ראשי » חדשות » דעות

11 שנים להתנתקות: פשע בלתי מפוענח

עקירת גוש קטיף היא המעשה הציני ביותר שבוצע בידי מנהיג ישראלי מודרני. שרון החריב חבל ארץ שלם בלי עילה מדינית או ביטחונית. רק קומץ קטן עדיין מאמין שלא היה קשר בין עומק החקירה לעומק העקירה

חבר הכנסת לשעבר צבי הנדל מזוהה עם הסיסמה "עומק העקירה כעומק החקירה". היא שוחררה לפרסום בפברואר 2004, ימים אחדים אחרי שאריאל שרון הודיע רשמית על תוכניתו לשלוח יד בגוש קטיף. חודשיים לפני כן, כשהתוכנית הייתה עדיין בחיתוליה, התפרסם מכתם דומה בטור שלי בעיתון ‘בשבע‘ – "עומק הנסיגות כעומק החקירות" (25.12.2003). אני לא מזכיר אותו כאן כדי להתחלק בצל“ש עם הנדל, במלאת 11 שנים להתנתקות, אלא דווקא כדי לגלות שאת הסיסמה הגה גורם שלישי. מישהו לחש לי אותה בשמו של פוליטיקאי בכיר, ואני רק ציטטתי אותה בטור שלי בלי לציין את המקור: שר האוצר דאז בנימין נתניהו. כן, נתניהו הוא כנראה האיש שהצביע לראשונה על הקשר האפשרי בין חקירות שרון לתוכנית ההתנתקות. מאז ועד היום לא קיבלנו ראיה משפטית שההתנתקות אכן הייתה עיר המקלט של שרון מפני חוקריו במטה הארצי, אך זהו עדיין ההסבר הסביר ביותר לעקירת גוש קטיף.

לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- אותה גברת: טראמפ ממשיך להתרחק מהבוחרים
- אהוד ברק, חסוך מאיתנו את הביקורת שלך
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
 
נזכיר נשכחות: שרון נשבע אמונים לגוש קטיף לא רק לפני עלייתו לשלטון ב־2001, אלא גם הרבה אחר כך. "אנחנו לא הורסים, אנחנו בונים", אמר ראש הממשלה בתשובה לשאלת כתב ערוץ 7 בעקבות שמועה על פינוי נצרים. כל ההסברים שסיפק אחר כך לשינוי דעתו היו קלושים מאוד. הוא טען, למשל, שרצועת עזה ממילא לא תישאר בידינו בכל הסדר עתידי, ולא הסביר מדוע דחוף לו לוותר עליה עוד לפני ההסדר. מה ההיגיון המסחרי בתשלום מראש על עסקה עתידית לוטה בערפל עם גורם מסחרי מפוקפק? כשיהיה שלום, תחזיר; מה בוער להחזיר כבר עכשיו?

בריאיון לגל"ץ הסביר השבוע דובי וייסגלס, מבכירי פורום החווה, כי שרון התקשה למגר את האינתיפאדה השנייה, הבין שצריך להקים מדינה פלסטינית, ולכן הקדים לוותר על עזה. "הרעיון עלה לראשונה בשיח הפנימי אצלנו בלשכה בספטמבר ראשית אוקטובר 2003", אמר ויסגלס לטלי ליפקין־שחק. האמנם? קל להוכיח שכיוון הזרימה הישראלי בספטמבר־אוקטובר 2003 היה הפוך בדיוק: צה"ל המשיך במבצע הניקיון של תשתיות הטרור הפלסטיני ביהודה ושומרון, מספר חללי הפיגועים ירד ביותר מחמישים אחוז לעומת השנה הקודמת, וערפאת נכלא במוקטעה. אתגר פלסטין העצמאית נראה רחוק מאי פעם. 

יותר מזה, באביב 2003 חתמו שרון ואבו־מאזן על מפת הדרכים המפורסמת, לשביעות רצונו של ג‘ורג‘ בוש. פקק הלחצים המדיניים על ישראל השתחרר. וושינגטון לא ציפתה שנעקור בהקדם את גוש קטיף. ממשלת ישראל התחייבה לפרק את כל המאחזים שהוקמו אחרי 2001, לא יישובי קבע. אפילו בשמאל, שוחר הנסיגות, קידמו בפנים חמוצות רעיונות של נסיגה חד־צדדית. לכל העולם ואשתו היה ברור שעקירת יישובים בלי הסדר אינה מקדמת את השלום, היא מרחיקה אותו, כי הערבים רק יסיקו ממנה שאין טעם לעשות שלום עם ישראל. אם הם מקבלים שטח בלי שלום, למה צריך שלום?
 
