ראשי » חדשות » דעות

גדעון סער, תהיה נתניהו, חזור לפוליטיקה

מכתב פתוח לשר החינוך לשעבר: זו הדרך הנכונה לחזור לפוליטיקה ולליכוד, מבלי להזיק לימין

יש לי וידוי: אני לא אוהב לכתוב מאמרים על אנשים, אלא על רעיונות. בוודאי איני אוהב להביע תמיכה פומבית בפוליטיקאי כזה או אחר. מדוע? זו שריטה שנותרה אצלי מימי אריאל שרון, שבן לילה הפך את עורו וניצל את כוחו הפוליטי למימוש חזון הפוך ב-180 מעלות מהמצע שעל בסיסו נבחר.

לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- החוק להחמרת מצבן של נשים בזנות
- נתניהו כץ: המשקעים נותרו, הפצעים לא נסגרו
- במקום לטפח שרים טובים, נתניהו דוחק אותם
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

הפעם אני מבקש לחרוג ממנהגי, כי יש פעמים שבהן דווקא הנימה אישית יכולה להכריע את שדה הקרב הרעיוני. להערכתי, כזה הוא המצב במחנה הלאומי, ששאלת ניצחונו במערכת הבחירות הבאה עלולה להיות מוכרעת על בסיס מפת המפלגות העתידיות. באופן יותר ברור אומר שאם גדעון סער ייבחר לרוץ בראשות מפלגת ימין חדשה, גבוהים הסיכויים שאף אחד ממועמדי המחנה הלאומי לא יהיה זה שעליו יוטל להרכיב את הממשלה הבאה - מצב שיכול להביא להקמת ממשלת שמאל באמצעות קולות הימין.
   
גדעון סער הוא אחד הפוליטיקאים שאני הכי מעריך. לטעמי, אין ביצועיסט גדול ממנו במחנה הלאומי, בוודאי בתחומים הנוגעים לשאלות ערכיות. כמחוקק וכפרלמנטר הצליח סער לבלוט מעל כולם: הוא היה היחיד שהצליח להוציא לפועל שינוי כלשהו בשיטת מינוי השופטים מאז המהפכה החוקתית, והיה לגבר היחיד שכיהן אי פעם כיושב ראש הוועדה למעמד האישה.

סער היה גם שר החינוך היעיל ביותר שהעמיד מחנה הימין אי פעם, שהוביל כמה מהרפורמות המשמעותיות ביותר במערכת זו: שינוי תוכנית הלימודים באזרחות - השרים שבאו אחריו רק נכנסו בדלת שפתח - הובלת המועצה להשכלה גבוהה למאבק יעיל במגמות הפוסט-ציוניות באקדמיה הישראלית, חידוש חידון התנ"ך למבוגרים, יצירת איזון בחלוקת פרסי ישראל, הטמעת מקצוע מורשת ותרבות ישראל בבתי הספר ועוד.

גם כשר הפנים, ולמרות תקופת כהונתו הקצרה יחסית בתפקיד, כשנה וחצי, הספיק סער להוביל מדיניות לאומית אמיצה. הוא יזם חקיקה שעצרה את כניסת המסתננים לישראל ואפשרה את הוצאתם למדינות שלישיות, שינה את גבולות הרשויות המקומיות בנגב לטובת חלוקה צודקת של הכנסות, הוסיף את הלאום הארמי לתעודת הזהות לבקשת הנוצרים דוברי הערבית ועוד.

אלא שאז בחר גדעון סער לקחת פסק זמן מהחיים הפוליטיים, מסיבותיו שלו. לא יהיה זה הימור מוגזם להעריך כי סער חש שבינו לבין שאיפותיו הפוליטיות הבאות - משר משפטים, דרך שר חוץ ועד ראש ממשלה - עומדת תקרת זכוכית בדמותו של בנימין נתניהו.
   
מאז פרישתו חלפו כמעט שנתיים, ונדמה שככל שהזמן עובר כך גדל הרצון של סער לחזור למערכת הפוליטית במטרה להתמודד על ראשות הליכוד. כשלעצמו, איני בטוח שמדובר ברעיון רע. אלא שכרגע אין היתכנות פוליטית לכך, והתמודדות של סער ברשימה עצמאית חדשה עלולה להביא למפלה של הימין בבחירות.

יתרה מכך: המציאות שבמסגרתה סער נמצא מחוץ למערכת הפוליטית היא הפסד של המחנה הלאומי. אין הרבה שרים ממחנה הימין בכלל ומהליכוד בפרט שיכולים להתחרות ברקורד ובעשייה שלו. כל יום שהוא נמצא מחוץ למשחק מהווה הפסד זמן של הימין. לכן אשמח מאוד לראות את סער בחזרה במערכת הפוליטית.

אלא שבאותה נשימה ראוי להזכיר לגדעון סער כי הדרך חזרה לא מחייבת את השיבה לראשות הפירמידה. אפשר וראוי לחזור לתפקיד שר. באופן אישי, אשמח לראות אותו שוב בתפקיד שר החינוך או שר הפנים. גם תפקיד שר המשפטים ושר החוץ יכולים להלום מאוד את כישוריו.

לא מדובר בפחיתות כבוד, ויש לכך גם תקדים, שלא רבים זוכרים: בנימין נתניהו. לאחר שכיהן כראש ממשלה במשך שלוש שנים והפסיד בבחירות, פרש נתניהו מהמערכת הפוליטית וחזר ב-2002 לאחר שהוזמן על ידי שרון להיות שר החוץ. גם כשהפסיד לשרון בקרב על ראשות הליכוד בחר נתניהו להישאר בליכוד כחבר מן המניין, ולאחר הבחירות הפך להיות שר אוצר - ככל הנראה שר האוצר הטוב ביותר שידעה מדינת ישראל. רק שבע שנים אחרי חזרתו למערכת הפוליטית הגשים נתניהו את חלומו לחזור לכס ראשות הממשלה.

שבע שנים לאחר מכן עומדת דילמה דומה בפני גדעון סער. לטובת אזרחי ישראל, מחנה הימין, מפלגת הליכוד וסער עצמו, אני מרשה לעצמי לפנות אליו ולבקש ממנו: תהיה ביבי.

עדי ארבל הוא מנהל המיזמים של 'המכון לאסטרטגיה ציונית'
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

טור אורח

Nrg מעניק במה לכותבים אורחים

לכל הטורים של טור אורח