הגיע הזמן לטפל באינתיפאדת הרכוש
אחרי הר הבית, דרום תל אביב, ושטחי הבדואים בנגב, נראה שמדינת ישראל בדרך לוותר גם על הריבונות בשטחים החקלאיים. התקרית במושב בית אלעזרי הוא קריאת השכמה למדינה
מבלי כל כוונה לעשות נאחס, נראה כי אנו נמצאים בימים שקטים יחסים ונדמה כי אינתיפאדת הסכינים שהחלה בכלל כאינתיפאדה של אבנים הולכת ודועכת, עדיין לא ברור מה בדיוק הביא לקיצה אבל נדמה שהצד הפלסטיני הבין כי מדובר בפרויקט מורכב מדי להרוג אותנו אחג אחד וחזר אל שולחן השרטוטים.לאינתיפאדה הזאת לקח לא מעט שנים להגיע לכותרות, היא החלה לפני מספר שנים והתמקדה בתחילה בהמון אירועי ידויי אבנים ובקבוקי תבערה בעיקר בשטחי יהודה ושומרון, אך לא רק. באותה תקופה זו הייתה אינתיפאדה ביישנית, היא לא הגיעה לכותרות ולא עשתה רעש, רק לאחר מכן כשתפסה קצת ביטחון ועברה מאבנים לסכינים וצירפה ליו"ש גם את ירושלים, תל אביב ושאר חלקי הארץ התחילה לעניין את התקשורת והפוליטיקאים.
לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- במבי חלמה על ארץ אחרת, אנחנו נמשיך בדרכה
- האיוולת של ליברמן: חומת עזה תמיט עלינו אסון
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

עצרת תמיכה במושב בית אלעזרי. ''אינתיפאדת הרכוש פוגעת קשות באורח החיים של אלפי חקלאים ותושבי קיבוצים ומושבים''.
צילום: יוסי זליגר
דווקא עכשיו, כשאנו נפרדים לא בצער מאינתיפאדה אחת, שווה להיזכר שמתחת לאפנו מתחוללת כבר שנים אינתיפאדה מסוג שונה, אינתיפאדת הרכוש. היא אמנם פחות קטלנית בנפש אבל היא ללא ספק כזו שגובה לא מעט קורבנות כלכליים ופוגעת קשות באורח החיים של אלפי חקלאים ותושבי קיבוצים ומושבים. גם אינתיפאדה זו לא מגיעה לכותרות יותר מדי, השבוע היא הגיעה, ולא מהצד הנכון אם תשאלו אותי, במקרה שארע במושב בית אלעזרי שבשרון.
ההבדל היחיד בין ניסיון גניבת המשאית השבוע לאינספור מעשי השוד והגזל שמבוצעים ביישובים אלה היא העובדה שבעל הרכוש היה במקום, והיה חמוש. לגרסתו של היורה הוא חש מאוים לאחר שנתקל בכנופיה של שלושה שודדים שחשקו ברכושו ולכן ירה באוויר כדי להרתיע אותם. אחד מהשודדים נורה בחזהו וכרגע נמצא היורה במעצר בית כשהמקרה כולו נתון בחקירה.

עצרת תמיכה במושב בית אלעזרי. מה עם הריבונות בשטחים החקלאיים?
צילום: יוסי זליגר
"שוד שהסתבך" הורג
קל לזלזל בטענה של אותו בחור כי חש מאוים, אבל אולי זה רק בגלל שיש כמה שמות שאנחנו לא ממש זוכרים. אולי זה הזמן והמקום להזכיר אותם:
דוד בר קפרא בן ה-70 שהוכה על ידי שני "צעירים" בני 22, והופקר מתבוסס בדמו בשדות של מושב פדיה. אברהם בן ציון שנדרס למוות על ידי שלושה "אלמונים" במה שהוגדר לאחר מכן על ידי המשטרה כ-"שוד שהסתבך". איציק אלגבי בן ה-61 שכשיצא מביתו שבמושב אביחיל כדי להביא לחם, הפתיע את עמאר אבו דקה, תושב טול כרם שפרץ לביתו באותה שעה ממש, ודקר אותו למוות. שריה עופר שנרצח בברוש הבקעה על ידי שני "רעולי פנים" שתכננו לשדוד אותו אבל יצר הלאומנות גבר עליהם בסופו של דבר

דוד בר קפרא ז''ל. ''הופקר מתבוסס בדמו בשדות של מושב פדיה''.
צילום: באדיבות המשפחה
צפיתי השבוע לאחר המקרה בראיון שערך רפי רשף בתוכניתו עם ד"ר ענת ברקו שטוענת כי זכותו של הנשדד לירות בשודד במידה והוא חש מאוים, באיזשהו שלב שאלה אותו ברקו אם הוא חותם על כך שהמקרה היה נגמר בשוד משאית ומר רשף השיב לה שכן, ובכן רפי, איך אומרים, כנראה שאתה חותם בקלות רבה מדי, חפש בגוגל את ארבעת המקרים שהזכרתי, וגלה כיצד שוד פשוט יכול להסתבך די בקלות כשמדובר בשכנינו הפלסטינים.

הפגנה בעקבות מותו של בר קפרא. ''קל יותר לעצור יהודים שמעזים לבכות בהר הבית''.
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
ומדינת ישראל, את, שויתרת כבר על הריבונות שלך בדרום תל אביב, בהר הבית, בשטחי הבדואים בנגב. הגיע הזמן שתחליטי אם את מוותרת על הריבונות שלך גם באזורים החקלאיים, או שתתחילי להילחם באינתיפאדה הזאת כמו שצריך. לצערי, כמו שאני מכיר אותך. אני לא מצפה להרבה, טוב נו, קל יותר לעצור יהודים שמעזים לבכות בהר הבית.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg