ואז אמרתי לרה"מ: חשבת פעם לומר 'די, עד כאן'?
הוא יחגוג השנה 67, מנהיג אותנו שנים רבות, ובעצם אנחנו לא יודעים עליו הרבה באופן אישי. אחרי סדרת מפגשים אינטנסיבית בין בנימין נתניהו לעיתונאים, הגיע תורם של אזרחי ישראל
מאות עיתונאים נפגשו בשבועות האחרונים עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, אבל מעטים מאוד מהם ישבו במרחק הבל פה ממנו, מולו ממש, עין בעין. אני אחד מהם.
מעשה שהיה כך היה: ברגע שנכנסנו לחדר רחב הידיים שבמשרד ראש הממשלה, הדבר היחיד שעניין אותי היה לנסות להצטנף בפינה מרוחקת. לא היה זה מתוך איזו יראה או הצטנעות מזויפת, אלא מסיבה פרוזאית-הורית פשוטה הקשורה לחופש הגדול: הפגישה התקיימה בשעת צהריים, והשמועות גרסו שהיא יכולה לגלוש לכיוון אחר הצהריים המאוחרים. מכיוון שיש לי ארבעה ילדים שצריך להבין מה בדיוק קורה איתם עם תום הקייטנות, חפצתי לשבת במיקום שיאפשר לי גיחה קצרה החוצה מהחדר לכמה תיאומים טלפוניים מבלי שאפריע לדבריו של ראש ממשלתנו.
לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- לווין בלי טיל: הרצוג הפך ללא רלוונטי
- לאתיופים אסור להילחם כמו השחורים בארה"ב
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
נתניהו עם תלמידים בבית ספר בטמרה. הגיע הזמן שגם אזרחי ישראל יכירו את נתניהו.
צילום: גיל אליהו - ג'יני
ובכן, מיד עם הכניסה לחדר קלטו עיניי שולחן אליפטי ארוך. "או-קיי, הוא יכול לשבת בצד האחד של השולחן, אבל הוא גם יכול לשבת בצדו השני. המסקנה המתבקשת, שרלוק, היא לשבת באמצע, וכך להיות מרוחק עד כמה שאפשר משני הקצוות", אמרתי לעצמי. התיישבתי, ואז נכנס ראש הממשלה והתיישב כמובן באמצע השולחן, רק מצדו השני. באמת שלום גם לך.
השיחה הארוכה, שעליה ועל אחרות דומות לה כנראה כבר שמעתם רבות בשבועות האחרונים, הוגדרה מראש כ"לא לציטוט". יחד עם זאת, פרטים רבים מאוד ממנה כבר דלפו בערוצי תקשורת שונים וברשתות החברתיות. לא אחדש דבר אם אגיד שנתניהו בעצם הרים כאן מופע יחיד שיכול להתמודד ב'תיאטרונטו' הקרוב ולקטוף את המקום הראשון בלי מאמץ.
הדיווחים מהפגישות השונות היו כל כך זהים, כולל נקודות מסוימות שבהן נתניהו דפק על השולחן, הרים את קולו או הנמיך אותו, אייר את עצמו והתבדח על עצמו וסביבתו, עד שברור שהייתה כאן עבודת הכנה מלוטשת שסיפקה את המופע הכי טוב בעיר. כשחושבים על זה, והרי מדובר באוגוסט, הלוואי והיו מופעים כה מלוטשים ומרתקים גם לכל המשפחה. זה יכול היה לחסוך לנו לא מעט שקלים.
כמו כל מופע טוב, גם כאן יצא ממנו כל אחד עם תובנות משלו. חלק התמקדו בסגנון ובצורה, חלק בתוכן, והיו גם כאלה שהצליחו להשתכנע, או לפחות לקבל זווית אחרת על האיש. כמה עיתונאים מהגדה השמאלית של החברה הישראלית פרסמו פוסטים וטורים שבהם הביעו את התפעלותם מנתניהו, וכמובן ספגו מיד תגובה פבלובית נשכנית מצד חבריהם, שחשו כי מישהו מערער, חלילה, את ציפוף השורות האוטומטי נגד השטן ממשרד ראש הממשלה.
כותב אחד בעיתון 'הארץ' אפילו חש צורך כה עז ללכד חזרה את השבט עד שהעלה סברה שלפיה נתניהו משתמש בסמי מרץ. נו, חבל שלא הלכת להיות רופא. עם אבחנות בזק כאלה יכולת לקצר את התורים במרפאות.
את חטאיי אני מזכיר היום: לא באתי לשמוע פוליטיקה ומדיניות מראש הממשלה. זה יכול להישמע כאבסורד – זה קצת כמו ללכת להרצאה של גנטיקאי מבלי להתעניין בגנטיקה - אבל האמת היא שהפוליטיקה הישראלית הפסיקה לעניין אותי כבר לפני לא מעט שנים, כשההבדלים בין שמאל לימין היטשטשו כמעט לחלוטין.
אם נכנסים לעובי הקורה בסוגיות הכי נוקבות בחברה הישראלית – הפתרון לסוגיה הפלסטינית, כלכלה, דת ומדינה – הרי שאין כמעט הבדלים בין המפלגות שאינן קטנות ונישתיות, או שיש הבדלים כאלה, אבל הם ניתנים ללישה ולשינוי לפי הצורך הזמני כאן ועכשיו. כשגם הליכוד וגם העבודה מאמינים בפתרון שתי המדינות, סלחו לי אם אני לא ממש מרותק לדרך הפתלתלה שמישהו ממנהיגינו מתכוון להגיע באמצעותה אליו.
מה שעניין אותי היה האיש עצמו: כיצד הוא עומד – פיזית ונפשית - בלחצים האדירים שמזמן תפקיד ראש ממשלת ישראל? כיצד מצליח מישהו בכלל להירדם בלילה כשהוא עומד בראש המדינה המאוימת ביותר בעולם, בכל רגע ובכל שעה?
האדם הסביר מחפש נוחות - זו עובדה, וזה טבעי. נתניהו יכול בכל רגע נתון להכריז על פרישה, ומאותו רגע ועד גיל 120 לשוטט בכל העולם כאוות נפשו, לשאת נאומים בסכומי עתק, לנפוש בטרקלינים, לקבל כבוד ויקר בכל מקום שאליו יגיע. ובכל זאת הוא מתעקש להגיע מדי יום למשרד שנמצא בבניין אפור ומדכא, מוקף במעגלי אבטחה מדכאים לא פחות, לספוג הוא ובני משפחתו רפש שאינו מתכלה, ולהיות האחראי הישיר לשלומם ורווחתם של כמה מיליוני אזרחי ישראל – שחלקם בזים לו ומתעבים אותו כפי שאולי לא בזו ותיעבו מעולם.
ההרצאה נמשכה ונמשכה. נתניהו הציג את הישגיו בסוגיות כלכליות ומדיניות, דיבר פוליטיקה ומדיניות, ואז נתן זמן לשאלות. החלטתי שזה הרגע לפצח את החידה. "אדוני ראש הממשלה", שאלתי, "בעוד כחודשיים תחגוג 67. בכל ענפי המשק האחרים בישראל זהו גיל פרישה. לא מתחשק לך לפעמים לומר 'די, עד כאן'?״ נתניהו הביט בי במבט מחויך וירה בחזרה: "אז אתה בעצם שואל למה אני לא הולך כבר הביתה?" אבל אז הוא גם ענה. לא אפרט כאן בדיוק מה – בכל זאת הייתה זו שיחה שלא לציטוט – אבל אני בהחלט יכול לומר שאחרי התשובה אני מבין הרבה יותר מה עומד מאחורי ההיאחזות של בנימין נתניהו בתפקיד. אני מבין טוב יותר מה מניע אותו, מה הוא מקווה שיקרה וממה הוא חושש - ברמה האישית לחלוטין של נתניהו האדם.
מאות עיתונאים נפגשו בשבועות האחרונים עם ראש הממשלה. אין שום סיבה שמיליוני אזרחי ישראל לא ייפגשו עם בנימין נתניהו. בעידן שבו אנחנו חיים יש דרכים לעשות את זה. הגיע הזמן.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם