לא לפחד מאובמה: כפיית מהלך מדיני תיענה בבנייה
סביר להניח כי אובמה טרם גיבש סופית את המהלך המדיני שהוא מתכנן לסתיו. הנשיא תוהה כיצד יגיבו שני הצדדים, ומתחבט בהתאם. גם נשיא בתקופת מעבר איננו כול־יכול
באחת משיחות הרקע המדוברות שלו עם עיתונאי ישראל נשאל בנימין נתניהו את מי הוא מעדיף כנשיא הבא של ארצות הברית - קלינטון או טראמפ. זו הייתה שאלה רטורית, כמובן, והתשובה הייתה בהתאם. ראש הממשלה הבהיר מיידית ונחרצות שאין לו כל כוונה לחוות דעה בנדון. לפי מיטב הניחושים, גם אין לו דעה. עד לחורף האחרון קיוו בירושלים שהנשיא האמריקני הבא יהיה מרקו רוביו או אוהב יהודים רפובליקני אחר, אבל המתפקדים הרפובליקנים הנמהרים המליכו עליהם דווקא את דונלד טראמפ, ולפי השמועה אפילו סביבת נתניהו תוהה אם לא עדיף כבר שקלינטון תיבחר. הרי גם במקרה הרע הגברת תהיה טובה לנו יותר מאובמה.
לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- כשהתקשורת והשמאל התאהבו מחדש באהוד ברק
- המאבק בבורקיני הוא לא נגד טרור, הוא נגד נשים
- החצר האחורית של ישראל: איך נמנע את הרצח הבא
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אובמה בבית הלבן. ''לא אנטישמי, אבל הוא אסון לישראל''.
צילום: AP
אובמה לא אנטישמי, אבל הוא אסון לישראל. שתי תקופות כהונתו בבית הלבן התאפיינו בהחמצת פנים אמריקנית מתמשכת לדמוקרטיה האמיתית היחידה בין ניו־דלהי לקזבלנקה. עקרונותיו לניהול הסכסוך הישראלי־פלסטיני התבססו על טיפשות ורוע. הודעות הגינוי העקביות שלו לכל פרסום של חצי תוכנית בינוי מעבר לקו הירוק גבלו בהזיה. “דפוס פעולה פרובוקטיבי״, כינתה מחלקת המדינה לאחרונה את הבנייה החדשה בגילה, כאילו שירושלים היא פרובוקציה, ואף רמזה שישראל מבצעת טיהור אתני לפלסטינים ביו״ש. תוכנית ההסדרה של עמונה זכתה להוקעה חריפה בסדר גודל של התייחסות לנעשה בסוריה. גם על התוכנית הבוסרית לבנות כמה דירות בחברון, שפורסמה השבוע, היה לאנשי אובמה מה להעיר.
אובמה עומד להשאיר אחריו אפס התקדמות בחזית המדינית שלנו וקטסטרופה ברוב המדינות השכנות. אך למרות כישלונו החרוץ בקריאת המפה המזרח־תיכונית, הוא עודנו משתעשע בתוכניות לכפיית נסיגות על ישראל. כמו קלינטון הבעל, שעד יומו האחרון כנשיא חרחר הסכמים בלתי אפשריים בין ישראל לפלסטינים, גם אובמה מאמין בסיכוייו להביא גאולה לאזור בדקה התשעים. ואם לא גאולה, אז לפחות נקמה. חתן פרס נובל לשלום לא שוכח ולא סולח לנתניהו על נאומו אשתקד בקונגרס נגד הסכם הגרעין עם איראן.
מה הוא בדיוק זומם? לא ברור. ייתכן שיש הפרזה בתיאור חומרת ההחלטה שיעביר נגדנו במועצת הביטחון, אך שתיקתו בנדון היא סיבה לדאגה. שגריר ארצות הברית בישראל דן שפירו נמנע באופן שיטתי מהכחשת השמועות על תוכניות העבודה של הממשל לסתיו הקרוב, בין הבחירות לטקס השבעת הנשיא הבא, וברור שהוא עושה זאת לפי הוראה מגבוה. אובמה אכן חורש מזימות.
נתניהו, כמו נתניהו, מודאג מאוד. הכלת לחצים אמריקניים בנושאי יו״ש לא הייתה אף פעם הצד החזק שלו. בנושא איראן הוא השיב מלחמה, בנושא הבנייה בהתנחלויות הוא הניף דגל לבן. כבר שבע שנים וחצי, מאז תחילת כהונתו השנייה כראש ממשלה כחודשיים אחרי הכתרת אובמה, אין כמעט בנייה חדשה בירושלים ואין בכלל בנייה במעלה אדומים. בשאר המקומות בונים בקושי, מתחת לפנס, זעיר פה וזעיר שם, רק לא להרגיז. שכבת אבק עבה מכסה על תוכניות הבינוי העתידיות ביו״ש. נתניהו ממתין לנשיא הבא כדי להפשיר משהו, אם בכלל. הוא חושש מאוד להרגיז את הנשיא היוצא. התרעות הצונאמי המדיני של נובמבר־ינואר משמשות לו כטענת אליבי להמשך מדיניות ההקפאה. יראת הדייר היוצא בבית הלבן משתקת את ירושלים.
האמנם כלתה אלינו הרעה? לאו דווקא. סביר להניח שאובמה טרם גיבש סופית את המהלך המדיני שהוא מתכנן לסתיו. הנשיא תוהה כיצד יגיבו שני הצדדים, ומתחבט בהתאם. גם נשיא בתקופת מעבר איננו כול־יכול. הוא יחשוב פעמיים אם ישראל תאותת שהיא צפויה להגיב בחריפות על מהלך אמריקני עוין כלפיה. למשל, להכריז על סיפוח גוש עציון במקרה שאובמה יעביר במועצת הביטחון קריאה לנסיגה ישראלית לגבולות 67׳, או לבנות לאלתר אלפיים יחידות דיור במעלה אדומים בתגובה להחלטת או״ם האוסרת על בנייה יהודית ביו״ש.
לפי שעה, ישראל מתנזרת מאיתותים שכאלה. היא מתרכזת בהפחדות עצמיות במקום בהרתעה. ראש הממשלה מסביר בשיחות סגורות שבכל הקשור לנעשה ביו״ש יש לנו בעיה קשה לא רק עם אובמה, אלא גם עם בית הדין הבינלאומי בהאג. הצדק איתו, כמובן, אבל הפחד הוא יועץ רע. ב־1949 העביר בן גוריון את הכנסת מתל־אביב לירושלים על אפו וחמתו של האו"ם, וב־1981 סיפח בגין את הגולן למרות מחאות אמריקניות נמרצות.
בשנים הרבות שחלפו בינתיים ישראל לא נעשתה חלשה יותר, רק אמיצה פחות. היא הרבה יותר חסונה ועמידה מכפי שמנהיגיה העכשוויים חוששים. אחרי שעברה בשלום את איומי הצונאמי המדיני ב־2011, אין לה מניעה עקרונית לצלוח בשלום גם את הצונאמי של נובמבר 2016. בתנאי שתתאזר קצת אומץ. כשאובמה יבין שתוכניות הסתיו שלו ייתקלו בתגובה ציונית הולמת, הוא יקדיש את השבועות האחרונים בבית הלבן למסיבות פרידה בעיקר ולאריזת מזכרות.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם