כך קונה הכסף הגרמני את הדחקת השואה
החוק הפולני החדש אולי טיפשי, אבל התחושות שמאחוריו מוצדקות: אין אמירה אבסורדית יותר מ"מחנות ההשמדה הפולניים". בין הדחקת השואה להבלטת הנכבה מחבר כסף גרמני
ב־1961, כשברקע משפט אייכמן, כתב אורי אבנרי בספרו 'צלב הקרס' שלמעשה התקופה הנאצית בגרמניה, כולל השואה, הייתה ליל שיכורים שהגרמנים כבר התעוררו ממנו. אין לזה כבר זכר במערב גרמניה של תחילת שנות השישים. הגרמנים שתו קצת, צעקו קצת, השתוללו קצת, הרגו קצת וזהו.
לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- לווין בלי טיל: הרצוג הפך ללא רלוונטי
- לאתיופים אסור להילחם כמו השחורים בארה"ב
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
התחושה שלי שמשהו מהתפיסה הזאת חלחל אלינו, בוודאי שזה קיים בגרמניה. השואה נמצאת היום במגרש הפולני, ואולי יותר מכך - הישראלי. לתחושתי, זו המשמעות של הוויכוח המתפתח סביב החלטת הפולנים להפליל אמירות מהסוג של "מחנות המוות הפולנים". אולי טיפשי מצדם לטפל בזה באמצעות חוק, אבל מה שמסתתר מאחורי הכוונה הפולנית צודק לגמרי. אין אמירה אבסורדית יותר מ"מחנות המוות הפולנים". זה התחיל לחדור כשיצא סרטו של לנצמן 'שואה', לפני שלושים שנה. הדימוי החזק ביותר שננעץ כמו בזנ"ט בתודעת הצופה, הוא של נהג הקטר הפולני מעביר יד מנומסת על גרונו, מדגים לנוסעיו לאן הם נלקחים.
"לפולנים היו 3 מיליון קורבנות שנרצחו בידי הגרמנים", הזכיר לי השבוע פרופ' גבריאל מוקד, שעומד לנסוע בשבוע הבא לפולין לסדרת הרצאות, והוא מקווה שיסתדר עם הפקידות הפולנית בענייני המס בהצלחה רבה יותר משהסתדר עם הפקידות הישראלית שעושה לו את המוות. "אבל היו האיכרים, שאגב היו בעלי נטייה שמאלה, והיו נתונים להשפעה מוחצת של הכנסייה הקתולית. הם ראו בשואה עונש לצולבי ישו. אותי הצילו חסידי אומות העולם פולנים. משפחת נובינסקי, שהבן שלהם היה קצין ב'ארמיה קריובה' (המחתרת הפולנית הגדולה ביותר נגד הנאצים, א"ל)".
לפני כשנתיים וחצי, כשכיסיתי ביקור המוני של חברי כנסת באושוויץ, התקיים גם מפגש עם חברי פרלמנט פולנים. היה שם לפחות אחד שדיבר על הרצון של הפולנים להתקרב לישראל, שלא תמיד זוכה לפתיחות, וגם על הפסקת הנוהג לדבר בהיסח הדעת על מחנות המוות הפולנים, התבטאות שמתגלגלת באופן טבעי אחרי שאומרים יותר מדי פעמים "מחנות ההשמדה בפולין". מבחינה עובדתית זו אמירה מדויקת, אבל היא חודרת בדרך לא טובה למוח. נכון, מחנות ההשמדה ממוקמים בפולין. אבל הכוונה, הרעיון והביצוע של רצח המוני מתועש, היה ונשאר גרמני.
חלק מהפולנים היו כמובן אנטישמים, אומר מוקד, אבל גם אנטישמים מובהקים עסקו בהצלה: "הועלתה שאלה באחד העיתונים מדוע האפיפיור התייחד עם זכרו של קולבה הקדוש. קולבה הקים ארגון להצלת יהודים מחוץ לגטו. נכון, היו ביניהם גם אנטישמים, אבל הם נדהמו מהברבריות הגרמנית. קולבה הקריב את חייו למען אסיר יהודי".
היה ארגון המחתרת 'ז'גוטה', ש"אימא ואני קיבלנו ממנו כסף", אומר מוקד. הוא היה ילד בוורשה. אביו הרופא נשאר בגטו. "היה לו מיתוס, להישאר מאחור בגטו. הוא נשאר שם עד סוף מאי 1943". הוא נרצח בידי הגרמנים שחיסלו את המרד בגטו.
"יש ניסיון להטיל אשמה על הפולנים", אומר מוקד, "אבל הם לא הקימו שום גטו ושום מחנה ריכוז. אצלם לא היה קוויזלינג. ברוב הארצות הכבושות כן היה". החל מנורווגיה שבה היה הקוויזלינג המקורי, דרך צרפת, רומניה, הונגריה, סלובקיה. בארצות אחרות היו זרמים תבוסתניים שביקשו לחתום הסכמי שלום, כמו בבריטניה שבה הם נכשלו.
האמירות לגבי הטבח בידוובנה, שאותו חשף יאן גרוס, הן כמובן לא מקובלות. אי אפשר להכחיש שהטבח נעשה בידי פולנים שרצחו את כל יהודי העיירה. אפשר להוסיף גם את קילצה ומקומות נוספים, שבהם נערכו פוגרומים ביהודים שחזרו מהמחנות וגילו שאין להם לאן לחזור. "מדוע אני כאן בעצם?" אומר גבריאל מוקד. "אני מאוד אוהב ספרות פולנית, אבל לא הייתי רוצה להיות שם ולהתלבט כל הזמן אם אני יהודי או פולני. אנחנו כאן, ואין דרך חזרה".
מוקד מזכיר אינסוף סיפורים על פולנים שבהחלטה אישית עזרו ליהודים, דאגו להם למקלט או סייעו להם לעזור לעצמם. כמו אותו אחד שהיה אחראי על תחנת משטרה ונתן לעצור יהודי כסף, כאשר הוא מתדרך אותו כיצד לשחד את אנשי הגסטפו שיבואו לקחת אותו למחרת. "זה לא ייאמן כל העניין הפולני", הוא אומר לי. "יש סנטימנט אנטי־פולני, וזה לא רק מהצד הגרמני. חלק מהשרידים זוכרים בעיקר את הדברים השליליים". אי אפשר להאשים אותם.
במידה מסוימת, ישראל נמצאת באותו צד של המתרס ההיסטורי. המון כסף הולך לטובת תעמולה נכבאית, ואני מזכיר לפרופ' מוקד שהנכבה חיה ובועטת היום יותר מהשואה. בדיוק כפי שזה נעשה במקבילית שבין גרמניה לפולין. "הנכבה היא שקר פלסטיני בלתי נסבל", הוא מצהיר, אף כי הוא מאלה שעסקו בנושא הפלסטיני כבר לפני שנים רבות, כמי שהיה בזמנו בצד השמאלי של השמאל. "הם זייפני היסטוריה מחורבנים, חיים בפנטזיה גמורה. בעניין הזה ראש הממשלה צודק לגמרי, שיש שלושה מכשולים עיקריים לשלום: העניין ההיסטוריוסופי (תעמולת הנכבה), הטענה המוסרנית של הפסוודו־שמאל, ובעיית הפרטנר".
ומי שדוחף כבר שנים את נושא הנכבה והקונפליקט הישראלי־פלסטיני למרכז הבמה כדי להדחיק את השואה אלו הגרמנים. בקושי כבו הגחלים בתנורי המחנות, וכבר היו להם ביד מיליארד מארקים ויותר כדי להעניק למדינת ישראל את השילומים. בשנות השישים המלווה ל"פיתוח הנגב" היה בסדר גודל כזה שסייע לממן את פרויקט דימונה. כבר שנים הם מספקים לישראל זרוע אסטרטגית ימית - הצוללות. בנוסף אפשר לקבוע שרוב המימון למחקרי השואה וגרמניה נעשה בכסף גרמני, שמגיע גם לענף המו"לות והתקשורת בישראל. איך מדינה כמו פולין יכולה להתחרות בעוצמה הגרמנית? אותה עוצמה גרמנית שהייתה שווה זיכוי מוסרי בנוסח האמירה של בן־גוריון על "גרמניה האחרת".
המבקרת מירי פז, בעצמה ילידת פולין, אמרה לי שהייחוס הכי מכובד לפולני הוא כשמישהו מאבותיו היה מורד. בסופו של דבר זו אומה מורדת. להאשים אותם שהם לא הצטרפו מיד למרד גטו ורשה באפריל 43'? היום, כשאנחנו יודעים על המרד המטורף שלהם בוורשה באוגוסט 44', שבסופו לא נותרה בעיר אבן על אבן?
בכל זאת, אני לא רואה את עצמי מטייל ביוזמתי בפולין. אבל אני שייך לגיל כזה שגם גרמניה נשארה אצלי בגדר טאבו. מוטב להתרכז במהפך ההיסטורי המדהים: שתי ארצות הדמים, זו של התליינים וזו של המורדים, הן היום שותפות אסטרטגיות של מדינה יהודית אחת. אולי אפילו בעלות ברית.
אקו"ם