ראשי » חדשות » דעות

איקאה, תמכרי לנו שידות, לא פתרונות לאנושות

איקאה לקחה על עצמה לספק פתרונות קלים לאנושות המקולקלת, אבל כשהיא מנסה להחניף לקלקול שלנו, היא חושפת את ערוותנו. במקום המסרים ה'מעצימים' שהיא דוחפת עם רהיטים שמתאימים לשבדים, כדאי לכתוב: 'כלים נאים בזול, קנו, זה כדאי'

מי שתכנן בשנת תשע"ז לעבוד על תיקון המידות ולהפוך לעצמו המשופר, יכול לחסוך את הכסף לקורס או לכל הכשרה בנושא. אפילו לא צריך לרכוש ספר עזרה עצמית: פשוט קחו קטלוג 'איקאה' ליד. רק רציתי לחפש לי שידה, בחיי, אבל ככל שחפרתי בקטלוג השבדי החדש הזה שהונחת עד סף ביתי, גיליתי שהוא מכיל טקסטים שמקפלים בתוכם את השאיפה להפוך אותי לבן אדם טוב ושלם יותר.

עוד כותרות:
- על מזבח השנאה השמאל מקריב את כל היקר לו
- למה אישי ציבור חוזרים ל"זירת הפשע" לאחר שסרחו?

הקטלוג שופע לא רק תואמי אמירות של יאיר לפיד, אלא משפטי העצמה אישית רבים כמו: "היפרדו לשלום מהציפיות וקבלו בברכה את עצמכם", "הימים של 'מוכרחים' נמצאים מאחורינו", ואפילו: "אנשים מושלמים אף פעם לא מדברים בפה מלא. או מבשלים את הפסטה יתר על המידה. הם גם לא קיימים".
 
מיד רציתי להכין פתקים עם המשפטים המעצימים הללו ולפזרם במקומות בולטים בבית, וזהו, האושר יתחיל מבפנים. דווקא כי אנחנו לא מושלמים. דווקא כי אנחנו קונים בהמונינו רהיטים לא מיוחדים עם שמות נורדיים מוזרים ועומדים בתורים בקופה עם כל עם ישראל הקונה בדיוק את אותם רהיטים. זאת בעוד אנחנו מעדיפים לשים בצד לרגע את ההתבטאויות האנטי ישראליות התכופות של שרת החוץ של שבדיה, וכאשר את עברו הנאצי של מייסד איקאה, כבר מזמן אפסנו במעמקי התודעה, כדי שלא יעמוד בדרכנו לרכישת שולחן אוכל נפתח העונה לשם בעל הארומה הג'יברישית הממסכת: INGATORP.

אך נראה שקטלוג איקאה לוקח על עצמו לא רק לשבט רהיטים אחידים אלא גם לשבט את הסטייט אוף מיינד של האנשים שיקנו אותם וישתמשו בהם: אנשים בינוניים, שמשלימים עם בינוניותם, וחוגגים אותה באמצעות עזרים מ'איקאה' שיעזרו להם לבלוט כ'בני אדם' בחינניותם הבלתי מהוקצעת.

באופן זה, מייצרים באיקאה קערה עמוקה מיוחדת "עבור אנשים שלא תמיד אוכלים ליד השולחן" וקוראים לאנשים להזמין לארוחה את כל מי שהם מכירים ובכך "לתת מקום לאיטלקי הפנימי שבנו": ברמת הרטוריקה רוצים להפוך את כולנו, גברים ונשים כאחד, למאמות נדיבות שגוהרות על סירי פסטה מהבילים חגורות סינר מרובב רוטב עגבניות. זאת תוך המלצה גם לגייס לארוחה כסאות לא אחידים מכל מקום שרק נצליח לאתרם, כי "ארוחת הערב ה'מושלמת' אינה באמת קיימת'".

אבל זה לא נכון באמת, ואל תיקנו את זה. כולנו מכירים הרי אנשים שכן מארחים בצורה מושלמת: השולחן שלהם ערוך עם המפה הכי יפה, הצלחות שלהם מקבילות זו לזו פלס והסכום נוצץ. המאכלים שהם יגישו מדהימים ובמידת הצלייה הנכונה, והקינוח נמס בפה. ומנגד, ישנם אנשים שאירוח הוא לא הפורטה שלהם, או שהם פשוט מארחים מרושלים. אך 'איקאה' בוחרת במוצהר ללכת עם המרושלים וקוראת להם לחגוג את הרישול, עם כמה שיותר אנשים סביב שולחן מרושל. ובו בעת, מבט אחד בתמונה של מה ש'איקאה' קוראת לו רישול - יראה שבעצם מדובר בעוד שולחן יפה ומושלם.

הקטלוג גם מאמץ לכאורה אל ליבו את נפגעי הצפייה בתכניות ריאליטי בישול שיודעים שהם לא יצליחו לצלחת לעולם כמו האשליה שניבטה אליהם מהמסך, והותירה אותם עם התסכול ועם אבקת מרק ושקדי מרק תואמים. כדי שאותם בשלנים גרועים ירגישו טוב עם עצמם, יש בקטלוג שלל עצות ("השנה הקטלוג מעודד אותנו להרפות מהציפיות במטבח", ועוד) וגם ראיון עם השף הצעיר ג'ונה ריידר שהתפרסם אחרי שבישל לחבריו במעונות באוניברסיטת קולומביה אוכל ש"מחבק את אי השלמות והטעויות הקטנות שכולנו עושים במטבח".

אך גם השף הזה, במסריו, רק מעמיק את התסכול שנחוש אחר כך: "אם משהו משתבש במטבח, אתה יכול לתת לזה לעצבן אותך ולהרוס את מה שאתה יוצר, או שאתה יכול לקבל את זה ולראות מה קורה", אומר ריידר הצעיר ובאותה נשימה מגיש בתמונה צילחות מושלם של צלעות עם פטריות, אגוזי לוז קצוצים, מרווה, שום, בצלי שאלוט וסלק. בדיוק החומרים הנגישים תמיד בכל מטבח. חכו, הלכתי להכין גם תבשיל כזה, כבר חוזרת.

הקטלוג גם משלים עם העובדה שבקצב החיים הנוכחי, רגעי האיכות המשפחתיים מתו. "ארוחות משותפות מקרבות בינינו...", הם כותבים, "אנו מודעים לכך שזו אינה תמיד המציאות, אבל זו המציאות שאנו מכוונים אליה". ומכאן והלאה, כל האמצעים כשרים, ובאיקאה יספקו לכם את הרהיטים למשפחתיות שלומיאלית בלתי מתנצלת על כך שנימוסי השולחן התנדפו ממנה: "אכלו ליד השולחן, אכלו מתחת לשולחן, אכלו על הספה, או אכלו בתוך אוהל. העיקר שתעשו זאת ביחד", הם מכריזים ומראים כיצד בעוד האם אוכלת על הספה הבנות שלה אוכלות בעמידה או בישיבה מרושלת ליד השולחן המרוחק פחות מפסיעה מהספה עליה יושבת האם. ממש בא לך כקורא להקים את האם מהספה ולגרום לה כן לפסוע את האקסטרה חצי צעד הזה לעבר השולחן.

ואם כבר לא משתמשים בשולחן כדי לאכול עם המשפחה, 'איקאה' מסייעת לאפשר לעבודה לפלוש ביתר נוחות לספייס הביתי. "מאז ומעולם שימש שולחן האוכל להרבה יותר מעבר לארוחות", הם כותבים שם ומראים כיצד "אין כמו להגיע מהעבודה לספה בשלוש שניות בלבד". באופן זה, אין יותר בחלל הציבורי בבית מרחב אישי שאינו קרייריסטי. הכל מותך זה בזה עד שאינך יכול לדעת היכן מתחילה העבודה ומתי היא נגמרת ומתחיל רק בית.

אך אחת התמונות הכי מטרידות בקטלוג היא של אם הקוראת בספר כשהיא שוכבת על הספה בסלון בעוד בתה יושבת שקועה בטאבלט בחלק העליון של מיטת קומותיים שמוצבת, למרבה ההפתעה, גם היא בסלון הזה. ניכר כי איקאה רואה בסיטואציה הריהוטית הביזארית הזו סוג של פיתוח ייחודי: "רגעים יקרים עם הילדים שלנו הם זיכרונות שנשארים אתנו. אבל בחיי היומיום, קשה למצוא זמן לרגעים הללו. לכן מצאנו פתרון לא שגרתי", נכתב בחוברת.

אם מדובר היה בטקסט שמטרתו היא באמת להנחות את בני האנוש כיצד לתקשר עם צאצאיהם, פתרון כזה אמור להיות פשוט להיות לייצר זמן להיות ביחד, להקשיב לילד, לשים את הסלולרי על שקט, אבל לא כך אצל 'איקאה' שמכריזה בקטלוג רק את מה שיעזור לה למכור קונספט: "הוצאנו את מיטת הקומותיים מחדר הילדים ומיקמנו אותה בסלון...היא גם ג'ונגל קטן וגם ספה נוחה, המאפשרת לילדים להיות ילדים ולמבוגרים להיות מבוגרים - יחד".

מבחינת האג'נדה של 'איקאה', זהו 'זמן האיכות' שמתאפשר עם הילדים ברמה היומיומית כיום: הפתרון הוא להימצא יחד מבלי להיות יחד באמת ובפועל. כל אחד שקוע בשלו. ואין מגע, רק המצאות בחלל אחד ואפילו לא ישיבה האחד ליד השני אלא לכל אחד יש את אזור החיץ שלו. זאת כאשר כל מומחה ליחסי הורים-ילדים יגיד שילד זקוק בדיוק להפך: שצריך ממש להיות עם הילדים, לעשות איתם פעילות משמעותית כדי שזה ייחשב באמת לזמן איכות. אבל הנה, קבלו את הרהיטים ואת הפסיליטיס לעשות עוד צעד כדי לנכר את עצמכם זה מזה אפילו באותו החלל. האם כך באמת מייצרים 'זיכרונות שנשארים איתנו'?

הקטלוג גם נחלץ לפתרונות ריהוטיים נוספים שמקלים על טיפול בסימפטום ולא בבעיה: הקטנטנים "תמיד מתגנבים לחדר של ההורים בלילה", כותבים בקטלוג, אבל מבחינת איקאה יש פה עוד הזדמנות למכור רהיט: במקום שנלמד את הילדים לא להגיע למיטת ההורים, או לכל הפחות 'לצמצם הגעות' כמו שאומר אדיר מילר ב'רמזור', פשוט מציעים בקטלוג שאפשר להציב בחלל החדר עוד מיטה קטנה שהיא כאילו בשביל הילד אבל המילה ילד בטקסט מחוקה והיא בעצם עבור האבא, כדי שלא יהיה לו צפוף מידי במיטה הזוגית ההומה רגלים קטנות ובועטות.

נראה כאילו 'איקאה' לקחה על עצמה לתת פתרונות קלים לאנושות המקולקלת. ובה בעת, הקטלוג מנסה להחניף לקלקול שלנו, וכך רק חושף את ערוותנו: אנחנו בעלי חרדת ביצוע וחרדת אירוח, אנחנו מעדיפים לישון לחוד העיקר לצבור שעות שינה כדי לעמוד בעוד יום שבו שוב נשבור שיא בשעות עבודה גם מהמרחב הביתי, אנחנו שקועים כל אחד בשלו, מיליוני אנשים לבד גם בתוך ביתם, גם בכפיפה אחת עם בני משפחתם.

אך בפועל, הבינוניות הפסאודו-החיננית הזו היא אשליה טקסטואלית בלבד. בעוד המסרים הם: "אנחנו מעצבים לאנשים אמיתיים", התמונות בקטלוג מספרות בדיוק את הסיפור ההפוך: כל התפאורה בתמונות של הקטלוג היא של דירות שבדיות מהממות המשקיפות על פיורדים או על עיר שוקקת שבהם יושבים אנשים יפים ומעוצבים. אף אחד שם לא מפצח גרעיני חמנייה בגופיית סבא המשתפלת על כרס. אף אחד שם לא מגיר מפיו רוטב על הסינר או מקדיח תבשיל. דירות בישראל ודייריהן לא ייראו ככה, ולא יעזור בכמה רהיטי איקאה נמלא אותן. להיפך, רק נשיג שכפול של הבינוניות הכן מתאמצת שלנו.

באיזשהו מקום תמיד עובדים עלינו כך, בחללים הנהדרים הנשקפים בפרסומות, בעובדה שהבגד נראה מושלם על הדוגמנית ועלינו ממש לא, אבל בקטלוג 'איקאה' מוסיפים חטא על פשע: מנסים לגרום לנו לשנן מנטרות ולאמץ אג'נדות שיגרמו לנו להאמין שטוב להיות 'אנשים אמיתיים', ובו בעת מראים לנו חללים מהממים שמה לנו ולהם? "יש לנו כמה רעיונות פשוטים ליישום עבור החיים האמיתיים, ולא פנטזיה כלשהי ממגזין", כותבים לנו שם, ובאותה נשימה מראים תמונה כיצד נראה סלון במגזין, שהוא סלון שבחיים לא יהיה לנו כזה. בטח לא אם אנחנו אנשים שאין לנו כסף אלא לרהיטים בתעריף 'איקאה'.

בקטלוג מנסים גם להתלבש על כל אג'נדה חברתית שקיימת ברגע: הוא מכיל גם כתבות על קיימות ועל תפיסת הבית אצל פליטים, ככאלה שאין להם משכן קבע. המסר בין השורות הוא: תגידו תודה, אתם, המרושלים, שלא יודעים לבשל, ששקועים כל היום בסלולרי ולידכם ילדיכם המהופנטים, לפחות אתם לא פליטים ויש לכם איפה להניח את הראש בלילה: על כרית מ'איקאה'.

כבר עדיף היה שבמקום המסרים החברתיים ה-so called מעצימים האלה פשוט היו כותבים בקטלוג משהו בסגנון: 'ספה יפה בזול, כלים נאים בזול, קנו רבותי, זה כדאי'. כך לפחות כל הצדדים היו יוצאים דוגרי האחד עם השני. אנשים שמעלעלים בתמימותם בקטלוג, עדיף להם שיתמקדו באמת בצד התועלתי של מה נחוץ, או בעיקר מה לא נחוץ להם לאבזור הבית, ולא ינסו להתעמק בתכני הממבו ג'מבו האלה, אלא יתייחסו אליהם יותר כפי שראוי שיתייחסו אליהם: כמו אל רעש לבן.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

מאיה פולק

עיתונאית. כותבת כתבות מגזין בנושאי צבא, חברה ותרבות ב'מקור ראשון', משוררת, אמא.

לכל הטורים של מאיה פולק