פרס והמזרחים: ממטחי עגבניות עד לאהבה
אחרי שנים רבות של יחסים עכורים בין שמעון פרס לפריפריה ולציבור המזרחי, שכללו מטחי עגבניות מכאן ואמירות בעייתיות משם, בעשורים האחרונים לחייו הסתמן שינוי חיובי הדדי
באחרית ימיו הפך שמעון פרס לאחד האישים המזוהים ביותר עם חזון הפרחת הנגב. זה החל עם כהונתו כשר הראשון לפיתוח הנגב והגליל, והתעצם בתקופת נשיאותו, בביקוריו הרבים באזור ובנאומים שהקדיש לנגב. בעשור האחרון לחייו הורעפה על פרס גם הרבה אהבה מתושבי הפריפריה החברתית, דבר שהוא לא זכה לו כפוליטיקאי פעיל.
עוד כותרות:
- "כל העתיד לפניי": כשפרס התראיין ל'מקור ראשון'
- מנהיג נערץ, בוס נפלא והאבא השני שלי
מערכת יחסיו של פרס עם הציבור שנהוג היה לכנות 'ישראל השנייה' הייתה עכורה במשך עשרות שנים. המתח בינו ובין הציבור המזרחי גבר לאחר המהפך של 1977 והגיע לשיאו במערכת הבחירות של 1981, כשפרס הועמד שוב בראשות 'המערך'.
שמעון פרס. ''אופטימי, אוהב, מאחד, מעודד ומפייס''.
צילום: AP
באסיפת בחירות בפתח־תקווה הגדיר פרס את קהל המצביעים של בגין כ"עם של תנועות מזרחיות". בעצרת בחירות סוערת בבית־שמש הוא קרא למפגינים נגדו 'חומייניסטים'. בחגיגות המימונה של אותה שנה, שהתקיימו בגן סאקר בצל הבחירות, הוא התקבל בקריאות "בגין לשלטון, פרס הביתה", והותקף על ידי קבוצת מתפרעים בביצים ובעגבניות. שנה לאחר מכן ביטל פרס את נאומו בחגיגות המימונה. בבחירות של 1988 הוא שוב ניסה לנאום בחגיגות המימונה, והופרע על ידי צעירים ששרקו לעברו בבוז.
בסוף שנות התשעים החל להסתמן שינוי במערכת היחסים הזו, ובשנת 2004 הושלם המהפך כשפרס קיבל את 'אות יקיר העדה המרוקאית'. השינוי הזה ביחסי פרס והמזרחים נבע משתי סיבות. ראשית, בשלב מסוים הפסיק פרס להוות איום פוליטי על מנהיגי הליכוד. שנית, התעצמות מעמדם של המזרחים בחברה הישראלית הביאה לכך שגם פוליטיקאים כמו פרס, שבעבר לא היססו להתנגח בהם, החלו להיזהר יותר בכבודם.
את יום ההולדת ה־89 שלו בחר פרס, אז עוד נשיא, לחגוג בירוחם. "אנשים צריכים להפסיק לפעמים לקרוא עיתונים", אמר לתושבים הרבים שבאו לחגוג איתו באולם המתנ"ס של העיירה. "במקום לקרוא את עיתון 'הארץ', שיסתכלו קצת על מפת הארץ". פרס נזכר כיצד ביקר בירוחם 61 שנה קודם לכן יחד עם ראש הממשלה דוד בן־גוריון, כשהאזור עוד היה רק חול וחול. הוא סיפר איך הביט בעיניהם המיואשות של העולים החדשים ממרוקו שיישבו את המקום, ולא יכול היה להבטיח להם דבר.
שמעון פרס מבקר בעוטף עזה. ''בעשור האחרון לחייו הורעפה על פרס גם הרבה אהבה מתושבי הפריפריה החברתית''.
צילום: דוברות בית הנשיא
"הביטו סביבכם ותראו לאיזה אושר זכיתם אחרי כל השנים הללו", אמר לנוכחים באולם. "הצמחתם כאן מכלום עיר של צעירים, עיר של תרבות ושל יצירה". לאורך כל האירוע הרעיף פרס דברי שבח והערכה על פועלם של תושבי ירוחם, וההנאה ניכרה על פניהם. תושב ותיק שישב לידי לחש לאשתו: "לא זכרתי שאני גר במקום כזה מדהים".
כשהבטתי בו, באיש המרשים שנכנס אז לשנתו התשעים, חשבתי לעצמי שכך בדיוק אני רוצה את הנשיא שלי. אופטימי, אוהב, מאחד, מעודד ומפייס. שמעון פרס, שאף פעם לא היה כוס התה הפוליטית שלי, עשה את התפקיד הזה מצוין במשך רוב הזמן. היו לו את כל התכונות הנדרשות כדי להיות נשיא אהוב. הוא היה אופטימיסט חסר תקנה; הוא ידע לנאום, לגעת באנשים ולרגש, והוא מילא את התפקיד הזה בגיל שבו כבר לא צריך להוכיח שום דבר, לאף אחד.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם