מחול השדים העדתיים: השתגעת, לתמוך באזריה?
מתגובות לביקורו של פעיל חברתי בבית משפחת אזריה עולה תובנה אחת ברורה: לפני כל זהות אחרת, העדה שממנה באנו קודמת לכול
עו"ד אופיר טובול הוא פעיל חברתי ומקים האתר 'קפה גיברלטר', שהוא מגזין וחממה ליצירה ויזמות מתוך אג'נדה רב-תרבותית. טובול, בוגר ישיבת 'נווה הרצוג' שבאשדוד, מגדיר כיום את עצמו כאדם מסורתי.לפני כמה חודשים הקים טובול את תנועת 'תור הזהב', שמטרותיה המרכזיות, בין השאר, הן להפוך את הפריפריה למרכז ולהעצים את היהדות המתונה ואת הציונות המזרחית. לדבריו, פעילי התנועה הם בעיקר מסורתיים, שאינם מזדהים עם הימין או עם השמאל.
לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- הילארי קלינטון מציגה: הקריסה
- כן, פינוי מתנחלים זה טיהור אתני
- כל השאלות שיונית לוי לא שאלה את קלינטון
השבוע הוא העלה פוסט לפייסבוק ובו תיאר ביקר שערך אצל אושרה אזריה, אמו של החייל אלאור אזריה, שעומד לדין באשמת הריגה לאחר שירה במחבל פלסטיני מנוטרל בחברון. כך כתב טובול: "הביקור היה אצל הגברת היקרה אושרה אזריה. המיקום - בית המשפחה ברמלה. לפני שנסענו, לא מעט אנשים אמרו לי שהמפגש עם משפחת אזריה הוא 'מסוכן תדמיתית', ושעדיף לוותר על זה".
לדבריו, "האזהרות הללו רק הבהירו לי שאני חייב ללכת. אישה שבעלה מאושפז כבר חודש לאחר שבץ, שבנה עצור כבר חצי שנה אחרי אירוע שקרה במסגרת היותו חייל בשליחות כולנו - לבקר אותה ולתמוך בה זה 'מסוכן'. זו אישה שבנה הוא הש"ג של כל הזמנים, השעיר לעזאזל של המאבק נגד ה'התבהמות' ו'החשוכים' באשר הם. הוא הקורבן האולטימטיבי שישראל השנייה צריכה להקריב בשביל התדמית הרצויה של ישראל הראשונה והכל כך נאורה בעיני עצמה", כתב טובול, וסיכם: "אני חוזר ולא מייפה את הדברים - הסיפור הוא מרכז נגד פריפריה".
הביקור של טובול וחבריו טלטל את הרשתות החברתיות. מצד אחד הוא זיכה אותם בתמיכה על האומץ להגיע לבית משפחת אזריה, תוך ידיעה שמדובר בתפוח אדמה לוהט שגורם לכוויות, ומצד שני באינסוף ביקורות.
חלק מהביקורות ניסו להפגין צד הומוריסטי, ועסקו בביקורים דומים שצפויים להתקיים אצל מרדכי ואנונו, טלי פחימה וגאולה עמירה. הרי אם כבר לתמוך במזרחים, יש עוד כמה שראוי לספק להם סיוע. בביקורת אחרת, מצדם של אנשי הימין, עלתה התהייה מדוע מניף טובול את הדגל המזרחי בכל הקשור לאזריה, שכן אין כאן קשר למזרחיות.
אזריה בבית הדין הצבאי. ''סיפור שמכיל בתוכו את כל האלמנטים של טרגדיה, והוא לגמרי לא סיפור - הוא החיים שלנו''.
צילום: יוסי זליגר
סוג שלישי של ביקורת, שמקורו באנשי שמאל קיצוני, נגע בחוסר האיזון ברגשות החמלה כלפי אחרים: אם טובול מפגין רחמים כלפי אזריה, נטען שם, מדוע אין הוא חש רגשות דומים כלפי פלסטינים ומהגרים? לשיטת מבקרים אלה אין למעשה דבר כזה ביקור מתוך חמלה, והמעשה עצמו הוא הבעת הזדהות עם אזריה ומעשיו.
בין לבין נשמעו הרבה קולות של אנשים שהזהויות שלהם התנגשו זו בזו אל מול סיפור ביקורו של טובול: שמאלנים מזרחים שחומלים על אזריה ומשפחתו מתוך הזדהות מזרחית, אבל לא תומכים במעשיו ולא תומכים בביקור; שמאלנים מזרחים שדווקא תומכים בביקור, אבל לא באזריה ובמעשיו; ימנים אשכנזים שלא מרגישים שאזריה הוא "משלהם", ולכן לא ירגישו צורך לבקר את משפחתו ברמלה, אבל כן תומכים במעשה שלו, ועוד.
שתי תובנות מרכזיות עלו בי בעקבות הפרשה והתגובות לה: נראה שאנחנו חיים בתקופה שבה הזהות העדתית תופסת את המקום הראשון בהגדרת הזהות העצמית שלנו - עוד לפני זהות דתית, מגדרית ופוליטית. כשיש התנגשות בין כל אותן זהויות, הזהות העדתית גוברת על כל שאר האחרות. העיסוק בסיפור העדתי רק מתגבר מיום ליום, והצצה קטנה על השבוע שחלף מגלה למשל שכמה חברי כנסת הגישו הצעת חוק שתחייב ייצוג למזרחים בשיעור של 50 אחוז בתאגיד השידור האזרחי, או שכמה בנות ספרדיות "לא מתאימות רוחניות" לבית הספר ולכן עדיין לא פקדו את ספסל הלימודים.
בנוסף, נראה שהסיפור של אזריה עושה לכולנו חור בלב - ולא משנה אם הלב שלנו ממוקם בצד ימין או שמאל של המפה הפוליטית. כל אחד והחור שלו. שר ביטחון כבר התפטר פה, ויש חיילים שחוששים לירות כדי לא להיות אזריה. אביו של החייל מאושפז בבית חולים, ויש כאן משפחה שהבן שלה הלך לצבא כחייל וחזר כפושע. זהו חייל אחד שגדודים של עורכי דין משני הצדדים מבקשים לזכות או להאשים אותו, והסיפור נמשך כבר חודשים וסיומו עדיין לא נראה באופק.
יש פה סיפור אחד שמכיל בתוכו את כל האלמנטים של טרגדיה, והוא לגמרי לא סיפור - הוא החיים שלנו.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם