הכירו את לקסיקון השמאל לשנאת נתניהו
במקום לוותר על העיסוק האינסופי באישיותו של ראש הממשלה, ולהקדיש מעט יותר מילים ליתרונות ולחסרונות שבתפיסותיו, מעדיפים להעמיד פנים שאין לו תפיסות, רק גחמות. לנתניהו, כפי שמוכח שוב ושוב בבחירות, זה עושה רק טוב. נו, גם זה בטח חלק ממזימה
אם הצבעתם בבחירות האחרונות "יש עתיד" ושמאלה (ולא, אל תאמינו ללפיד, ברוך מרזל לא נמצא שמאלה ממנו), קחו רגע עט וסמאטרפון וענו על השאלון הבא: האם ביבי הוא טיפוס צנוע או יהיר? מסתפק במועט או נהנתן הדוניסט? דובר אמת מדי פעם או שקרן פתולוגי? יציב או לחיץ? אידיאולוג או אופורטוניסט? חובב חיות או מפטם אווזים? חבר נאמן, או אחד שישליך את טובי אנשיו ללוע הר געש?לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- הלו, אולי תפסיקו להתחרפן כשמפרגנים לנתניהו?
- מס הדירות של כחלון וההגיון הקומניסטי שלו
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אם אתם אכן שייכים למחנה הנ"ל, סביר להניח שבכל השאלות בחרתם את האופציה השנייה. לנתניהו, כפי שמצטייר מאינספור מאמרי מערכת וטורי דעה, אסור לייחס ולו תכונה מועילה אחת. מי שיעלה על דעתו לתאר אותו במילים חיוביות כלשהן, משול כמכחיש שואה - ולא מותק של מכחיש מהסוג של אבו-מאזן, אלא אחד שאסור לו לבוא עוד בקהל עד עולם.
נתניהו. ''אף פעם אינו מתכנן, הוא רק 'זומם', הוא לא מצליח, הוא רק 'שורד'''.
צילום: יהודה פרץ
כך למד על בשר-פייסבוקו שי גולדן, איש הזכיינית "רשת", שאחרי מפגש עם ביבי יצא בהרגשה שמדובר בסך הכול בבחור שיש מה לדבר איתו. גולדן לא רמז שהוא מקבל את משהו מתפיסותיו המדיניות או הכלכליות של ראש הממשלה. הוא גם לא התיימר להפריך או לאשש את הטענות בדבר חשבונות מים מוגזמים בבית ברחוב בלפור. הוא דיבר על חוש הומור, על רצון בקרדיט, על קיומה של תפיסת עולם עקבית. משהו שכל אדם סביר אמור לסחוב איתו.
ובכל זאת, הפוסט שכתב שי גולדן פתח עבורו את שערי הגיהנום. צוקרברג נזעק להוסיף לצד הלייק וה"חחח" הוותיקים, אימוג'י של "אח שלו, שכחת למרוח קרם הגנה בשמש או מה". התגובה של רבים מהגולשים, בהם עיתונאים, הייתה לשלוח את גולדן לבדיקת די-אן-איי כדי לבדוק האם קיימת קרבת משפחה בינו לבין הכלבה קאיה. הם רשפו כי הוא נפל קורבן לכישוף, להיפנוזה, לאלצהיימר. "בצד השני אין לא איזון ולא פלורליזם ולא ראש פתוח", כתבה נעה אוסטרייכר מעיתון הארץ, "יש רק חישוב קר וציני ודרכים להפיל אתכם בפח הכריזמטי והסוחף הזה".
על פי הלקסיקון הפוליטי הישראלי, נתניהו אף פעם אינו מתכנן; הוא רק "זומם". הוא לא מפיק לקחים; הוא רק "לומד בדרך הקשה". הוא לא מצליח; הוא רק "שורד". רק בנקודה אחת מסכימים בשמאל לפרגן כביכול לנתניהו, כדי להוכיח שהם בוחנים אותו בעין אובייקטיבית: נכון, הוא אינטליגנט, הם אומרים כאליבי. ועם אליבי כזה, מי צריך עדי מדינה. בניגוד לנדיבות, אורך רוח או עקביות, חוכמה אינה תכונה חיובית, אלא כלי; כאשר היא ניתנת בידי כוחות האופל, היא רק מעצימה את יכולותיהם להזיק ולהרע. גם לכל רֶשע הוליוודי יש קידומת דוקטור. האיי-קיו שמוכנים לייחס לנתניהו לא הופך אותו לדמות מורכבת יותר, אלא משתלב בדמות הנבל המלטף את חתולו הקירח ומשמיע צחוק מהדהד (כי הבית שלו הרי ריק מרהיטים, אחרי שהם נשלחו כולם לקיסריה).
כאשר מעמיסים על דמות אחת, שנואה ככל שתהיה, אוסף עצום של פגעים ומדוחים שכזה, היא הופכת לקריקטורה, ממריאה ממרחב המציאות אל סרטי הפנטזיה. ואז, כשבא גולדן זה או אחר ונפגש פנים אל פנים עם המדוזה עצמה – הוא מופתע כל כך מהצדדים הנורמליים למדי, שהוא מקדיש להם פוסט ארוך ומפורט. המגיבים זועמים, העיתונאים מהרהרים בקול בנוסחת השיקוי שבגללו נטרפה דעתו של גולדן, וממהרים להציל את דימויו של ראש הממשלה כמשהו שמזהם לנו את דגני הבוקר. הם לא מבינים שבכך הם בעצמם רוקחים את הגולדן, את הבני ציפר, או את האברי גלעד הבא.
במקום לוותר על העיסוק האינסופי באישיותו של ראש הממשלה, ולהקדיש מעט יותר מילים ליתרונות ולחסרונות שבתפיסותיו, מעדיפים להעמיד פנים שאין לו תפיסות, רק גחמות. לנתניהו, כפי שמוכח שוב ושוב בבחירות, זה עושה רק טוב. נו, גם זה בטח חלק ממזימה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם