הלו, אולי תפסיקו להתחרפן כשמפרגנים לנתניהו?
לא מבקרים אישי ציבור כבני אדם, אלא את הפרסונה הציבורית שלהם ואת עבודתם בפועל. זו הפרדה שיש לעשות ולשמור בה על מקסימום מקצועיות. טוב יעשו בשמאל אם יפסיקו להתגולל על הרצפה בהתקף אמוק עם קצף מהפה בכל פעם שנתניהו מוזכר באופן שאינו שלילי דיו
מסתבר שברשתות החברתיות עדיין מתקשים להתאושש מהתדרוכים הסגורים שערך נתניהו, ושמהם יצאו שורת עיתונאים "מאוהבים" בראש הממשלה, בראשם איש התקשורת שי גולדן, שחלק רשמים חיוביים ומופתעים (לצד כמה שפחות) מהדמות שנגלתה לפניו. הוא ספג אש מקוראיו, כמובן, אבל למען האמת, זה די מטופש לצפות שלנתניהו יהיו קרניים ושיתגלה כאדם גועלי ודוחה. אסור לשכוח שמדובר באיש מכירות מושבע בעל כריזמה טבעית, אדם אינטליגנטי ומנוסה שמכיר היטב את השטח שבו הוא פועל. צריך לקחת את זה בפרופורציה כפי שמביאים בחשבון כל מניפולציה של אדם שעבודתו היא למכור לך משהו.לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- סערת הבורקיני: אקט גזעני בלבוש מיזוגני
- לא לפחד מאובמה: כפיית מהלך מדיני תיענה בבנייה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
נתניהו. ''גם הסלידה בשמאל מאופיו הכובש היא מיותרת''.
צילום: אפי שריר
את הפרופורציות הללו גולדן דווקא מכיר, ולא מהיום. זכור לי טור ישן שלו באיזה מוסף תרבות, בו הוא מתוודה שנהנה לשחוט את המוזיקה של נינט ובכלל את נינט כתופעה, עד שפגש אותה באיזה אירוע וניהל איתה שיחה לבבית קצרה. הוא התרשם שהיא אדם מקסים ונפלא שבאמת מנסה למצוא את דרכו בעולם המוזיקה ולא רק להיות בובה של חברות התקליטים, ופתאום, מן הסתם, כבר נהיה לו לא נעים להמשיך להיכנס בה באותו הלהט כמו קודם. אבל, כך סיכם גולדן את אותו הטור, ברור שרוב האנשים שתפגוש יתגלו כחביבים וטובים כבני אדם. אתה לא מבקר אותם כבני אדם, אלא את הפרסונה הציבורית שלהם ואת עבודתם בפועל. זו הפרדה שיש לעשות ולשמור בה על מקסימום מקצועיות. את הלקח הזה, כך נראה לי, יישם גם במפגש העיתונאים עם ראש הממשלה – אדם שהוא רוקסטאר כמעט כמו נינט.
הטעות הבסיסית היא לבוא למפגש עם ראש הממשלה מצוידים לכתחילה בשנאה תהומית. כשכל מה שיש לך על מישהו זה אנטי, נותר לו רק להפתיע אותך לטובה. והרי נתניהו לא באמת מבלה את ימיו בליטוף חתול על הברכיים, רקימת מזימות להתעללות באזרחי ישראל וקינוח ב"מוהאהאהא!!!!" מרושע לפני השינה. אני רחוקה מאוד מלהימנות על אוהדיו אבל נותנת לו את הקרדיט לכך שכוונותיו טובות בסופו של דבר, ושהוא כן מעוניין לפעול למען אזרחי ישראל, גם אם זה מגיע ממקום של שיגעון גדלות מטורף והוא מאמין שעל כתפיו יחידות הסגולה מוטלת הצלת האנושות (וזה כנראה אכן המצב, לפחות ממה שעולה ממסרי הדף שלו ומהופעותיו בתקשורת).
גם הסלידה בשמאל מאופיו הכובש היא מיותרת. אנשים לא מצביעים לנתניהו רק משום שהוא מקסים. כלומר כן, יש בחזותו הבוטחת והסמכותית, כמעט הקולנועית, לא מעט נקודות משכנעות, אבל לזה מתווספים עוד פרמטרים שהראשון בהם הוא תחושת ביטחון רעועה, שנאה עמוקה לשמאל בישראל, והעובדה שאיש לא נתפס כמישהו שיכול להחליף אותו, בוודאי לא בשמאל (את רוב הפרמטרים האלה הוא טורח לתדלק בעצמו, אבל זה לדיון אחר). מישהו בטוויטר הגדיר את זה פעם יפה כשדיבר על עבודה: אתה לא צריך שיאהבו אותך, אתה צריך שיקראו לך שוב. לנתניהו זה מצליח. קוראים לו שוב. אלה העובדות בשטח. אפשר לשנוא אותו, אפשר לבקר, אבל אם הוא מנצח את הבחירות שוב ושוב כנראה שעל פניו, לפחות עבור מרבית העם, הוא הבחירה הכי פחות גרועה שיש כרגע.
עד שיוחלף ראש הממשלה הנצחי הזה, אם אמנם תרחיש על-טבעי שכזה אפשרי, טוב יעשו בשמאל אם יפסיקו להתגולל על הרצפה בהתקף אמוק עם קצף מהפה בכל פעם שהוא מתואר באופן שאינו שלילי דיו. זה ודאי לא מכבד איש, נראה ילדותי מאוד ואפילו תורם להעצמתו של נתניהו כמיתוס של עריץ כל-יכול.
צריך לראות אותו כפי שגולדן לא חשש לראות אותו: בן אנוש שבסך הכל ניחן ביכולת רטורית משובחת, שעשייתו ראויה לשבח בנקודות מסוימות וביקורת חריפה מאוד בנקודות אחרות. כזה שיש לו רגשות והחליפה לא יושבת עליו במדויק לפעמים. מותר להיות מוקסמים ממנו כפי שמותר להעריך כל אדם מעורר רושם.
זה לא סותר את העובדה שמותר וצריך להקשות, לשאול שאלות ולבקר את תפקודו המקצועי בשטח, אבל כל עוד זוכרים לעשות הפרדה בריאה, באמת שאין סיבה להיצמד לפרוטוקול שנאה מוכתב מראש. גם למען ההכרה הבוגרת בכך שבני אדם הם דמויות מורכבות, גם כדי שנזכור שהוא רק אדם, ויהיה קל יותר בבוא היום להחליף אדם מאשר סיפור מיתולוגי מנופח. והיי, הוא אולי לא ראש הממשלה הטוב ביותר שהיה כאן אבל לפחות כיף איתו במסיבות, ובמציאות הפוליטית של היום גם זה משהו.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם