תפסיקו להתלונן: איך לנצח את השיטה הפוליטית
המצב שבו חלק מהמפלגות מחויבות לדמוקרטיה וחלקן רק מנצלות את השיטה הדמוקרטית - מזיק למדינה. התפקדות היא חשובה, אך לא מספיקה. הגיע הזמן לשנות את כללי המשחק, לחייב את כל המפלגות לקלוט מתפקדים ולקיים פריימריז לפי חוקים אחידים
ישראל היא המדינה השנייה בעולם במידת המעורבות הפוליטית של תושביה. כך לפי דו"ח המכון הישראלי לדמוקרטיה המבוסס על נתוני מדד הדמוקרטיה של מגזין האקונומיסט לשנת 2015.לפי הדו"ח, אזרחי ישראל אכפתיים מאוד כלפי הנעשה במערכת הפוליטית, מגלים נכונות גבוהה להפגין ולמחות. שיעורי ההצבעה והמעורבות גבוהים יחסית. אך עם זאת אותו דו"ח מראה תפיסה פסימית מאוד של אזרחי ישראל לגבי יכולתם להשפיע על הנעשה במערכת הפוליטית. כלומר – אכפת לנו, אנחנו רוצים לעשות משהו – אבל נראה לנו שאין לנו כוח.
לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- אל תגידו אלנבי 40, תגידו המועדון של עומר אפרת
- סערת זילברשלג: יש מה לעשות עם מדיניות הגיוס
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אחת הסיבות העיקריות לדיכוטומיה הזו היא שיטת הפריימריז – הבחירות המקדימות הנהוגות במפלגות הדמוקרטיות בישראל: הליכוד, העבודה והבית היהודי. אלו המפלגות היחידות המאפשרות לכל אזרח להתפקד לשורותיהן, לבחור ישירות את המועמדים לכנסת ולהיבחר בעצמו.
מספר החברים במפלגות הללו: בליכוד 100-120 אלף חברים, בעבודה ובבית היהודי כ-50 אלף כל אחת. כלומר רק לכ-200 אלף איש בלבד מתוך מיליוני בעלי זכות הבחירה בישראל, יש את הכוח להשפיע על הרכב רשימת המפלגה שלהם. כל שאר אזרחי ישראל רק יכולים לקבוע את אורך הרשימה שלה הם מצביעים בקלפי. רשימה שרובה אנונימית לחלוטין עבורם.
המפלגות הלא-דמוקרטיות בוחרות את נציגיהן על ידי גרסאות שונות של ועדה מסדרת, או על ידי החלטות דיקטטוריות מלמעלה – בין אם של רב, או של הסלב העומד בראש.
השעטנז הזה, שבו שחקנים שונים באותה מערכת פוליטית, מתמודדים עם מערכת פנים-מפלגתית שונה לחלוטין, מייצרת עיוות משמעותי בדמוקרטיה הישראלית: במפלגות הדמוקרטיות נוצרת נטיה טבעית בקרב נבחרי הציבור לרצות אך ורק את כמה עשרות אלפי חברי המפלגה. אלו למעשה הופכים להיות המחליטים האמתיים לגבי עתידו הפוליטי של הח"כ. במקרים מסוימים בכלל מדובר על "שתול": כלי שרת של קבוצת אינטרס מצומצמת הפקודה למפלגה ולא של כלל הציבור.
למרות התפיסה הרווחת בציבור – ובקרב חלק מהפוליטיקאים – היותה של מפלגה דמוקרטית לא מחסן אותה מפני שחיתות. אולי אפילו ההפך. לגורמים בעלי אינטרס יש יכולת הרבה יותר גבוהה לפקוד ולאגד "חיילים" בין חברי המפלגה ולקדם את האג'נדה שלהם על חשבון הציבור הכללי. זו תופעה נפוצה בקרב ועדי עובדים, קבוצות לחץ ומחאה חברתיות.
גם אין כל ראייה שהיותה של מפלגה דמוקרטית עוזר לה מבחינת מנדטים. בימי הועדות המסדרות היו לליכוד ולעבודה הרבה יותר מנדטים מאשר בשנים האחרונות. הדמוקרטיה הפנים מפלגתית עלולה להכניס לרשימת המפלגה לכנסת דמויות שפוגעות בתדמית המפלגה ומרחיקות מעליה מצביעים פוטנציאלים, ולעומת זאת דמויות ראויות שנמאס להן להיות משועבדות למנגנון המפלגה, יכולות פשוט להקים לעצמן מפלגה דיקטטורית ולנגוס בעוגת המנדטים בלי העול של ריצוי המתפקדים.
השיטה הדמוקרטית מובילה לכך ששרים מתמנים רק על פי רמת הפופולריות שלהם בקרב כמה עשרות אלפי חברי מפלגה ולא על פי מידת התאמתם לתפקיד. ראש מפלגה דמוקרטית לא יכול להזיז הצידה מישהו שהגיע לחמישייה הראשונה בפריימריז. הוא חייב לתת לו את לטרת הבשר אחרת גם הוא ישלם מחיר במקום היחידי שבעצם משנה: מוסדות המפלגה.
במקרה שבו מפלגה דמוקרטית זוכה בבחירות הסיפור מסתבך. היא נאלצת לייצר הסכמים קואליציוניים עם מפלגות מגזריות לא דמוקרטיות, שיכולות להיות יותר קשוחות וציניות, שכן זעם המתפקדים לא משחק אצלן תפקיד – רק שאיפותיו של המנהיג העליון. הדרישות שהמפלגה הדמוקרטית נאלצת להיכנע להן, יוצרות מצב שבו היא שוב צריכה לקנות שקט בבית – ולשחד את נציגי קבוצות האינטרס השונות שעלולות להרגיש שהוויתורים הקואליציוניים פגעו בהן.
העומדים בראש המפלגה הדמוקרטית נאלצים לבזבז משאבים רבים ואנרגיה על הזירה הפנים-מפלגתית. זהו מאמץ שנחסך מקברניטי המפלגות הדיקטטוריות, ומפנה להם הרבה זמן פנוי לעשות נזק.
קשה להמעיט בערכה וחשיבותה של ההתפקדות למפלגה דמוקרטית של ציבור חופשי – שלרובו אין מושג שבעלות של כמה עשרות שקלים הוא יכול להכפיל פי כמה את כוחו הפוליטי. אבל האמת היא שהתפקדות לא מספיקה. כדי לשחק את המשחק באמת, צריך להתפקד ולהצטרף לקבוצה מאורגנת של חברי מפלגה על מנת לקדם בצורה יעילה את האג'נדה הרצויה. קבוצה מאורגנת של מתפקדים יכולה לעשות ניסים – דוגמה טובה היא "גאווה בליכוד" שם עם כמה מאות בודדות של מתפקדים הצליחו לשנות מן היסוד את התפיסה של מפלגת הליכוד כלפי קהילת הלהט"ב.
חשוב להמשיך לקרוא לציבור להתפקד למפלגות דמוקרטיות, להתאגד ולפעול. אבל אני חושב שהמהלך הזה פשוט לא יעיל. ישנן קבוצות שפעילות בנושא כבר 5 שנים והן לא הצליחו להביא למאסה הקריטית של אזרחים שיצטרפו למשחק הפוליטי. קשה להסביר לאזרח הישראלי מן השורה למה הוא אמור להיות חבר פעיל ומאורגן במפלגה הקרובה לדעותיו – אלא אם כן מדובר באופן ישיר ברווחתו האישית.
אני טוען שהפתרון לעיוות הזה הוא ליישר את שדה המשחק. יש להוציא כללים אחידים לפיהם מפלגה בישראל אמורה להתנהל. המצב הזה שבו חלק מהמפלגות מחויבות לדמוקרטיה וחלקן רק מנצלות את השיטה הדמוקרטית, המצב הזה שבו הזירה הפוליטית המרכזית של ישראל מופקרת לקבוצות אינטרס שהן היחידות בעלות המשאבים לפעול בתוך המוסדות המפלגתיים בצורה יעילה – זה מצב שמזיק למדינה, שלא לדבר על מצבים הזויים שבהם ישנן מפלגות שמדירות אוכלוסיות שלמות ממוסדות המפלגה ומהזכות לבחור ולהיבחר.
יש לחייב את כל המפלגות לקלוט מתפקדים ולקיים פריימריז לפי חוקים אחידים. אולי אפילו לקיים בישראל פריימריז פתוחים – שבהם ביום הבוחר המצביע לא רק בוחר מפלגה, אלא גם את רשימת המועמדים שמרכיבה אותה. כך אולי נבחרי הציבור שלנו יתחילו להתנהג יותר כאילו הם באמת מחויבים לציבור הרחב.
אקו"ם