עמונה הפכה לעצם בגרון של נתניהו
הצלחת מאבקם של תושבי עמונה תלויה בשאלה – עד כמה היא תצליח לקרב את ממשלת ישראל אל חוק ההסדרה, או לכל פתרון משפטי אחר
נתחיל מהסוף: חוק ההסדרה לא באמת יעלה בזמן הקרוב להצבעה. הוא לא יעלה מהרבה סיבות, אבל בעיקר מכיוון שראש הממשלה, בנימין נתניהו, האיש שצריך לרצות שזה יקרה, ממש לא רוצה בזה. צריכים לקרות לא מעט דברים כדי שהוא ישנה את דעתו ושהכנסת תצביע על החוק.עוד כותרות:
טראמפ לנתניהו: הסכם הסיוע - "השקעה מצוינת"
'ארגוני הטרור מתעצמים ביכולת טכנולוגית גבוהה'
'ברבריות': ארה"ב ורוסיה החליפו מהלומות באו"ם
אבל נתניהו אינו היחיד. גם מי שאמור לאגף אותו מימין, "האח" נפתלי בנט, לא ממש נשכב על הגדר עבור החוק שמקדמת יו"ר סיעתו, ח"כ שולי מועלם, יחד עם ח"כ יואב קיש מהליכוד.
לפני פחות משבועיים פרסמו 24 חברי כנסת מהליכוד, בהם שרים וסגני שרים ואפילו יו"ר הכנסת, כי הם תומכים בחקיקת חוק ההסדרה. במכתב הם מציינים כי "החוק נועד להסדיר בדרך חוקית את בתי התושבים בעמונה, עפרה, נתיב האבות ובהתיישבות כולה, ולמנוע עיוות מוסרי אנושי וחברתי שייווצר בפינוי של מאות ואלפי משפחות שבנו את ביתן בתמיכה ובסיוע של ממשלות ישראל לדורותיהן". עיון נוסף במכתב מראה שהוא אינו ממוען לראש הממשלה, שרת המשפטים או היועץ המשפטי לממשלה. המכתב נוסח כהצהרה כללית שכותרתה "חברי הכנסת של הליכוד תומכים בפומבי בחקיקת חוק ההסדרה". סתם אמירה בעלמא.
ביהודה ושומרון יש בערך 2,000 בתים בכמה יישובים, שמעמדם לא מוסדר. חלקם נמצאים על קרקע בבעלות פלסטינית פרטית וחלקם על "נכסי נפקדים", אדמות שלא ברור היכן מצוי בעליהן ("נכס נטוש"). במקרה של קרקעות פרטיות, מוצע בטיוטת החוק כי הן יופקעו מידי בעליהן, ותמורתן יקבלו הבעלים קרקע חלופית על חשבון המדינה, סמוך למקום מגוריהם. במקרה של מקרקעין שבעליהן נפקדים - מוצע בחוק כי המדינה תקצה אותם ליישובים או לבתים הקיימים, ואם ביום מן הימים יוכיח מישהו בעלות על אותן קרקעות, הוא יקבל פיצוי נדיב תמורת האדמות שהופקעו ממנו.
המשפט הבינלאומי מתקשה לקבל את חוק ההסדרה בנוסח הזה מכמה סיבות. ראשית, הדין הבינלאומי וחלק מהקהילה הבינלאומית עדיין רואות ביהודה ושומרון שטח כבוש, לנושא הזה יש השלכות מעשיות מבחינת המשפט הבינלאומי, שכן כל עוד מדובר בשטח כבוש - הרי שהאוכלוסייה המקומית/הנכבשת נחשבת לאוכלוסייה שהמשפט הבינלאומי רואה צורך להגן עליה מפני הכובש, ולהעניק לה זכויות יתר. המתנגדים לחוק מונים סיבה נוספת: מכיוון שמדינת ישראל מעולם לא סיפחה את שטחי יהודה ושומרון, ולא החילה עליהם את ריבונותה, הרי שחוקי מדינת ישראל לא חלים ביהודה ושומרון. חקיקת חוק כזה, שיתייחס ישירות לנעשה ביהודה ושומרון, נחשבת בעיני המתנגדים כהחלת ריבונות דה-פקטו.
שלא יובן לא נכון, החוק צודק ומוסרי, והממשלה חייבת לקחת אחריות כלפי תושבי עמונה, עפרה, נתיב האבות או כל מקום אחר שבו הוקם יישוב ביוזמה או בסיוע של המדינה. אבל כדי שהחוק יעבור, ראש הממשלה נדרש להיות גם חכם, ולא רק צודק, כי החוק במתכונתו הנוכחית "קשה לעיכול" מבחינת המשפט הבינלאומי.
כדי לנטרל חלק מההתנגדות דרושה החלטה אמיצה והצהרתית מצד ממשלת ישראל על אימוץ המסד המשפטי שהניחו השופט אדמונד לוי ויחד עם שני שופטים נוספים, בדו"ח שחיברו לפני ארבע שנים לבקשת נתניהו.
הוועדה הציגה שתי גישות בנוגע למעמדן המשפטי-בינלאומי של יהודה ושומרון. גישה אחת, הרווחת יותר בציבור ובחלק מהקהילה הבינלאומית (אך לא בהכרח צודקת יותר), היא כי השטח מוגדר כשטח כבוש. הגישה השנייה דוחה קביעה זו. דו"ח לוי אמנם צידד בעמדה השנייה, השוללת את הקביעה כי יהודה ושומרון הינם שטח כבוש, אך נמנעה מלקבוע מעמד אחר. נימוקי הוועדה היו כי השטח מעולם לא היה נתון בריבונות חוקית של מדינה ערבית, ולכן מדינת ישראל מעולם לא כבשה אותו, וממילא לא ניתן להגדיר אותו כשטח כבוש.
אם יחליט ראש הממשלה ללכת על החוק, הוא יצטרך להזיע כדי להעביר אותו. הקואליציה היציבה (בינתיים) של נתניהו אינה ערובה שהחוק יעבור בקלות. אך כמובן שקודם צריך להתקיים התנאי הראשון – נתניהו צריך באמת לרצות את החוק הזה.
בשנת 2012 עמד נתניהו בראש קואליציה גדולה יותר - מהגדולות שידעה כנסת ישראל - 94 חברי כנסת היו בה. ערב החרבת "בתי האולפנה" בבית אל העלה ח"כ לשעבר יעקב כץ (כצל'ה) מהאיחוד הלאומי (הגלגול הקודם של "הבית היהודי") את החוק להצבעה טרומית. החוק כצפוי נפל. 69 מתנגדים לעומת 22 תומכים בלבד. חלק מחברי הכנסת של הליכוד, שחתמו השבוע על "תמיכה פומבית בחוק ההסדרה", היו בין המתנגדים או הנמנעים בהצבעה על החוק בשנת 2012. גם אז נתניהו לא רצה בחוק.
אבל בהתיישבות משוכנעים כי במוקדם או במאוחר ייגמרו האלתורים המשפטיים וממשלת ישראל תידרש לתת מענה משפטי כולל לנושא. ועדת ההסדרה שהוקמה אחרי הבחירות האחרונות היא צעד גדול בכיוון, אך מתברר, למרבה הצער, שהיא אינה המילה האחרונה. מאז הקמתה חיברה הוועדה לא מעט תשובות לעתירות הנידונות בבג"ץ, שמשקפות גישה אחרת מזו שנתנה המדינה במשך שנים.
בארגוני השמאל שוקדים על עתירות חדשות נגד יישובים ותיקים וצעירים כאחד. עד להקמתה של ועדת ההסדרה, היו נציגי הפרקליטות עונים תשובה כמעט אחידה: "מדובר בבנייה בלתי חוקית שתוסר". כך היה במגרון, כך היה בגבעת האולפנה, וכך היה בתשובות הראשונות שנתנה המדינה בגבעת האבות. כעת, חברי ועדת ההסדרה, שעובדים בצורה חשאית ודיסקרטית, הצליחו לשנות את אופי תשובות המדינה, אבל אז התברר שבג"ץ מסרב ליישר קו עם שינוי המדיניות, ודבק דווקא בתשובות הישנות שצידדו בהריסת הבתים.
אבל לא רק בג"ץ דוחק במדינה. גם המציאות עצמה ביהודה ושומרון לא מאפשרת מריחה נוספת של מעמד ההתיישבות. עתירות, תשובות מדינה ופסקי דין. לחצי מיליון ישראלים (פלוס או מינוס) שגרים ביהודה, שומרון, בנימין, גוש עציון והר חברון כבר נמאס לחיות ככה. לחיות תחת ממשל צבאי ולהיות אזרחים סוג ב' שממתינים לאישור מאלוף הפיקוד כדי לבנות בית ספר או גן ילדים, או לחכות לחתימות על 200 טפסים כדי לסגור מרפסת. ההכרה שההתיישבות הישראלית ביהודה ושומרון היא בלתי הפיכה הולכת ומחלחלת גם מעבר לים.
עמונה שוכבת בימים אלו על שולחן הניתוחים, תוצאות הניתוח שיתבררו בימים הקרובים יהיו בעלות השפעה לא קטנה על העתיד. הצלחת מאבקם של תושבי עמונה תלויה בשאלה – עד כמה היא תצליח לקרב את ממשלת ישראל אל חוק ההסדרה, או לכל פתרון משפטי אחר.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם