לא מקבלים בנות ספרדיות ואיפה המדינה?
דמעות הילדות המודרות, הן אות קלון על החברה הישראלית בכללותה. על הציבור החרדי מוטלת האחריות לתקן את העוולות ולדרוש ממנהלי הסמינרים לשנות את דרכיהם, אך הבעיה הזאת אמורה להעסיק את כל מי שמעוניין לחיות בחברה צודקת
כאן, בישראל 2016, ליד הבית בטבריה, ירושלים, בית שמש, רכסים, מודיעין-עלית, ובני ברק - כמאה ילדות נותרו גם אחרי חמישה ימי לימודים מחוץ למסגרות החינוך.הסיבה הרשמית היא ״חוסר התאמה רוחנית וחוסר שייכות״. אבל לסירוב לקבלת התלמידות תירוצים שונים, החל מקשיי למידה ועד התנכלות לתלמיד בגלל התנהגות אחיו הגדולים. אבל הסיבה המרכזית והמכעיסה ביותר היא האפליה על רקע גזעני כלפי בנות ממוצא ספרדי.
לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- לא מצליחים למגר את הזנות, אז נמסד אותה?
- על גב הכרודים: ארדואן חותר לעיסקה עם אירופה
- סדום ודמוקרטיה: מי הם השליטים האמיתיים?
בנות שכל חטאן הוא שנולדו למשפחה ספרדית מוצאות את עצמן מסורבות להתקבל לבתי ספר באזור המגורים שלהן. נסו לדמיין איזה עלבון חשה ילדה הרואה את שכניה עושים את הדרך מדי בוקר אל בית הספר, והיא נשארת בביתה. או את אותה ילדה שצריכה להתלוות לאבא למקום העבודה. שוו בנפשכם איזו השפלה חווה אבא שצריך להתפלל בבית הכנסת לצד אנשים שמעולם לא נבחנה ״הרמה הרוחנית״ שלהם. או לצד מנהלי סמינרים המסרבים לקבל את בנותיו.
''המדינה מפקירה את החרדים הספרדים לגורלם ולמעשה מממנת את ההדרה כלפיהם''.
צילום: יואב פרידמן
המדינה על מוסדותיה, ובראשה משרד החינוך - כמעט ולא מתערבת. על אף הציוץ של שר החינוך ״נטיל סנקציות חריפות על מוסד מפלה״ - בינתיים אף אחד לא יצא מגדרו למען הבנות. מנהלי הסמינרים מצפצפים וזוכים לגיבוי של חברי הכנסת מאגודת ישראל, ולשתיקה של כמעט כל האחרים.
על פי החוק, לכל הורה ישנה האפשרות לערער על החלטה שלא לקבל ילדה לבית ספר, ולהעלות טענות על אפליה. ועדות הערר מחליטות, אך למעשה מנהלי סמינרים רבים פשוט מצפצפים על ההחלטה. וכאשר ״המחוז החרדי״ (המחלקה האחראית במשרד החינוך על החינוך החרדי) מזמן את אותם מנהלים סרבנים לשימוע, חלקם אף לא טורחים להגיע. אפילו כשהרשות המקומית, החרדית, משבצת את התלמידים למוסדות, המנהלים לא רואים את עצמם מחויבים לשיבוץ. מעט מאוד סנקציות ניתן להפעיל כלפי סמינרים סרבנים. אגב, לועדות הערר הסמינרים מגיעים עם ייצוג משפטי תודות לכיס העמוק שלהן. וההורים? לבד.
ישנם הטוענים ״שהספרדים יקימו לעצמם מוסדות״ - אך מה שהם שוכחים הוא, שהחרדים הספרדים אכן מקימים מזה שנים מוסדות, אחרת מאות תלמידות ותלמידים היו יושבים בבית. האבסורד בטענה הזו הוא שבתי הספר המפלים מקבלים למוסדות שלהם רק את הבנות הספרדיות המחוננות, ובכך מחלישים את המוסדות שהם עצמם ״מעודדים״ את הספרדים להקים. ויותר מכך, מה יעשו אותן בנות שעדיין אין בית ספר ספרדי בקרבת מקום מגוריהן? או שבתי הספר הספרדים עצמם הם אלה המפלים אותן?
האם זה הגיוני, שבמדינה עם חוק חינוך חובה, הורים מוצאים עצמם שבויים בידי מוסדות לימוד בעלי אינטרסים כלכליים ופוליטיים? מדוע הורה צריך להתחנן על נפשו להתקבל למוסד לימודים שמתוקצב על ידי המדינה? המדינה מפקירה את החרדים הספרדים לגורלם ולמעשה מממנת את ההדרה כלפיהם.
הסיפור אגב, קיים בצורה אחרת גם במגזר החילוני. רק לפני מספר חודשים אסר בית המשפט על בתי ספר פרטיים בתל אביב (לטבע ולאמנויות) לערוך מבחני מיון לילדים העולים לכיתה א׳. אמנם אצל החילונים לא יודו בפה מלא שלא מקבלים תלמיד על רקע עדתי או סוציו-אקונומי, אך ברור לכל בר דעת מי מתקבל לבתי הספר הללו ומי לא.
דמעות הילדות המודרות, שסביר להניח ילוו אותן לשארית חייהן, הן קלון שמוטל על החברה הישראלית בכללותה. על הציבור החרדי מוטלת האחריות לתקן את העוולות ולדרוש ממנהלי הסמינרים לשנות את דרכיהם, אך הבעיה הזאת אמורה להעסיק את כל מי שמעוניין לחיות בחברה צודקת. ונסיים עם ציטוט מהגמרא: "אין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם של תינוקות של בית רבן”.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם