ראשי » חדשות » דעות

תקיפה בעזה ושינוי מדיניות: ליברמן רוצה להיות פוטין?

התגובה הלא מידתית של חיל האוויר לזרזוף הרקטי מעזה ושינוי המדיניות שמנחיל שר הביטחון יכולים להוביל את ישראל לגיהנום. האם ליברמן רוצה להיות פוטין?

בכל פעם מחדש, עם טפטוף הרקטה התורנית מעזה, קופצים מחרחרי הריב והמלחמה שלא מסוגלים לסבול שקט ממושך בגבולות בלי איזו מתקפה הגונה של חיל האוויר הטוב בעולם. כזו שמעלה תמרות אש ועשן, ושקולותיה המפחידים מבריחים הביתה את תושבי שדרות שבאו לחגוג לתומם בפסטיבל קיץ בעיר. במקרה הזה לא עזרו דברי העידוד של ראש העיר אלון דוידי, שצעק לחוגגים מעל הבמה ביום ראשון בערב "זה הצבא שלנו, יאללה לשמוח", לפני שעזב את הפסטיבל.

לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- כשהתקשורת והשמאל התאהבו מחדש באהוד ברק
- המאבק בבורקיני הוא לא נגד טרור, הוא נגד נשים
- החצר האחורית של ישראל: איך נמנע את הרצח הבא
 כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
   
האנשים הללו מצאו היום במשרד הביטחון איש כלבבם. צריך רק להעיף מבט באתרי הימין, שנראה שלא היו יכולים לחכות עד האקשן הבא. "אביגדור ליברמן הוכיח לראשונה שהיה משתלם להושיבו על כיסא שר הביטחון בקומה ה־14 בקריה בתל־אביב", התמוגג עדו בן־פורת במאמר פרשנות באתר ערוץ 7. "מטוסי חיל האוויר המריאו לסדרת תקיפות שכמוה לא נראתה מאז ימי צוק איתן. עימות צבאי יסתיים בשינוי פניה של הרצועה". מקהלת הטוקבקיסטים של בן־פורת התלהבה אף יותר ממנו. "ליברמן חושב כמו פוטין", אבחן אחד מהם בהתפעלות. "אם חמאס רוצה לנסות את ליברמן, עזה תיראה גרוע פי 100 מאשר סוריה".

פרשנים צבאיים רציניים ומתונים קצת יותר שאלו השבוע בעקבות המתקפה בעזה האם מדובר בשינוי סגנון התגובה, שהפכה לא מידתית ולא פרופורציונלית. ליברמן ישב בלשכתו וחייך. בסיור בבסיס חוות השומר הוא דאג לנכס לעצמו את שינוי המדיניות, מה שטוב לעסקים הפוליטיים. שיחות הרקע עם הכתבים הצבאיים עבדו לטובתו, והם כבר ידעו לפרגן לו כראוי. שום מילת ביקורת לא נשמעה.

חבל, כי לכולם ברור לאן מובילה תגובה לא מידתית של צה"ל על כל זרזוף רקטי. במקרה כזה העימות המזוין הבא מובטח, ואנחנו נחזור לימי צוק איתן, עופרת יצוקה וכל סבבי הלחימה אחרים. מלחמה בדרום פירושה הרוגים, פצועים ופגיעות בנפש. אזורים שלמים נתונים בחרדה ומושבתים לאורך זמן. ביום ראשון ניתן בשדרות רמז לבהלה שהולכת להיות כאן. ההשלכות הבינלאומיות קשה. נמשיך להיתפס כבעלי הכוח מול הפלסטינים המסכנים ונהפוך שנואים בעולם עוד יותר, אחרי שהתקשורת העולמית תערוך בשידורים מצולמים את מאזן הדמים בשני הצדדים.
  
גם המחיר הכלכלי נורא ואיום. המלחמה עולה הון עתק, והמדינה כולה שוקעת במצב רוח רע למראה הנטישה של יישובי עוטף עזה והחששות לחזור להתגורר במקום. השיקום ממושך ומסובך, והבטחות הרמטכ"ל ש"עוד יהיו כאן שדות כלניות" לא תמיד משכנעות. בעקבות מבצעים כאלה תמיד מתחילות מריבות פוליטיות ודרישות לוועדות חקירה, בצירוף האשמות ומסקנות לא פשוטות. דו"ח מבקר המדינה שיצא בקרוב יצית אש, זה ברור.
 
המלחמה באשר היא מסיטה את תשומת הלב מהעניינים הבוערים והחשובים באמת בחברה הישראלית: הגדלת הפערים, יוקר המחיה, מחירי הדיור, העוול החברתי שנחשף כאן מדי יום, השחיתות והבזבוז הממשלתי הבלתי נתפס. כל אלה הופכים לנושאים שוליים בחסות הכותרות משדה הקרב. אגב, מישהו יודע עד לרגע זה כמה עלה למדינה הפיצוי העסקני שהעניק בנימין נתניהו לשר הרווחה חיים כץ, אחרי שקרע ממשרד הכלכלה את שירות התעסוקה, מעונות היום ועוד וצירף אותם למשרד הרווחה?

אז ככה. קרוב ל־60 מיליון שקלים עלה להוציא ב־2004 את שירותי התעסוקה, מעונות היום, מנגנון האכיפה על עובדים זרים ועוד ממשרד הרווחה ולצרף אותם למשרד הכלכלה. לפני המהלך הזה נעשתה עבודת בדיקה רצינית של אביגדור יצחקי, שהיה אז מנכ"ל משרד ראש הממשלה. היום מחזירים הכול למשרד הרווחה כלאחר יד, בלי שום הצדקה הגיונית ובאותו מחיר עתק, עשרות מיליוני שקלים, שעולה הפעם הארגון מחדש. רק שיו"ר מרכז הליכוד חיים כץ יהיה מבסוט.

בחזרה לעזה. נניח שישראל תהפוך את הרצועה הזו, 350 קמ"ר, לעיי חורבות כפי שליברמן רוצה. נניח שהוא ימוטט את חמאס ויכבוש את עזה מחדש. נניח שהוא יצליח לחקות את ולדימיר פוטין ולעשות שם מעשה צ'צ'ניה. נו, מה הלאה? עזה בידינו, שמחה וששון. הרגנו גם את אסמאעיל הנייה, כמו שליברמן הבטיח. מישהו יודע איך מטילים שלטון חדש על אוכלוסייה עוינת של שני מיליון איש אחרי שהרסת להם את הבתים ואת החיים? אתם יכולים בכלל לתאר את הגיהנום שצפוי לצבא שיכבוש את עזה מחדש, וגם למדינה ולחברה שעומדים מאחוריו? יש באמת אדם שפוי שרוצה לחדש את ההתנחלות בעזה?

לפני עשור עזבנו את הרצועה הזו, תודה לאל. הוצאנו 8,000 איש מתוך ים של מיליוני פלסטינים. למרות דברי הקינה האמיתיים של המתנחלים, לעצמונה ולכפר־דרום לא היה שום עתיד. הבעיה היא שעשינו הכול בלי הסכם ובלי מחשבה מדינית עמוקה. חזרנו לקווי 1967, הרצועה לא בידינו, אבל לא ניצלנו לטובתנו את הנסיגה. אנחנו עדיין נחשבים שם כובשים אכזריים יותר מאשר ביהודה ושומרון. לא הקמנו קו גבול מדיני כמו מול סוריה או לבנון. לא התנתקנו ולא השתלטנו. לא לבלוע ולא להקיא. היום אנחנו רק מחכים לעימות הבא שיבוא, אבל אף אחד לא יכול לנצח בו.
 

חמאס לא הגיב הפעם כי הוא נתון בצרות קשות ויש לו אינטרסים אחרים. מתוך המצב הזה מישהו צריך לקום ולהפיק לקחים. עם חמאס אי אפשר לעשות שלום או הסדר כולל. מדובר בארגון דתי אידיאולוגי שלא יוותר לעולם על שאיפותיו לקחת את הארץ מידי היהודים. אבל אפשר להגיע אתו להודנה. אם החלטנו ברוב טיפשות לא להתנתק לחלוטין, אז צריך לשחרר שם את האוכלוסייה, לתת לה אוויר, להסיר מעליה את החנק. אפשר להרעיף על עזה חופש וכלכלה טובים יותר, נמל עמוק, מים מתוקים ממפעלי ההתפלה, זכויות דיג. השר ישראל כץ מציע להקים שם אי מלאכותי עם נמל תעופה, בתי מלון ושדרות מסחר. רעיון מצוין.

תנו להם יתרונות שהם לא יוכלו לוותר עליהם, הסכמים שהם לא ירצו להפר אותם. את ההסדרים הזמניים האלה, ארוכי־הטווח, אפשר לעשות דרך המצרים, הטורקים או אש"ף, אם ליברמן יחליט שהוא לא חייב לעקוף את אבו־מאזן. 

אבל ליברמן הוא לא איש שלום, וההסדרים שהוא מכיר נוגעים רק להעברות כספיות וחברות קש. הוא לא נפגש מעולם לשיחה עם מנהיג ערבי, גם לא עם המתונים שבהם שכרתו עמנו הסכמי שלום. תקלידו בגוגל "ליברמן פגישה מנהיג ערבי" ולא תקבלו כלום. ההצהרות המדיניות המתונות שלו בתחילת מאי האחרון, כשנכנס לתפקיד, היו רק פוזה לעיתונאים ולאמריקנים. בינתיים התברר כי האיש הוא פיל בחנות חרסינה. בתחילה הוא כמעט הרס את ההסכם האסטרטגי עם ארה"ב כשהשווה בין הסכם הגרעין עם איראן להסכם מינכן 1938, ואחר כך נאלץ להתנצל. בהמשך הוא אסר על קצינים וחיילים בצה"ל לסייע לילדי עובדים זרים. למה שהם יפתחו קצת רגישות לעולמם של אחרים?

עכשיו באה התגובה בעזה והסיסמאות של ליברמן ("שיקום תמורת פירוז"), שאין בהן שום דמיון, יצירתיות בונה או כוונות מימוש. צריך לקוות שהפוליטיקאים האחרים וקציני הצבא, שהעריכו הפעם בצדק שלא תהיה תגובה חמאסית, לא ייקחו צ'אנסים נוספים, לא יהפכו את המלחמה בעזה לגזרת גורל אסונית וינסו גם משהו אחר, אם שר הביטחון לא מסוגל לכך.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

שלום ירושלמי

הפרשן הפוליטי של nrg ו"מקור ראשון", תושב ירושלים. בוגר האוניברסיטה העברית במדעי המדינה. אוהד הפועל י-ם בכדורסל

לכל הטורים של שלום ירושלמי