נביאה שהקדימה את זמנה: פרידה מבמבי שלג
אשת הגות, אשת חזון, נביאה, נמרה עם שם של אילה עדינה, האמא הכי טובה בעולם - כך ספדו לה בניה ובתה. האישה שסללה במילותיה ובמעשיה את הדרך לכביש הרב מסלולי שעליו אנו צועדים, תחסר לנו
בכל פעם שרציתי לפרסם דברים אשר על לבי, במבי הייתה הכתובת. מיד מקבלת ומורידה לדפוס בגליון הקרוב. התרגשתי כשביקשה ממני להצטרף לצוות הכתיבה ב'ארץ אחרת'. כתב עת משנה תודעה כפשוטו. כתב עת משנה מציאות. לאחר קריאת הגליון "החתונות שלנו" (יולי 2004) המבט שלי על כל חופה השתנה, ובהתאם לכך גם השתנו החופות שלנו. במאגר הביומטרי ראתה איום על הפרטיות שלנו ולאחר שפתחה את הדיון ואת הדעת על משמעות, כל ביקור בנתב"ג נצבע בצבעים חדשים. ב"כולנו עובדי קבלן" (נובמבר 2009) תארה במבי את מנגנוני כבשת הרש הפועלים בתשתית החברה שלנו וכשפרצה המחאה החברתית הרגישה שחזונה מתממש. הר הבית, יהודי אתיופיה וסוגיית הגיור קבלו אצלה מקום של כבוד סביב השולחן.לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- בכיינים נמאסתם, רופא צריך להעיר על השמנה
- חמאס מנצל את מנגנון שיקום הרצועה לבניית מנהרות
- שנאת אשכנזים: המאבק המזרחי חייב להשתנות
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
במבי שלג ז''ל. ''נמרה עם שם של אילה עדינה''.
צילום: דודי ועקנין
ביולי 2011 נפגשתי איתה ועם יד ימינה נעמה צפרוני לפגישת עבודה שבה (שוב) שתיתי בצמא את החזון שלה. במבי דברה בעיניים בורקות על הגליון שבדרך: שטח ההפקר של מדינת ישראל, החצר האחורית שלה, דרום תל אביב. היא דברה על עצימת העיניים כמדיניות לאומית, על מה שקורה במקום שבו אין מדינה ועירייה, על הסוציולוגיה של המצורעים של ימינו - הלהטב"ים.
לצד חשיפת המחדלים והסיפורים האנושיים הקשים מנשוא, במבי השכילה למצוא סיפורים מופלאים על חסד ואמונה ללא גבול ולהניח לפתחנו דרך מוצא, שער לפתרון. התוויית כיוון לשינוי מדיניות. ממני היא בקשה לסקר את תופעת הזנות בקרב הנוער בדרום תל אביב וכך פתחה בפניי דלת לעולם אפל שלא הכרתי. לצערי מספר חודשים לאחר מכן היא נאלצה לסגור את העיתון בשל קשיי תקציב.
בלוויה דיברה ביתה על המאבקים הקשים שנאלצה אמה לנהל כדי לקיים את מפעל חייה, על כך שהקושי נגרם בשל העובדה שהיא הקדימה את זמנה. בחברה מתוקנת מפעל כזה אמור היה לקבל תקציב נדיב שיאפשר לכשרון המופלא של במבי להתממש ללא דאגה. כל נושא טופל אצלה בפרישת מניפה רחבה ונסקר מנקודת מבט היסטורית, חוקית, פוליטית, אנושית וספרותית, בתוספת מבט וידע עשיר מעולם הפסיכואנליזה והאומנות.
שונה היתה במבי של תורה שבעל פה, סוערת, כואבת ובעלת פתיל קצר. בשנת 2012 כשהדרת נשים בירושלים היתה בשיאה, ישבתי לצידה בדיון סביב שולחן עגול במכון הישראלי לדמוקרטיה: "לכסות נשים זה בדיוק כמו להפשיט אותן" אמרה בכאב. ההדרה המבקשת יחס סובלני הכעיסה אותה, השימוש ב"רב תרבותיות" כמגן להדרה, החפצה ומחיקת הנשים מהמרחב הציבורי והתודעתי הכאיבו לה באופן פיסי ממש.
הדרת נשים, בית שמש. '''לכסות נשים זה בדיוק כמו להפשיט אותן' אמרה במבי בכאב''.
צילום: מירי צחי
לפני מספר חודשים קבלתי שיחת טלפון מבמבי. היא סיפרה לי כי היא מנהלת את תוכנית המנהיגות במנדל וחשוב לה להעביר את המשתתפות/ים תהליך של הכרות עומק עם החברה הישראלית על גווניה השונים לכן היא מבקשת שאבוא לדבר על הפמיניזם האורתודוקסי כשלצידי נציגה של התפיסה החרדל"ית. ברגע האחרון ביטלה הנציגה את השתתפותה כיוון שאינה מעוניינת לדבר בפני גברים. במבי לא התייאשה ומצאה חברה ששרתה עימה בצבא שהסכימה להגיע מהיום למחר. כזו היתה. אי אפשר היה לסרב לה, ללהט, לעוצמה, לאמת הבוערת בעצמותיה, לחברות. אז, לא ידעתי ולא שיערתי שהסרטן פושה בגופה. כל מפגש בינינו כלל חיבוק חם ומילים של אהבה. את כאבה שלה היא ידעה להסתיר היטב.
בלוויה דיבר אחיה על חמישה ישובים שהקימה במבי, בנה דיבר על החזון של אמו ועל מורשתה "המוסר הוא הדבר בו צריך לדבוק. מוסר פרושו לעשות מעשה טוב שמביא לתוצאות טובות".
אשת הגות, אשת חזון, נביאה, נמרה עם שם של אילה עדינה, האמא הכי טובה בעולם. כך ספדו לה בניה ובתה. ויאיר האיש שאיתה מזה שלושה עשורים מסר את צוואתה "תאבקו תאבקו תאבקו כדי שהמדינה האהובה שלנו לא תהיה בידי הטיפשים והרשעים".
בגיליון הראשון של קולך שאותו ערכה, התייחסה במבי לעם המקשיב לדברי משה בספר דברים, בשמש הקופחת של עבר הירדן. נראה שכבר אז ב-1998 ידעה במבי לנסח את תמצית ההגות שלה: "התיקון העצמי הגדול של העם היהודי צריך להתרחש בארץ ישראל, כשאנו ריבונים על הארץ וזוכרים יום יום בכל מעשינו ודרכינו את הזרים והגרים שבקרבנו ומעניקים להם יחס של צדק, חסד וחמלה מתוך אותה ודאות עמוקה של שוויון, דווקא עם הפגיעים שבבני האדם. הרי היינו שם בעצמנו" ובמילים אלה סללה את הדרך לכביש הרב מסלולי שעליו אנו צועדות מאז.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם