ראשי » חדשות » דעות

מבתי ספר כמו שבח מופת תצא הציונות החדשה

אפשר ללגלג עד מחר על האליטיזם של בתי ספר כמו "שבח מופת", אבל בארץ הבינוניים והבינוניות, טוב שיש מי שחולם על חברת עילית

מהרגע שרגליי נחתו בשדה התעופה בקאזאן, רוסיה קיבלה את פניי בחמישים גוונים של יין. הכול אדום - מהדיילות, דרך הווילונות בחדר האוכל ועד המגבות במלון. למרות שמדובר בעיר המשתרעת על פני למעלה מ־500 קמ"ר, מרבית השטח מוקדש למרחבים ולכבישים נוחים, ואילו האזרחים מצטופפים במבנים גרנדיוזיים וקלסטרופוביים, נטולי מרפסות, במה שנראה כמו הצהרה מכוונת: קודם המדינה, אחר כך אתם והצרכים האישיים שלכם.

לעוד ידיעות בערוץ הדעות של nrg:
- הקלפים נטרפים: קלינטון כבויה, טראמפ בתנופה
- המפץ הגדול: הסיכוי היחיד שיביא את לפיד לכיסא רה"מ

מרחק קילומטרים ספורים משם התנהלה למשך שלושה ימים פלנטה אחרת לגמרי. כ־600 צעירים יהודים עזבו את שגרת יומם כדי להתאגד יחד במסגרת כנס לימוד fsu, ארגון בינלאומי המנוהל על ידי מתנדבים המפיקים תוכן יהודי לקהילות ברחבי העולם. עבור רובם זו כמעט הדרך היחידה להרגיש חלק מקהילה, להיפגש ולעתים גם להכיר. בדרך לארוחת הצהריים פגשתי את אירנה, צעירה קזחית שהגיעה לכנס כדי ללמוד את המודל שלו בניסיון לייסד קהילה דומה במדינת מוצאה. היא יהודייה רק דרך אחת הסבתות הרחוקות שלה, ובכל זאת מספרת ש"לא מצאתי דת שאני מרגישה שייכת אליה כמו היהדות".
 
על רקע הדברים שלה הדהדו באוזני הקולות מהפרשייה שפתחה את שנת הלימודים. בית הספר "שבח מופת" בדרום תל־אביב, המנוהל ברוח הערכים הסובייטיים, נמצא בסכנת סגירה עקב רצונו של ראש העיר להסב את המבנה לטובת חינוך ילדי פליטים. "שוב הרוסים האלה נלחמים על בית ספר שרק מעטים יכולים להתקבל אליו", מצקצקים ישראלים בינוניים וסבירים.

לא מדובר כמובן בדיון חדש. מאז ומתמיד סבלה העלייה הרוסית של שנות התשעים מתדמית אליטיסטית ואנטי דתית. הם כונו בלעג "עליית הנקניקים", העובדה שנדרשו להוכיח את יהדותם ופיתחו אנטגוניזם כלפי מוסדות הדת לא תרמה במיוחד לתדמית הציונית שלהם. אבל מי שטורח לדבר עם ילדי 91' של היום, מגלה ציונות מסוג אחר. ציונות שבאה לידי ביטוי במילה שהיום כבר אסור כנראה להשתמש בה: ייסוד חברת מופת.

"אני תמיד אומרת שהקומוניזם הביא את הערכים הנכונים בפלטפורמה הלא נכונה", מסבירה לי דנה גרו, במקור מלבוב, מנחת סדנאות בכנס. ויש לה על מה להתבסס. איך שלא נסתכל על הדברים, המדינה שלנו הוקמה על ידי רוסים. העלייה הראשונה והשנייה, בן־גוריון, שז"ר, שרת, מאיר ובגין - כולם הגיעו משם. הם אלו שהביאו לכאן את האמביציה, הנוקשות, שימת האני בצד, החומרים שמהם ניתן לייצר מדינה יש מאין.
 
גם עולי שנות ה־90 מביאים איכויות דומות, למרות שבמשך שנים ראינו בהם אופורטוניסטים שגונבים לנו את העבודות. רק תחשבו מה הם היו צריכים לעבור כדי להיקלט כאן: רופאים ומוזיקאים שנאלצו לעבוד בשמירה בחניון, סטיגמות על זנות ושיכרון, מדינה ים־תיכונית שהסלילה רבים מהם לערי הפריפריה ותפסה עליהם פוזה. ובכל זאת, כמעט לא שמענו אותם מתלוננים. רוסים אינם מזוהים עם בכיינות.
 
את החוסן הנפשי של יוצאי רוסיה בישראל הסביר לי פעם ואדים בלומין, פעיל בקבוצת "דור 1.5", בכך ש"כשמשהו היה חסר - פשוט יצרנו מענה. כשהיו לנו טענות נגד מערכת החינוך המקומית, הוקם בית הספר 'שבח מופת'. כשהיו טענות על היעדר תרבות, נוצרו מוסדות תרבות לתפארת. כך גם לגבי הרגלי צריכה, החל מחנויות מכולת וכלה בתחום הפרחים".

בית הספר "שבח מופת" אינו מקום גזעני. כל מי שעומד ברמת ההישגים הנדרשת יכול ללמוד בו, ולא משנה היכן נולדו הוריו. באופן לא מקרי, 85% מהתלמידים הם ממוצא רוסי, משום שהם, כך מתברר, אחרוני השאפתנים שנשארו בארץ הזאת. והם מנסים להציע לנו ציונות חדשה, כזו שלא מתמקדת בפיסת שטח או בהצהרות גרנדיוזיות, אלא בשאיפה לחזור ולהיות חברת עילית שמסוגלת להוציא מתוכה יזמים ומשני מציאות. חברה כזאת יכולה להיווצר רק על ידי אנשים שתפיסתם הבסיסית היא שהמדינה לא כאן כדי לשרת אותם, אלא הם כאן כדי לשרת אותה.

צאו לחברות ההיי־טק, לקונסרבטוריונים, למרתפי מעבדות המחקר. בכל מקום שבו נרשמת הצלחה, תמצאו את ילדי עליית הנקניקים, משאירים לכם אבק מאחור. אם יש תקווה כלשהי לארץ הזאת אחרי שצאצאי המפא"יניקים יברחו מכאן לברלין ולארה"ב, אפשר לתלות אותה בהם, האנשים שלמרות כל מה שעברו עדיין תופסים את ישראל כביתם. בעוד כמה שנים, כשטראומת הרבנות והגיור תשקע ותישכח, צאצאיהם יסללו גם את דרכם הייחודית לדת ולשורשים, כפי שאחיהם בנכר עושים עכשיו. מרוסיה תצא תורה, מרוסיה תצא חוכמה, מבתי ספר כמו שבח מופת תצא הציונות החדשה.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

רחלי מלק-בודה

כתבת בכירה ובעלת טור במקור ראשון

לכל הטורים של רחלי מלק-בודה