'דימונה טוויסט': האמהות המיסדות של דימונה
סרט חדש מגולל את סיפורה של דימונה דרך עיניהן של נשים שהגיעו אליה בשנות החמישים והשישים. הן מתארות את הציפיות שהתרסקו ואת השבר התרבותי, אך בלי בכיינות וזעם
בבוקר הראשון שלה בדימונה פתחה אליס סרגה את החלון וחשבה שהיא נמצאת על סט של מערבון. לאחותה סימון היא אמרה בהתרגשות שנראה לה שמצלמים במקום סרט עם קאובויים. רק אחרי כמה ימים, כשאף קאובוי לא נצפה בחולות שבחוץ, הבינה סרגה שהיא נמצאת בסרט אחר לגמרי.
עם הסיפור הזה נפתח הסרט התיעודי 'דימונה טוויסט' של מיכל אביעד, ששודר השבוע בערוץ 'יס דוקו'. הסרט, שזכה לפני חודשיים בפרס הסרט התיעודי הטוב ביותר בפסטיבל הקולנוע בירושלים, מביא את סיפורן של שבע נשים שהגיעו לדימונה בצעירותן, בשנות החמישים והשישים. באמצעות קטעי ארכיון ייחודיים ודרך קולן של הנשים מגולל הסרט את סיפור הקמת דימונה, ובמובנים רבים גם את סיפוריהן של רבות מעיירות הפיתוח בנגב.
לעוד ידיעות בערוץ הדעות של nrg:
- הקלפים נטרפים: קלינטון כבויה, טראמפ בתנופה
- המפץ הגדול: הסיכוי היחיד שיביא את לפיד לכיסא רה"מ
פסל של הרצל בדימונה
צילום: אלי דסה
עדויות הנשים שבסרט חושפות אותנו לציפיות המשיחיות של העולים שהתרסקו כאן בארץ, לקשיי הקליטה בפריפריה, לשבר התרבותי והמשפחתי, ולפערים העדתיים שנפערו גם בתוך העיירות בין עולים ממרוקו ותוניס לעולים שהגיעו מאירופה. אבל 'דימונה טוויסט' הוא לא סרט של בכיינות וזעם. הנשים שמופיעות בו מותירות רושם של נשים חזקות שסירבו להרכין את ראשן בפני האתגרים הרבים שזימנו להם החיים, וגם בפני גברים שניסו להגביל אותן.
לאחרונה ביקרתי ב'בית הראשונים' של דימונה, מוזיאון קטן שנועד לתאר את סיפור הקמתה של העיר ולהעניק קצת כבוד למייסדים. המוזיאון, שהכניסה אליו חופשית, ממוקם בתוך בית 'יד לבנים' של דימונה ויוצר חיבור בין דור המקימים לדורות שגדלו בעיר. בניגוד לערי פיתוח אחרות שהוקמו כמעברות קטנות והתפתחו בהדרגה, דימונה הוקמה מראשיתה במטרה להפוך לעיר ואם בישראל. בכניסה למוזיאון מתנוססת כרזה ועליה ציטוט: "צריך לדעתי להביא כל תייר לדימונה לראות מה עשו יהודי מרוקו ויהודים ישראליים במדבר שמם". המצוטט הוא ראש הממשלה הראשון דוד בן־גוריון במכתב לשר דוב יוסף, חמש שנים לאחר הקמתה של דימונה.
הסיפור של דימונה, שחגגה לא מזמן שישים להקמתה, מתחיל ב־36 משפחות שהגיעו ללב הר הנגב בספטמבר 1955. המוזיאון הקטן מחזיר את מבקריו לימים הראשונים באמצעות מיטות מעברה, מזוודה ישנה ופריטים נוספים שתרמו ותיקי העיר. אפשר ללמוד לא מעט היסטוריה ציונית במוזיאון הזה, אבל אפשר יהיה ללמוד בו הרבה יותר אם הוא יעבור שיפוץ משמעותי. קטעי העיתונות על הקירות דהויים מאוד, ודורשים התחדשות והתאמה לעידן הטכנולוגי. אנשי המקום הבטיחו לי שבעקבות המלצת ועדת ביטון לקיים סיורי תלמידים בעיירות הפיתוח, יועברו בקרוב כל המסמכים הארכיוניים למסכי מחשב.
את הסיור לתלמידים ולתיירים שיבקרו ב'בית הראשונים', לאחר שישופץ, הייתי פותח בקטעים מהסרט 'דימונה טוויסט'. סרטה של מיכל אביעד עשוי להשתלב יפה במוזיאון הזה, שמבקש לעשות כבוד לחלוצי העיר דימונה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם