סערת הבורקיני - סמל לחוסר האונים של המערב
הפריחה של הבורקה בעשורים האחרונים, היא משהו שגם המוסלמים בעצמם לא הכירו. מאידך, הצרפתים לא היו מעלים על דעתם שיצטרכו ״להפשיט״ נשים מלבושן על ידי קנסות וחוקי עזר עירוניים. בשעה שמלחמת התרבויות מקצינה שווה ללמוד ממלך מרוקו על דרך האמצע
סערת הבורקיני היא פרק נוסף בתולדות ״התנגשות הציביליזציות״ בין המערב החילוני-ליברלי לעולם האסלאמי. לא צריך להיות מומחה בזיהוי תהליכים כדי להבין שהבורקיני הוא הרבה יותר מעוד תלבושת חוף, ושהסערה בכוס התה הנוכחית מסמלת את המאבק על הבכורה התרבותית העולמית.לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- אל תגידו אלנבי 40, תגידו המועדון של עומר אפרת
- תפסיקו להתלונן: איך לנצח את השיטה הפוליטית
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
המניע המרכזי לפריצת הנושא לסדר היום הוא למעשה חוסר האונים של צרפת, ואירופה כולה בהתמודדות עם גל הטרור הנוכחי. הפוליטיקאים הצרפתים מצופים להגיב לאירועי טרור, אבל פשוט אין להם רעיון מה לעשות. אז במקום לשתוק, תמיד ישנם נושאים נפיצים שזמינים לתגובה.
המהומה שפרצה בחופי קורסיקה בגלל אישה שלבשה בורקיני. מתחפרים בעמדות.
צילום: AFP
מה שיותר חמור הוא, שהצרפתים עצמם יודעים שהעיסוק הקודח במחיקת הניראות המוסלמית מהמרחב הציבורי לא יועיל כהוא זה למאבקם בטרור האיסלאמי. חלקם אף רומזים שהעיסוק בנושא עלול להכניס רעיונות במוחם הקודר של איסלאמיסטים קיצוניים - שמהר מאוד עלולים להיות מתורגמים לפיגועי נקמה. זה הרי בדיוק מה שקרה במערכת המגזין ״שארלי הבדו״, שמאויים בימים אלה שוב.
אך החשש היותר עמוק של האירופים, שהולך ומתממש מיום ליום, הוא שמדיניות ההגירה הליברלית ואידאולוגיית הרב-תרבותיות יהפכו לגולם הקם על יוצרו, ויפוררו את אירופה החילונית, הלבנה והשבעה מבפנים. מבחינת הצרפתים מדובר בקריסה רעיונית של ממש: רעיונות החירות, האתאיזם והמתירנות המינית שהצרפתים האדירו והפיצו בעולם בתור ערכיה הנשגבים של הנאורות במשך מאות שנים, נמצאים כחסרי כל רלוונטיות למציאות של 2016, שבה קהילות שלמות כופרות מוצאות את הרעיונות הללו כמאיימות על הקהילה, הזהות והדת.
אישה מוסלמית לבושה בבורקיני. ''התשובה לאסלאם הקיצוני הוא לא הפונדמנטליזם החילוני, המעוניין למחוק כל מאפיין דתי וקהילתי''.
צילום: שאטרסטוק
האבסורד הוא שבשם ערכי החירות והחופש, הצרפתים כופים את הדרך בה הם מבינים מהו חופש ומהי חירות. בזמן שמוסלמיות מכסות את גופן מכף רגל ועד ראש, הצד השני של המטבע הוא שבביקור ברצועת חוף צרפתית לא יהיה קשה למצוא חוף נודיסטים, או אפילו אנשים עירומים סתם כך. העניין הזה מעולם לא היה אישיו, בטח שלא עילה לקנס או נושא לדיון ציבורי כל כך סוער על ״הסדר הציבורי״. גם אתרי פורנו, פרסום מיני בוטה בחוצות העיר (כולל של ילדים), ותרבות המקדשת אידאל יופי חולני הם דבר שבשגרה - האם זוהי החירות שבשמה המערב נלחם כעת בבורקיני? בלי ששמנו לב, גוף האישה הפך לזירה המרכזית של התנגשות הציביליזציות.
במלחמת תרבויות, כמו בכל מלחמה, כל צד מתחפר בקיצוניות שאפילו הוא לא היה מדמיין שיגיע אליה בעת שלום. הרי המוסלמים עצמם לא הכירו בממדים כאלה את תלבושת הבורקה שכל כך התפשטה בעשורים האחרונים, ומאידך הצרפתים לא היו מעלים על דעתם שיצטרכו ״להפשיט״ נשים מלבושן על ידי קנסות וחוקי עזר עירוניים. שני אלה קרו תודות להקצנה שתפסו שני הצדדים למאבק. כאשר הברירה היא בין חילוניות ואינדיבידואליזם קיצוניים לבין אסלאם רדיקלי, ישנם לא מעט אנשים שימצאו את עצמם באחד מהקצוות, אך אנשים רבים אחרים עדיין יחפשו את דרך האמצע.
דוגמא טובה לדרך האמצע סיפק לנו השבוע מלך מרוקו. מוחמד השישי - צאצא ישיר של הנביא מוחמד על פי המסורת המוסלמית, קרא בנאום לכבוד יום עצמאות מדינתו למתינות דתית משותפת לאסלאם, לנצרות וליהדות. אגב, זהו אותו מלך שבשנים האחרונות עיגן בחוקה את זכויותיהם התרבותיות וההיסטוריות של היהודים במרוקו ואוסר על אנשי דת לקיים פעילות פוליטית, בכדי למנוע השפעות של האסלאם הקיצוני בארצו.
התשובה לאסלאם הקיצוני הוא לא הפונדמנטליזם החילוני, המעוניין למחוק כל מאפיין דתי וקהילתי, אלא דרך המלך, השואבת את השראתה הן מערכי הליברליזם החילוני והן מהעולם הדתי.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם