ראשי » חדשות » דעות

נאום איילת שקד: סוף סוף יש ימין כלכלי

נאומה של שרת המשפטים בוועידת המשפט משרטט תמונה הפוכה מזו שאליה הורגלנו. הימין הוא שעומד בפרץ ומגן על חירות הפרט מעריצות המדינה. השמאל, לעומת זאת, פועל במסווה של רגישות חברתית, אך מכונן בפועל את מדינת "האח הגדול"

גם אם התזמון היה מקרי, נאומה של שרת המשפטים איילת שקד בוועידת המשפט של לשכת עורכי הדין נוסח כמעין מענה לכתבה הביקורתית ששודרה בחדשות ערוץ 2, על רקע המאבקים שמנהלת ח"כ סתיו שפיר מול ועדת השרים לחקיקה.

עוד כותרות ב-nrg:
אלשיך בחודש יוני: 'מעורבות נוער אתיופי בפשיעה גבוהה'
"לא נקבל את הפסקת האש עם הכורדים"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

שלוש טענות הוטחו נגד הוועדה: הראשונה, שהדיונים בכנסת על הצעות החוק הפרטיות הם סוג של הצגה, כשמי שמקבל בפועל את ההחלטות "במחשכים" הם חברי ועדת השרים לחקיקה שכופים את עמדתם על כלל חברי הקואליציה; השנייה, שהשרים בוועדה לא מנהלים דיונים מעמיקים ומטרפדים בהנד עפעף הצעות חכמות שהושקעה בהן עבודה רבה; והשלישית, שהחיסיון על פרוטוקולי הוועדה מאפשר לשרים לחמוק ממתן דין וחשבון על החלטותיהם. בדרך זו, השר יכול לתמוך בהצעה מסוימת בריאיון לתקשורת ולהתנגד לה בהצבעה חשאית.
   
המענה שניתן עד כה לטענות הללו נגע בעיקר לסוגיית העלות והיעילות. הסבירו לנו שהצעות החוק הפרטיות מכבידות מאד על התקציב, שאלמלא החשאיות השרים היו מוכרחים לתמוך בהצעות פופוליסטיות כדי שלא לצאת רע בעיני בוחריהם, ושרוב ההצעות הן סוג של כלי יחצני לח"כ ואין בהן תרומה ממשית לשיפור המדיניות הציבורית. עוד הסבירו שעודף חקיקה ושינויים תכופים של מדיניות יוצרים בלבול ואי ודאות, ובעקיפין גם פוגעים באכיפה ובשלטון החוק.

על הרקע הזה, נאומה של שקד השמיע זמירות חדשות לגמרי. לראשונה מצטטת שרה בממשלת ישראל מאמרים של מילטון פרידמן, ומדברת במושגים של הגות שמרנית ופילוסופיה קפיטליסטית. שקד העלתה על נס את ערך החירות, לא פחות. "החופש של האזרח בישראל נפגע עמוקות מתחרות החקיקה הזו שבין חברי הכנסת, מההתערבות המוגזמת בחייו", אמרה השרה. "את התחרות הבריאה בין העסקים במשק אנחנו מחליפים בתחרות מזיקה בין חברי הכנסת והשרים. יחד עם הפגיעה בחופש של האזרח נפגע באופן קשה השוק החופשי, שקורס תחת רגולציה קשה ומיותרת. החופש לנהל עסקים הוא החמצן של המגזר היצרני שלנו. הרגולציה העודפת חונקת אותו", הסבירה.

אם התמונה אותה ניסתה שפיר לצייר היא של שמאל שדואג לדמוקרטיה, לשקיפות ולמעורבות חברתית, מול ימין שמרני וקפוא שמתנגד ל"תיקון עולם" הזה, נאום החירות של שקד משרטט תמונה הפוכה: השמאל מבקש לכונן באמצעות הרגולציה את "מדינת האח הגדול", במסווה של רגישות חברתית. הימין, לעומת זאת, הוא שעומד בפרץ ומגן על חירות הפרט מעריצות המדינה.
 

 
שיח הימין הכלכלי הוא עולה חדש יחסית בארץ הקודש. הוויכוחים בין המחנות בישראל התמקדו באופן מסורתי בשאלת עתיד יהודה ושומרון ונושאי דת ומדינה, ולא בנושאי כלכלה. המדינה עצמה אמנם שברה לימין הכלכלי בעקבות משבר הבנקים והאינפלציה הדוהרת של שנות ה-80, אבל השיח נשאר תחת ההגמוניה של השמאל. הביקורת ה"חברתית" הלכה והתעצמה עד שהגיעה לשיאה במחאה החברתית של תחילת העשור.

נכון, תמיד היו עיתונאים כלכליים שדיברו בשבח כלכלת השוק, אבל הם היו בודדים ולא חלק מתנועה רחבה. מה שיצר את השינוי הם כמה ארגונים חוץ פרלמנטריים: קרן תקווה, מכון קהלת, המכללה למדינאות, אתר מידה וגופים נוספים שהחלו לתרגם את הטקסטים של אדמונד ברק, פרידריך האייק, מילטון פרידמן ואחרים, ולעשות נפשות לתפיסת העולם הקפיטליסטית. הטענה המרכזית שלהם היא שמדיניות השוק החופשי לא רק יעילה יותר בהדברת עוני ובערות, אלא גם מוסרית יותר.
  
זוהי תופעה ברוכה, אולם בכל הנוגע לשיח הכלכלי חשוב לשמור על ראש פתוח וביקורתי, ולא לפעול על אוטומט מחנאי כפי שקורה לצערנו בתחומי שיח אחרים. כך למשל, כלכלת שוק וניאו-ליברליזם לא צריכים לסתור הגבלה על מונופולים לצורך שמירה על תחרותיות. כך גם צמצום קצבאות במטרה לתמרץ את האזרח ליטול אחריות על עתידו אינה אומרת שהמדינה צריכה להתנער ממחויבותה כלפי אלו שבאמת לא מסוגלים לסייע לעצמם.
  
ולענייננו, לצד דברי השבח יש לי הערה אחת לנאומה של שקד: לא פותרים בעיה אחת דרך יצירת בעיה אחרת. שקד ציינה בנאומה שכחלק מהמגמה להגביל את החקיקה, הצעות חוק חדשות שיבקשו להחמיר ענישה פלילית יצטרכו לעבור אישור של ועדת מומחים מטעם משרד המשפטים. הח"כים יצטרכו לשכנע את חברי הוועדה שהחמרת הענישה תביא להפחתת פשיעה.

ההיגיון בהצעה הזו מאוד מוזר, כי הרבה מהחוקים שעוברים לא עוברים בגלל שהם "הגיוניים" יותר או פחות מאחרים, אלא בגלל שהם מבטאים ערך או קביעה מוסרית שלנבחרי הציבור חשוב לעגן בחקיקה. החוק שהחמיר על מידי האבנים הוא דוגמה לכך: הוא התקבל לא בגלל שהוא הוכיח שכמות יידוי האבנים תרד בזכותו, אלא בגלל שהוא מבטא אי השלמה עם מה שנקרא בשפה המכובסת "טרור עממי".

אבל בהחלטה הזו יש בעיה עקרונית יותר: על שלטון הפקידים נשברו הרי כבר אינספור קולמוסים, ואם על הכוח המופרז שהם כבר נטלו לידם מהפרלמנט החלש אנו בוכים, למה להוסיף עליו? יש היגיון רב בכך שהממשלה תגביל את החקיקה הפרטית, אבל בתנאי שהממשלה היא שתעשה זאת. מדוע לפרק את נבחרי הציבור מסמכותם, ולתת שוב את הכוח בידי פקידים שלא נבחרו על ידי אף אחד?

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

יהודה יפרח

ראש הדסק המשפטי של nrg ומקור ראשון

לכל הטורים של יהודה יפרח