התעוררו למציאות: נקודת העיוורון של המתנחלים
הימין המתנחלי עיוור לכך שישנה תנועה לאומית פלסטינית, השואפת לריבונות ועצמאות. אחיותי ואחי מהימין המתנחלי, ראו את האדם שנברא בצלם, העומד מולכם. עזרו לנו לייצר פתרון אמיתי וארוך טווח לסכסוך הזה. ויפה שעה אחת קודם
לפני כחודש השתתפתי בכנס לציון 11 שנים להתנתקות. האירוע התקיים בניצן, באולם אולפנה גדוש. היה קל לראות שהקהל מורכב, רובו ככולו, ממפונים ודתיים-לאומיים אחרים. קהל מבוגר יחסית. כואב. הגעתי על מנת לחלוק איתם את הכאב. כאב של עקירת אדם מביתו, מקהילתו ממחוז מגוריו.לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- קריסת החניון: קדימון להתרחשות מבעיתה פי כמה
- לא מקבלים בנות ספרדיות ואיפה המדינה?
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
השתתפתי בפאנל שהכותרת שלו היתה "חלומות". החלום המרכזי שעלה שם היה השיבה לגוש קטיף. "הביתה", כך שם היוזמה. חבר הכנסת יהודה גליק תמך בהתלהבות והוסיף חלום נוסף. חלום לסיפוח יהודה ושומרון. לדידו, 90% מהפלסטינים מעדיפים שלטון ישראלי ולא תהיה שום בעיה לאזרח, לאזרחות ישראלית, למעלה משני מליון פלסטינים. הוא זכה לתמיכה נלהבת מהקהל.
מציינים 11 שנים להתנתקות. ''ההתנגשות בין מדינת היהודים והפלסטינים, בין הים לנהר, היא התנגשות לאומית''.
צילום: מירי צחי
באולם הזה, עמוס האנשים הכואבים, הדבר החשוב לא היה הוויכוח הפוליטי והקול שהבאתי, לטובת הסדר שלום ופתרון צודק לסכסוך. הדבר החשוב, בשבילי, היה הכאב שלי. כאב על שאחיותי ואחי, בני "השבט" הדתי-לאומי, שישבו שם, נקלעו לנקודת עיוורון. עם ההסתייגות הידועה, והחשובה, שלא מדובר בכלל הדתיים-לאומיים, וודאי שיש ישראלים שאינם דתיים, המחזיקים בתפיסה דומה, חשוב לחדד את העיוורון.
העיוורון הוא לכך שישנה תנועה לאומית פלסטינית. מיליוני אנשים, שרובם המכריע רואה את עצמו פלסטיני, במובן הלאומי והפוליטי. התנועה הזו שואפת לריבונות ועצמאות פלסטינית, לסיום הכיבוש וביטוי לאומי פורמלי, בשטח פלסטין המנדטורית. מדובר בתנועה לאומית, ממש כפי שהציונות היא תנועה לאומית. אגב, טענת "העם הפלסטיני לא קיים" לא רלוונטית בכלל. לאומים ותנועות לאומיות, משחר ההיסטוריה, נשענות על דמיון ורגש אנושיים. הדמיון והרגש הפלסטינים מוכיחים את קיומה של תנועה לאומית פלסטינית.
ההתנגשות בין מדינת היהודים והערבים הפלסטינים, בין הים לנהר, היא התנגשות לאומית. היא מוזנת באמונות דתיות. היא נוגעת להתנגשות המערב במזרח התיכון. אבל, במהות, מדובר בסכסוך לאומי. על הכרה. עצמאות. ריבונות טריטוריאלית. ביטחון.
יהודה גליק. ''כאב על שאחיותי ואחי, בני ''השבט'' הדתי-לאומי, נקלעו לנקודת עיוורון''.
צילום: דוברות הכנסת
הציבור הישראלי נחלק על הדרכים לפתרון הסכסוך. כך גם הציבור הפלסטיני. הוויכוח העמוק הזה מייצר את אחת האבחנות הפוליטיות המשמעותיות, במפה המפלגתית הישראלית. בחברה הפתוחה, שאנו שואפים אליה, לגיטימי גם להצהיר שאין תנועה לאומית פלסטינית. ועדיין, מדובר בנקודת עיוורון. ונקודת עיוורון מסוכנת ביותר.
בשבוע הראשון ל"צוק איתן", יזמתי מפגש באחד הבתים בשדרות. התאספנו, אנשי תנועות נוער, הגרעין התורני בשדרות, פעילים חברתיים ואנשי קיבוצים, לחלום על אירוע: ועידת השלום בשדרות. הרעיון הבסיסי היה כזה: על השלום ופתרון הסכסוך כולנו צריכים לקחת אחריות. ימין ושמאל. לאנשי הגרעין התורני, ימין מתנחלי לרוב, יש אחריות, לא פחות מאשר לאנשי השמאל המובהק בתוכנו. הם מתפללים שלוש פעמים ביום את "ברכת השלום". ודאי יש להם תפיסה לגביו, גם אם תפיסה שונה ומנוגדת לתפיסה שלי.
היהדות הפכה לתרבות משגשגת בשל התפיסה הדמוקרטית של הוויכוח. המחלוקת לשם שמיים. בתי מדרש, המאפשרים פולמוס וויכוח עמוק בין מורים לתלמידים, ופתוחים ל"עם" (לא לנשים, אבל את זה אנחנו מתקנים בימים אלו). ויכוח פורה חייב להתגבר על נקודות עיוורון. להביא לויכוח הזה משאות נפש בלבד, ללא כל ביסוס, מחטיא את הפוטנציאל במחלוקת לשם שמיים.
אחיותי ואחי מהימין המתנחלי, התעוררו. קחו אחריות לאומית. צאו מהפינה של משאות הנפש, ללא חיבור למציאות הפוליטית הריאלית. ראו את האדם, שנברא בצלם, העומד מולכם. ראו את התנועה הלאומית הפלסטינית, הנמצאת בסכסוך, בוויכוח, לעיתים אלים ושותת דם, אתכם ואיתנו. ראו את הצורך, שלנו, הישראלים והיהודים, לייצר פתרון אמיתי וארוך טווח לסכסוך הזה. ויפה שעה אחת קודם.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם