הציבור משלם על אינפלציית ניגוד העניינים
פקידה מוכשרת במשרד האוצר תיאלץ אולי לפרוש בשל ניגוד עניינים קל, נושא שהגיע למחוזות הזויים ומדאיגים. חשוב לדבר על שלטון הפקידים, אבל לפעמים זו אחריות הפוליטיקאים
דמיינו לרגע שאתם מכהנים בתפקיד שר השיכון, שר האוצר או ראש הממשלה. אחת הבעיות הבוערות בתקופת כהונתכם היא העלייה המטורפת במחירי הדיור (וזה כבר לא דמיון אלא מציאות...). המנכ"ל שלכם מציג בפניכם סטטיסטיקות קשות: זוג צעיר לא מסוגל לרכוש דירה בלי למכור שתי כליות ולמשכן את עתידו עד השנים של קוצב הלב והקטטר.
לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- עזבו את ההורים ה"מקטרים" במנוחה
- מותה של במבי שלג ומות העיתונות העמוקה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
כדי להתמודד עם האתגר המונח לפתחכם, אתם מבקשים להאריך את כהונתה של עובדת ציבור מוכשרת במיוחד, סופר־טנקר שהזיזה את גלגלי השיניים החלודים של המערכת. על שולחנכם מונחת ההמלצה הבאה: "פלונית חוללה מהפך ניהולי ומקצועי במערכת התכנון, בתקופה שבה משבר הדיור מאיים על המשק ומצריך יציבות ניהולית. לאורך כל הדרך הביאה פלונית לשיפור בביצועי מנהל התכנון ובמקצועיותו, וביניהם שילוש מספר הדירות שאושרו במערכת ביחס לשנים קודמות. פלונית סימנה יעדים שאפתניים בתחום התכנון והדיור, שאומצו בממשלה, ועמדה בכולם. בהתאם לכך, בשלב זה שינוי בתפקיד זה עשוי לסכן את המשך המהלכים שאותם היא מובילה, החיוניים לטיפול במשבר הדיור".
מה הייתם עושים? סביר להניח שהייתם מחליטים להאריך את כהונתה בלי לחשוב פעמיים, בלי בג"ץ ובלי 'אדם טבע ודין'.
אבל זה לא מה שקרה עם בינת שוורץ. שוורץ היא ראש מנהל התכנון במשרד האוצר, אולי התפקיד הבכיר ביותר במדינת ישראל בכל הקשור לתכנון ארוך טווח של שוק הדיור באזורי ביקוש ובפריפריה. הקדנציה שלה עמדה בפני סיום, ובהתחשב בביצועים המעולים שהציגה ביקשה הממשלה להאריך את כהונתה בשנה נוספת. אבל אז עתר ארגון 'אדם טבע ודין' לבג"ץ, בטענה ששוורץ פעלה בניגוד עניינים בנוגע לעסקים של בעלה.
המדינה בתשובתה הגנה על שוורץ. "מתוך חתירה לתוצאות ובלהט העשייה", נאמר בתשובת המדינה, "המשיבה 3 (שוורץ, י"י) שגתה בכך שלא נזהרה מספיק בכל הנוגע להסדר ניגוד העניינים, וכן לא מצאה לנכון לבדוק את פעולותיה ולהתייעץ עם היועצים המשפטיים טרם התעסקותה בתיקים האמורים". יחד עם זה, נאמר, "מדובר במספר זניח של מקרים במכלול התיקים הכולל שבהן טיפלה המשיבה. מאז החל הליך הבירור בעניינה היא מקפידה הקפדה יתירה על יישום הסדר ניגוד העניינים, תוך התייעצות ושיתוף פעולה עם המערכת במידת הצורך. על כן, בשקלול מכלול הטעמים והשיקולים האמורים מצא המנכ"ל לנכון להסתפק בהתראה". בתרגום לעברית: מדובר בניגוד עניינים ברף התחתון, ובהחלטות שנעשו בתום לב. בשקלול הכללי, האינטרס הציבורי הוא להשאירה בתפקידה ולהסתפק בהתראה בלבד. לא דין משמעתי, ובוודאי שלא דין פלילי.
את שופטי בג"ץ זה לא סיפק. השופטים מלצר, סולברג ושהם הורו למדינה לנמק מדוע יאריכו את כהונתה מעבר לשלושת החודשים הקרובים. מה הסיכוי ששוורץ תחליט עכשיו לעבור את מדורי הגיהנום ולבקש מהמדינה לטעון לטובתה, ולהימרח בכותרות העיתונים בהקשר של רינונים על טוהר מידות? לא גבוה במיוחד. 'אדם טבע ודין' ירשמו עוד ניצחון, אבל את המחיר ישלמו הזוגות הצעירים.
המלחמה בשחיתות היא מלאכת קודש, וטוהר המידות הוא תנאי הכרחי למערכת ציבורית שמבקשת לזכות באמון הציבור. אלא שבשנים האחרונות עברה סוגיית ניגוד העניינים אינפלציה מדאיגה, והגיעה למחוזות שעל גבול ההזיה. השופט ישעיהו שנלר נבחר לתפקיד הנבת"ם (נציב הביקורת על מערך התביעה) ונמלט בעור שיניו לאחר שהתגלה, שומו שמים, שבנה של האישה שעמה התחתן שבוע קודם לכן מכהן כפרקליט אי־שם במחוז חיפה.
חשבו על זה: לכמה שופטי מחוזי טובים במערכת אין שום קשר חברי או משפחתי לשום פרקליט? הלאה. חוק העזר העירוני הישן של עיריית תל־אביב אסר על פתיחת עסקים בשבת, אך המדיניות הייתה אי־אכיפת הסגירה מצד אחד ומתן קנסות מצד שני. בג"ץ אסר על המס היצירתי שהתפיח את הקופה העירונית. או שתאכפו סגירה או שתבטלו את גביית המס מהעסקים, אמרו השופטים לעירייה. בתל־אביב הוציאו חוק מעודכן המאפשר פתיחת עסקים מסוימים וסוגר אחרים, אך שר הפנים דאז גדעון סער לא חתם על החוק שאישר לעסקים רבים מדי להישאר פתוחים.
לאחר הבחירות הגיע החוק לשולחנו של השר דאז סילבן שלום, ולפתע, הפלא ופלא, קיבל שלום חוות דעת מהמשנה ליועמ"ש דינה זילבר שלפיה אסור לו לדון בעניין, לאחר שקיבל פעם תרומה של עשרת אלפים שקלים מבעל מכולת. בואו נחשוב רגע על ההיגיון המוזר: החוק קובע שלפוליטיקאי מותר לקבל תרומה של עד 11 אלף שקלים לפריימריז, ואם הוא מתמודד לראשות רשימה - עד 40 אלף שקלים. המחוקק הניח שבסכומים קטנים כאלו התורם איננו 'קונה' את הפוליטיקאי, והלה יוכל להמשיך לקבל החלטות ביושר. אז אם המחוקק קבע שבתרומה כזו אין בעיית ניגוד עניינים, מדוע שלום לא יכול לקבל החלטה בנוגע לבעלי מכולות? החוק המשיך להתגלגל לגילה גמליאל, ממנה לאריה דרעי וממנו לוועדת המנכ"לים, שם הוא תקוע עד היום. בינתיים העסקים בתל־אביב חוגגים.
אגב, תיאורטית קיים סיכוי שדינה זילבר לא הגיעה לחוות הדעת הזאת מעצמה. ייתכן, וזוהי השערה בלבד, ששלום או מישהו מטעמו הפנה אליה שאלת קיטבג כדי לקבל ממנה לחיצה בריאה על דוושת הבלם. התופעה הזאת חוזרת על עצמה עם פוליטיקאים שלא רוצים לקבל החלטות קשות ומגלגלים את האחריות על המשפטנים. כך למשל שר האוצר כחלון, שהחליט שהוא מנוע מלטפל במתווה הגז בשל חברותו עם קובי מימון. אורי אריאל חתם על פתיחת השוק למוצרים חקלאיים שונים, אך כשהגיע לביצי משק עצר שכן אחותו מחזיקה בבעלותה לול, מה שמציב אותו ב'ניגוד עניינים'. ראש הממשלה ושר התקשורת בנימין נתניהו לא יכול לעסוק בענייני תקשורת בגלל החברות שלו עם שאול אלוביץ', הבעלים של 'בזק' ו'וואלה'.
כך יוצא ששר התקשורת לא מטפל בתקשורת, שר אוצר מנוע מלעסוק בנושא הגז ולא יכול להאריך את כהונתה של פקידה שהוא רוצה לראות בראש מנהל התכנון, ושר הפנים לא יכול לעסוק בפתיחת עסקים בשבת. הגז, התקשורת והשבת הן מגה־סוגיות שעומדות כמשימות־על של הממשלה, אבל היא משותקת. השרים מגלגלים את האחריות ביניהם ככדור באולינג, עד שהיא מגיעה לוועדת המנכ"לים. במקום שנבחרי הציבור יקבלו החלטה פוליטית, הם שמים מבטחם בפקידות המקצועית.
חשוב לדבר על שלטון הפקידים; אין ספק שהסיפור של בינת שוורץ הוא דוגמה מובהקת למקרה שבו המשפטנים מצרים את צעדיהם של נבחרי הציבור כדי להעביר כוח וסמכויות מהדרג הפוליטי אל היועצים המשפטיים, ה'אובייקטיביים' לכאורה. אבל בסיפור הגדול יש גם צד שני: פוליטיקאים חלשים שפוחדים לקבל החלטות, ומתרצים את חוסר המעש והחידלון באמתלות מסוג 'ניגוד עניינים'. פתיחת עסקים בשבת היא סוגיה פוליטית טהורה, אך במקום שמי שיקבל אותה הם נציגי הציבור שנבחרו למטרה זו, יושבים חמישה מנכ"לים ומקבלים את ההחלטות בעצמם. כך עובר הכוח מהממשלה לפקידות.
בסוגיה הזאת יש סטנדרט כפול, ומה שבעיקר מקומם הוא שהשופטים דורשים מחברי הכנסת את מה שהם לא דורשים מעצמם. כידוע, בחוק קבועים כללי פסלות שופט, וכך למשל שופט לא יכול לשבת בתיק שבו אשתו היא אחד הצדדים. אלא שמעבר למקרים מובהקים של ניגוד עניינים, גם החוק וגם הפסיקה מקלים מאוד על השופטים ומקנים להם טווח רחב מאוד של שיקול דעת במצבי ביניים. בעוד שאצל הפוליטיקאים הטהרנות חוגגת, החלטות שיפוטיות בסגנון "אני מכירה אמנם את הצדדים, אך הגעתי למסקנה כי דעתו של בית המשפט לא ננעלה בשל כך" - נפוצות מאוד. ברוב המקרים האפורים השופטים ימשיכו לדון בתיק, ובקשת הפסלות תידחה על הסף. בעוד שכל פוליטיקאי חשוד עד שלא יוכח אחרת, השופט נהנה מתדמית של מלאך צחור־כנפיים שעוסק בצורכי ציבור באמונה.
אקו"ם