"האמנתי וקיוויתי שנוכל להיאחז לעד בנצרים ובכפר דרום, אך המציאות המשתנה בארץ, באזור ובעולם חייבה אותי להערכה אחרת ולשינוי עמדות", הסביר שרון עצמו לאומה ערב לפני עליית שחורי המדים על נצרים וכפר דרום. זה היה זלזול מוחלט באינטליגנציה של מתנגדיו ושל תומכיו כאחד. המציאות הארצית, האזורית והגלובלית לא השתנתה עקרונית בין תחילת חורף 2003, שבו הצהיר שרון באוזני עמרם מצנע כי דין נצרים כדין נגבה, ובין נאום הרצליה בדצמבר 2003. הים נשאר אותו ים, הערבים אותם ערבים, והאמריקנים אותם אמריקנים. רק שרון השתנה פלאים בין חורף 2003 לדצמבר 2003. אבל מדוע השתנה? כנראה בגלל החקירות. לכל השרונולוגים אין הסבר משכנע יותר לתפנית הדרמטית בעמדותיו. 
 
"אני משוכנע בעומקי לבי ובמיטב הכרתי", שיקר שרון בכנסת, "כי ההתנתקות הזאת תחזק את ישראל באחיזתה בשטח החיוני לקיומנו, תפחית איבה, תפרוץ חרם ומצור ותקדם אותנו בדרך השלום עם הפלסטינים" (25.10.2004). באותה הזדמנות טען שכבר "בשנת 1988, בפגישה אצל ראש הממשלה שמיר, אמרתי את דעתי שאם אנחנו לא רוצים להידחק לגבולות 67‘ צריך להביא לחלוקת השטח".

יוסי שריד חשב שהוא לא שומע טוב, ושאל: "באיזו שנה זה היה?". שרון השיב: "1988". שריד הציג לו שאלה נוספת: "למה העלית התנחלויות מאז?". הפעם לא הייתה לראש הממשלה תשובה, כי אין תשובה. עקירת גוש קטיף היא המעשה הציני ביותר שבוצע בידי מנהיג ישראלי מודרני. שרון החריב חבל ארץ שלם בלי עילה מדינית או ביטחונית, ובהיפוך של 180 מעלות לעקרונותיו שלו. כצפוי, לא צמחה ממנה שום טובה. מדינת ישראל לא קיבלה פיצוי כלשהו על אסונם של התושבים המגורשים. ישראל שלאחר ההתנתקות חשופה יותר לטרור הטילים ולטרור המנהרות. בגלל ההתנתקות היא חוותה חוויות קשות שלא ידעה מאז תש“ח: טילים בנתב“ג, מנהרות פח“ע בעומק השטח הריבוני, ולקינוח גם פרשת המרמרה.

צה“ל מפעיל היום פחות חיילים בגזרת עזה, אך משקיע אותן אנרגיות. למרות ההתנתקות, עזה היא עדיין כאב ראש ביטחוני ותקציבי מדרגה ראשונה. גם המצב המדיני לא השתפר, בלשון המעטה. מסמך הגושים המפורסם של ג‘ורג‘ בוש בעניין גושי ההתיישבות הושלך לפח בידי יורשו. מחוות פינוי המתנחלים לא העניקה לנו נקודות אצל אבו־מאזן או בעיני האזרח הפלסטיני הפשוט. כמעט בכל סקר שנעשה בישראל מאז 2006 יש רוב גדול של מסתייגים למפרע מתוכנית ההתנתקות. רק קומץ שרוניסטים עדיין טוען שהיא הייתה רעיון טוב. קומץ קטן עוד יותר מאמין שלא היה קשר בין עומק החקירה לעומק העקירה.        
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

חגי סגל

העורך הראשי של מקור ראשון

לכל הטורים של חגי סגל