אז ברגע שנחליט רק-לא-ביבי יבוא השלום?
היוזמה החדשה של השמאל לבצע משאל עם היא פשט קסומה. כאילו לא צריך פרטנרים לשלום וברגע שנחליט סופסוף - הוא יגיע. מזל שבעוד מנהיגי השמאל מזכירים את הילדים שרוקעים ברגליהם בקניון כי הם מאד רוצים משהו, רוב העם מתפקד כמבוגר האחראי
היוזמה החדשה של השמאל לערוך משאל עם כדי לקבל תשובה סופית ומוחלטת על הקונפליקט הישראלי פלסטיני היא לא פחות מקסומה בעיני. כי זה הכול בידיים שלנו, אתם מבינים? היוזמה הזאת מזכירה לי את הסרטון של סתיו שפיר רוכבת על אופניה וטוענת בתוקף שהיא רק רוצה להיות מאושרת, מה, אתם לא?לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- כן, פינוי מתנחלים זה טיהור אתני
- 15 שנה לאסון התאומים: הלקח לא נלמד
כי זאת יש לדעת: החברה הישראלית נחלקת לשני חלקים - אלה שרוצים להיות מאושרים כמו שאנשים מאושרים בברלין או באמסטרדם נניח, אלה שבוחרים בתקווה, בערכים אוניברסלים ובאופניים בשדרות רוטשילד ולעומתם אלה שמתים על הכיבוש ומגדלים זקן בלתי היפסטרי בעליל על הגבעה של הכבשה שושנה השם יקום דמה פשיזם ותהליכים מעוררי חלחלה.
ואילו אני אומרת - עזבו אתכם ממשאל עם, לי יש את כל התשובות: הרוב המכריע בישראל היה מוותר על הרבה מאוד לו היה משתכנע שהוויתור יוביל לשלום. כמו כן הרוב המכריע בישראל (ואני בתוכו) כבר נתן מנדט לעניין הזה וקיבל פצצות לגבות מכאן ועד טיזו של הנביא. לכן הרוב המכריע בישראל כבר לא מאמין בנוסחה הזאת.
''הרוב המכריע בישראל היה מוותר על הרבה מאוד לו היה משתכנע שהוויתור יוביל לשלום''.
מחליטים בחמישים
ואני אגיד לכם מי עוד לא מאמין לנוסחה הזאת - אבו מאזן. אבו מאזן, כמו ערפאת שלפניו, יודע היטב משהו שחלקנו מפספסים: כל מנהיג פלסטיני שיסכים לוותר על פיסה אחת מפלסטין המלאה (כלומר הבית שלכם) יביא על עצמו את הקץ, ולא רק במובן הפוליטי.
לפני כמה חודשים צולם ראיון עם איש משפחה בעזה שיושב תחת הריסות ביתו כבר שנתיים. נטול קירות, גג או ברז אחד לרפואה, ישב האיש בחיוך מאושר לצד ילדיו המורעבים ואמר שיש לו סבלנות - אולי לא אני, אולי לא הבן שלי, אבל הנכד שלי עוד יחזור לבית בחיפה, תל אביב או ירושלים. מדובר בעם של ילדי מפתח שהדלק שמזין אותו הוא הכמיהה האינסופית לדבר האמיתי: לא פיתרון, לא חלוקה, לא גבולות 67 - גאולה.
גאולה, זה מה שהם רוצים, גאולה מטאפיזית שמתודלקת על ידי מסגדים שממומנים על ידי כוחות עצומים וכספים אדירים ממדינות חשוכות שאוהבות את הפלסטינים שלהם כמו שצ'רלי וחצי אהב את מיקו - פרחחים קונדסיים שמוכנים לבצע תעלולים למען מטרה גדולה מהם.
כולם מרוויחים כאן - הפלסטינים צורכים הרואין פנטזיונרי שעוזר להם להתמודד עם חייהם הבלתי נסבלים מבלי להתקומם נגד מי שמנהל אותם, ואלה שמנהלים אותם מתחזקים יפה את הסכסוך כשזה עולה להם רק כמה ג'ובות על כל מתאבד.
לא היה ועדיין אין שום מנהיג פלסטיני שיגע בנוסחה הזאת. זאת אגב, הסיבה העיקרית שבגללה אבו מאזן פועל בעיקר בחזית העולמית - הוא רוצה הסכם כפוי מאירופה, הוא לעולם לא יבוא לעם שלו ויאמר - אני הראשון שוויתר על החלום שלכם, סבלתם סתם כפרות, זרקו את המפתח ובואו נגיע לפשרה. הוא לא משוגע.
אבל סתיו שפיר רוצה להיות מאושרת ולא מוכנה שיגידו לה שאין תקווה ועמרם מצנע מתכנן משאל עם כי ברור שברגע שבו אנחנו נחליט את ההחלטה הנכונה רק-לא-ביבי, הפלסטינים מיד יוותרו על החלום. זה לא פחות מנרקסיזם ילדותי. כזה שמזכיר לי את הילדים האלה בקניון שנשכבים על הרצפה, רוקעים ברגליים ועושים בושות באמצע אוגוסט כשחם ואין עצבים. איזה מזל שרוב העם שלנו מתפקד כמבוגר האחראי.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם