לאתיופים אסור להילחם כמו השחורים בארה"ב
בבסיס המתח הבין-גזעי בארה"ב עומדת העבדות כחטא הקדמון, בעוד עלייתם של בני העדה האתיופית התקבלה בישראל בהתרגשות ורצון טוב. יש געזנות, יש צקצוקי לשון, אבל אנשים אחים אנחנו, זו הנקודה הבסיסית ולשם צריך לחזור כשמתבלבלים
בתחילת המאה העשרים רוב הזונות בניו יורק היו יהודיות. גם בבואנוס איירס. בשנות העשרים והשלושים של המאה שעברה, ה"בדוקאים" של משטרות ניו יורק, שיקגו ולוס אנג'לס היו איטלקים ויהודים. גנגסטרים נימולים. משלנו.את שיטת "הרצח להשכיר" המציאו יהודים מברוקלין, חלקם שמרו שבת. יאשה קצנברג, מהגר יהודי מרוסיה ועוזרו הנאמן של הגנגסטר האגדי ארנולד רוטשטיין (אחד מגיבורי סיפוריו של דיימון ראניון), פיתח את הברחת ההרואין מהמזרח הרחוק וזה עוד לפני שדיברנו על הסנדקים, מאיר לנסקי, בגסי סיגל ולפקה בוכהלטר (שהוצא להורג בסינג סינג והפך בכך למאפיונר הכי בכיר שהוצא להורג בארה"ב). איסאק באבל, מגדולי הסופרים היהודים (והאהובים עלי) כתב על העולם התחתון של אודסה, עולם תחתון דובר יידיש. את כל זאת יש לספר בכדי שאחיי בני העדה האתיופית לא יחושו יוצאי דופן. זה לא עניין של צבע או עדה. הרצל חלם על גנב עברי הוא העלה על הדעת עד כמה יצליח לו. יש לו ראש ממשלה בכלא.
לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- סמכו על ההורים: האמון שלנו הוא הכנפיים שלהם
- עוד לא נאמרה המילה האחרונה של דאעש
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
הסערה סביב דברי המפכ"ל רוני אלשיך הייתה מקרה קלאסי של רצח השליח בשילוב הטרלול השמור לכולנו מאז הבחירות להזדעזע אנושות מדברי מי שאנו תופסים כמייצג את השבט השני. ומה אמר המפכ"ל, הוא הודה בשיטור יתר כלפי בני העדה האתיופית, הבהיר שבכוונתו לטפל בבעיה והסביר אותה בהסתמכות על נתונים סטטיסטים מגובים במחקרי קרימינולוגיה.
אחרי שהורדנו מעל הפרק את האמבוש ומעשה הנבלה שנעשה למפכ"ל שלא ברח מהתמודדות ובוודאי שאינו גזעני, מפכ"ל שבהוראתו בוטלו תיקים נגד בני העדה האתיופית, נותרה באוויר השאלה, מדוע בחר במילה "טבעי" והסתמך לדעת המקטרגים על מחקרים שאינם קיימים. אלא מאי, דברי המפכ"ל מגובים בסטטיסטיקה. נכון, לא בכל מקום ובכל זמן מהגרים לוקחים חלק בפשיעת יתר. מהגרים עשירים שעברו מניו יורק לרעננה לא ישדדו מכולת אלא מהגרים שהגירתם מביאה אותם להתמודדות פיננסית כמעט חסרת סיכוי מול בני המקום.
צריך לומר שגם המחקרים שלא מצאו קורלציה בין פשיעה להגירה (מחקרים שבדקו בדרך כלל הגירה לא חוקית) מבהירים כי למרבה הצער, חלק גדול מפשיעת המהגרים אינה מדווחת ולו מהטעם הפשוט שחלק גדול מהעבירות אם לא רובן, הן עבירות בתוך קהילת המהגרים ובידוע כי מהגרים נוטים פחות להתלונן למשטרה (ע"ע מחקר הכנסת על פשיעת מסתננים).
ובישראל, התמונה ברורה, אי אפשר להתעלם מהנתונים. על פי מחקר שערך ד"ר ארנון אדלשטיין מהמכון לקרימינולוגיה באוניברסיטה העברית, הנתונים מבהילים. חלקם היחסי של צעירים בני העדה האתיופית בסטטיסטיקה של עבריינות נוער הוא הגבוה בישראל ומספרם במוסדות כליאת נוער בלתי נתפס.
על פי ד"ר אדלשטיין ההסבר לתופעה נובע מתוך הקונפליקט התרבותי והחברתי שחווים העולים מאתיופיה. קונפליקט דומה לזה שחוו העולים מצפון אפריקה בשנות ה-50’. אולם, במקרה של בני העדה האתיופית, תיוגם של הקונפליקטים על-ידי החברה הישראלית חריף יותר.
"הקונפליקט התרבותי מושלך על בני העולים" מבהיר אדלשטיין "והללו חווים אותו לא רק כלפי החברה הישראלית, אלא לעתים אף כלפי הוריהם, השואפים לשמר בבית את תרבות המוצא, בניגוד לשאיפות ילדיהם להדמות לנוער הישראלי הוותיק. שליטה מועטה בעברית, ירידת הסטטוס של האב, חוסר אוריינטציה בה נמצאים האבות ומאפיינים נוספים, מביאים לירידה דרמטית בסמכות האב ולירידה ביכולת שלו להציב גבולות נורמטיביים לילדיו. במקביל, נשירה משמעותית (סמויה וגלויה) של בני הנוער יוצאי אתיופיה, סיכוייהם להשיג תעודת בגרות, תיוג חברתי ממנו הם סובלים בגלל צבע העור ועוד, מביאים לנשירתם ממערכת החינוך. השוטטות ברחובות בשכונות מגוריהם מביאה להתחברותם עם בני נוער וותיקים ואתיופים אחרים הנמצאים במצב דומה". עד כאן, תופעה חברתית שאני לא משוכנע שלמשטרה יש כלים לטפל בה.
מצד שני, אי אפשר להכחיש את בעיית שיטור היתר ואת התהייה המתבקשת אם לא נוצרה פה דינמיקה של ביצה ותרנגולת. שהרי כל צעיר ממוצא אתיופי יודע שיש סיכוי סביר ששוטרים יטרידו אותו. עובדה שהיא כך פורה לניכור וזעם וכו'.
אין ספק שעל המשטרה לבחון כל דרך אפשרית להוריד את רמת החיכוך ולהחזיר את האמון מצד העדה האתיופית, ואולם, אחרי כל ההלקאה העצמית, מדינת ישראל עשתה כל שביכולתה כדי להעלות את יהדות אתיופיה והשקיעה משאבים אדירים בקליטתם, גם אם בדרך כולל כעת, נעשו טעויות קולוסליות.
בשל הניכור והזעם, למרבה הצער, יותר ויותר צעירים בני העדה האתיופית מתחברים לאתוס של הקהילה השחורה בארה"ב. אבל ההתפעמות מתרבות הגטו היא מתכון לאסון. ואני אסביר, לאותם גנגסטרים יהודים מתחילת המאה העשרים יש היום צאצאים שהם בטופ הסוציו-דמוגרפי בארה"ב. יהדות ארה"ב היא דגם להשתלבות מופלאה בכור ההיתוך האמריקני. עד כדי כך שהם נמחקים. משבר ההגירה הסתיים בדור השני, גג בשלישי.
הקהילות הסיניות, הקוריאניות, ההודיות כולן התקדמו. צעיריהם ממלאים את החוגים הנחשבים באוניברסיטאות היוקרתיות. הקהילה היחידה שנותרה מאחור היא הקהילה השחורה, לא זה הזמן והמקום להסברים המגוונים לסיבות. דבר אחד בטוח, בבסיס המתח הבין גזעי בארה"ב עומדת העבדות כחטא הקדמון.
בני העדה האתיופית לא הובאו כעבדים לישראל אלא כאחים. טעויות ושגגות רבות נעשו ויעשו, אין קליטה מושלמת. וכמובן, גם יש גזענות, אי אפשר להכחיש אותה, אבל, התחושה הטבעית של רוב עם ישראל כלפי בני העדה האתיופית היא חיובית ואוהדת. יש פטרנליזם, יש צקצוק אבל עלייתם של בני העדה האתיופית התקבלה בהתרגשות ורצון טוב. זו הנקודה הבסיסית ולשם תמיד צריך לחזור כשמתבלבלים. הלוואי שביום מן הימים, אחד מילדיי יביא הביתה חתן או כלה בני העדה האתיופית.
אקו"ם