטואלית הציבורית הבולטת והחשובה של דורנו. אשה משכילה, דעתנית, שלא הסכימה להכנע לדיכוטומיות ההרסניות של החברה הישראלית בין עשירים ועניים, חילוניים ודתיים, ספרדים ואשכנזים, יהודים וערבים, ימנים ושמאלנים. את כל חייה ומרצה הקדישה כדי לקדם כאן מודל ממלכתי משותף של 'ארץ אחרת': ארץ טובה יותר, ארץ שמשלבת צמיחה ופריחה כלכלית עם אחריות חברתית ועם חמלה; שמשלבת נאמנות עמוקה למסורת היהודית תוך אימוץ מלא של הישגים אוניברסליים, שמשלבת את אהבת הארץ כולה עם אהבת כל בני האדם ותתי התרבויות שמרכיבות את ישראל.לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- בכיינים נמאסתם, רופא צריך להעיר על השמנה
- חמאס מנצל את מנגנון שיקום הרצועה לבניית מנהרות
- שנאת אשכנזים: המאבק המזרחי חייב להשתנות
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
בעידן שבו מדינת ישראל חוותה משבר אינדיבידואליזם במבי לא ויתרה על ה'אנחנו'. מגמות ליברליות קיצוניות שפירקו את הסולידריות החברתית והגדילו פערים לא הבחינו בין השמאל (במישור התרבותי) לבין הימין (במישור הכלכלי). אומנים, יוצרים והוגים העצימו את קולות היחידים ונמנעו מלכתוב בלשון רבים, אך במבי לא ויתרה על אתוס קולקטיבי עבור החברה הישראלית.
במבי שלג. ''האינטלקטואלית הציבורית הבולטת והחשובה של דורנו''.
צילום: דודי ועקנין
אולם, בניגוד לקבוצות אידיאולוגיות שדברו בשם 'עם-ישראל' מדומיין, במבי ידעה על מה היא מדברת. בכתב העת 'ארץ אחרת' היא בנתה מערכת שהורכבה מדמויות מן המרכז ומן הפריפריה, בני כל המגזרים, ולא היססה לעודד ביקורת נגד כל דיכוי כלכלי ותרבותי ולתאר מגמות חדשניות שיכולות לקדם את החברה. האתוס הישראלי המשותף החדש שראתה מול עיניה נשא אופי פלורליסטי, שמבקש לחגוג ביחד את המגוון המיחד את ישראל ולפעול יחד למען הטוב המשותף.
במבי האמינה בבני אדם. היא האמינה שהרוב הישראלי הגדול חולם על 'ארץ אחרת' כזו, אבל לעיתים תקוע בקבעונות חברתיים ואידיאולוגיים. צריך אומץ וצריך יוזמה בשביל לעבור ל'מרכז הפיצה' – למקום שבו אנשים מרקעים שונים קרובים יותר אחד לשני מאשר לשוליים של המשולש שלהם. לבמבי היו את האומץ ואת היוזמה הדרושים והיא היתה ממחולליו של המחנה המרכזי הזה בחברה הישראלית, שהצטופף אתמול (ב') בבית הלוויות בסנהדריה.
לא הייתי חבר אישי קרוב של במבי, אבל נפל בגורלי להכיר בגדולתה מקרוב בכמה מפעלים בהם הייתי שותף. במבי היתה אשה נערצת שבכל פעם שנפגשנו אמרה: "אנחנו חייבים לדבר יש לנו כל כך הרבה עוד לעשות".
למרות מחלתה היא המשיכה לחלום. היא תכננה להצטרף לשנתיים הבאות לבית המדרש לרבנות ישראלית המשותף למכון הרטמן ולמדרשה באורנים. בית המדרש מבקש ליצור הנהגה יהודית פלורליסטית לחברה הישראלית, בדיוק כפי שבמבי אמרה: "במשך זמן רב רציתי שבני, יהונתן, יהיה רב, וכעת הבנתי שזה היה חלום שלי על עצמי וחלק מן החלום שלי עבור החברה הישראלית".
הדברים הללו של במבי הפתיעו אותי מעט מפני שלמעשה, היא כבר כיהנה כרבה ישראלית מיוחדת במינה מזה שנים. למרות זאת, היא האמינה בצורך לעבור את המסע ואת התהליך יחד עם קבוצה של מנהיגים שיצרו ביחד את המרכז של הפיצה. מעטים האנשים שאני יכול לומר בכנות אחר מיטתם: "נמשיך בדרכך". במבי, יש לנו כל כך הרבה עוד לעשות. נמשיך בדרכך.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם