סתימת הגולל על פשרת הכותל תהיה הרסנית
זניחת מתווה הכותל עכשיו מצדיקה קיצוניות, מנכרת קבוצות גדולות מקרב בני עמנו, ומאפשרת למחלוקת להמשיך ולהרעיל את חיינו הציבוריים. אסור לנו להרים ידיים
מדי כמה שנים פורץ בישראל פולמוס שנוגע בלב משמעותו של הקיום היהודי. ויכוחים אלה בין הממסד האורתודוקסי בישראל לבין מי שחותרים להכרה במגמות הליברליות ביהדות, מסתיימים על פי רוב בנוסחאות מעורפלות, ואילו ההכרעה הבלתי נמנעת נדחית בעוד כמה שנים. היות שאין לשני הצדדים אפשרות להגיע לעמק השווה התיאולוגי, וגם המציאות הפוליטית מכשילה הסכמות פרגמטיות בינינו, התרגלנו לחיות עם העימות: עם אחד, מפולג על ידי דת אחת.לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- הבית המזגזג: אז למי בנט יקרוץ מחר?
- מה שחילונים כמו אורלי וגיא מפספסים במאבק השבת
בדרמה המתגלגלת הזו, חווינו לאחרונה מערכה חדשה שבה נראה כי הסיפור החוזר חלילה הגיע לפרק הרגיש של תפילה בכותל. אבל המקרה של הכותל הוא מקרה יחיד במינו, הן בשל אופייה ההיסטורי של הפשרה שהושגה, והן בשל התוצאות ההרסניות של כישלונה האפשרי.
כדי להבין מדוע פשרה זו הייתה כל כך משמעותית, עלינו להבין תחילה את אופיו של עימות זה ואת חומרתו. אף שבמשך אלפי שנים מילאה היהדות תפקיד מרכזי בעיצוב דמותו של עמנו ובאיחודו, הרי שכיום מוצאים את עצמם היהודים בישראל ובארה"ב, המהווים יחד 85% מכלל העם היהודי, ניצבים משני צדדיו של שסע הולך וגדל בנושאים דתיים.
על פי מחקרים עכשוויים, למעלה מ-60% מיהודי ארה"ב חברים בקהילו לא אורתודוקסיות בעוד שמחצית מהיהודים בישראל מזוהים עם האורתודוקסיה, ורק 5% מתוכם עם תנועות לא אורתודוקסיות. ובעוד הגוף הדתי הרשמי של מדינת ישראל מסרב להכיר במנהגיהם של הזרמים הליברלים, המדינה עצמה עומדת על כך שישראל צריכה להיות ביתם של כל היהודים, בין אם הם מוכנים לדבוק בקו האורתודוקסי ובין אם לאו.
לאור מציאות זו, השגת הפשרה בעניין התפילה בכותל היא הישג יוצא דופן. לאחר שלוש וחצי שנים של מו"מ אינטנסיבי, ביוזמתו ובתמיכתו של ראש הממשלה, הסכימו רב הכותל, נציגי היהדות המסורתית והרפורמית והנהגת נשות הכותל, לעצב מחדש את המקום הקדוש ביותר של עמנו באופן שיכיל ויכבד את כולם.
המתווה המוסכם יצר מרחב תפילה שוויוני לצד זה המסורתי, תחת מינהל נפרד, וכניסה אחת משותפת לשניהם. בכך העניק ההסכם לגיטימיות לקהילות הליברליות תוך הכרה בכך שהאורתודוקסיה היא, בפועל, המכנה המשותף הדתי של ישראל. ההסדר המוצע זכה לתמיכת רוב גורף בהצבעה בממשלה.
כל אחד מהצדדים השותפים להסכם חסר התקדים הזה, הבין נקודה מרכזית, שהציבור שמאחוריו נוטה להתעלם ממנו.
נציגי הממסד הדתי והפוליטי בישראל הכירו בכך שהרפורמים והקונסרבטיבים אינם בגדר כת שולים, כפי שמדמיינים לעצמם כנראה חלק מהישראלים, אלא הם מסגרת חשובה להמוני יהודים שדוחים את אורח החיים המחמיר של האורתודוקסיה, ובד בבד רוצים להמשיך ולהיות חלק מהעם היהודי.
בעוד שישראלים רבים מזהים את היהדות עם האורתודוקסיה, בעיני היהודים בארה"ב הזרמים השונים הם כמעט כמו דתות שונות. לפיכך, הציפיה שיהודים רפורמים וקונסרבטיבים יאמצו את ההלכה האורתודוקסית ברגע שהם באים לישראל אינה הוגנת ואינה מציאותית, ממש כפי שאין זה מציאותי או הוגן לצפות מרבנים אורתודוקסים להכיר במנהגים הקונסרבטיבים והרפורמים. אם ברצוננו למשוך ציבורים משמעותיים אלה של בני ברית למדינת היהודים ולתת להם את ההרגשה שזהו גם ביתם, עלינו להבין ולקבל את חשיבותם של הזרמים הליברלים בחייהם.
הצדדים הלא אורתודוקסים להסכם הכירו, מצדם, בכך שבכירותה של האורתודוקסיה בישראל איננה פרי המקרה, אלא היא נובעת מהצורך ההיסטורי בכוח דתי מאחד במדינה היהודית. האורתודוקסיה, שהיא גוון היהדות המקובל ביותר בישראל, מילאה במשך זמן רב תפקיד מפתח זה בבניית האומה מתוך קהילות מפורדות ורבות פנים. בין אם נרצה בכך ובין אם לא, היא ממשיכה למלא תפקיד זה גם כיום. לזכותם של נציגי התנועות הליברליות, שהם קיבלו עובדה זו בכך שהסכימו לשמור על רחבת התפילה המסורתית בכותל כפי שהיא, ואף לתמוך בחקיקה שתבטיח כי מעמד זה ישמר בעתיד בלי שום הפרעה.
הפשרה שיקפה איפוא, באופן גלוי ומוחשי, את יכולתה של ישראל לאחד את העם היהודי. הכותל הוא סמל קיומנו הלאומי ולב חיינו הדתיים. העובדה שהצלחנו למצוא שם מקום לכל, מוכיחה שאיננו חייבים להניח להבדלים ביננו לפלג אותנו. מחויבותם של הצדדים לעתיד משותף, כשישראל היא הבית של כולם, יכלה להניב מגוון שיתופי פעולה בתחומים רבים נוספים.
במקום זאת, אנו עלולים לזנוח הסכם שיש בו תקווה ייחודית, לטובת כישלון שיש בו פורענות ייחודית. סתימת הגולל על פשרת הכותל תהיה הרסנית משני טעמים. ראשית – מעולם לא חזינו קודם לכן בכל כך הרבה אנרגיה ורצון טוב בתהליך משא ומתן. מעולם לא היה ראש ממשלה מעורב כל כך ברמה האישית. ומעולם לא עמדה הממשלה עצמה באופן רשמי מאחורי פתרון דוגמת זה. אם למרות כל הנסיבות הללו עדין איננו מסוגלים ליישם הסכם בר קיימא, מה משמעות הדבר לעתידנו כעם?
שנית, ישראל ויהדות העולם נלחמות בימים אלה יחדיו בניסיונות לדלגיטימציה של ישראל, כולל תנועות החרם, שנוקטות בטקטיקה של הרחקת צעירים יהודיים מישראל, המוצגת כחשוכה ולא סובלנית. כלומר: שהיא איננה ביתם. אם לא נצליח להציע ליהודים אלה מקום ראוי במרחב הציבורי שלנו, פירוש הדבר שקהילותיהם אינן רצויות כאן. בכך אנו מאששים את המסר שיריבינו מטפטפים, דוקא בשעה שעלינו לקרב אותם.
זניחת מתווה הכותל עכשיו מצדיקה קיצוניות, מנכרת קבוצות גדולות מקרב בני עמנו, ומאפשרת למחלוקת להמשיך ולהרעיל את חיינו הציבוריים. בשעה שישראל ניצבת בפני התקפות גוברות והולכות בזירה הבינלאומית, ובעוד רגשות אנטי ציוניים משמשים בשגרה תירוץ לאנטישמיות, אנו מחלישים את עצמנו ברגע שבו אנו פגיעים במיוחד, תוך משחק לידיהם של גורמים חיצוניים דורשי רעתנו.
כל מי שאכפת לו מעתידו של העם היהודי צריך להיות מודאג ממצב עניינים זה. אסור לנו להרים ידיים. עלינו לפעול עכשיו, בטרם יהיה מאוחר מידי.
אקו"ם