הכור וחיסול "המהנדס": 10 המהלכים הגורליים של פרס
הוא זוהה עם מהלכיו המדיניים, אבל היה ביטחוניסט בהווייתו אף שלא שירת בצה"ל. מתעוזתו יוצאת הדופן וחזון החדשנות שלו המשפיע על צה"ל עד היום, ועד לטעויות החמורות ביותר שידעה ישראל. כך השפיע פרס יותר מכול על ביטחון המדינה
שניים מעוגני הביטחון של ישראל הם יכולת גרעינית המיוחסת למדינה ותעשייה ביטחונית מבוססת ומתקדמת. לשמעון פרס ז״ל מניות יסוד בשני התחומים האלה, אבל השפעתו על הביטחון הישראלי חורגת הרבה מעבר לכך.
עוד כותרות:
- פרס והמזרחים: ממטחי העגבניות עד לאהבה המאוחרת
- ללמוד מהטעות של פרס: השלום מתחיל בבית
- השנה שלי עם פרס: מה עשה הנשיא לשעבר כשנולדתם
למעשה, אין בהיסטוריה של המדינה אדם שהשפעתו הביטחונית ארוכת־הטווח גדולה יותר משל פרס ז״ל, למעט
מורו ורבו - דוד בן־גוריון. פרס מזוהה עם החתירה לשלום אבל הוא היה ביטחוניסט בהווייתו, הגם שלא שירת בצה"ל אפילו יום אחד.
אלה המעשים של פרס שהשפיעו יותר מכול על הביטחון:
פרס היה דמות מרכזית ב״קשר הצרפתי״ של מערכת הביטחון הישראלית, בהיותו מנכ״ל משרד הביטחון בשנות החמישים. הקשר הזה הביא לארץ, בין היתר, את המהנדסים הצרפתים שבנו את הכור. לאחר מכן, פרס היה מהוגי ״מדיניות העמימות״ הישראלית, שאינה מאשרת כי לישראל יש נשק גרעיני, אבל גם אינה מכחישה זאת.
גם זה קרה לפני יותר משישים שנה. בתחילת שנות החמישים, כאשר פרס היה שליח משרד הביטחון בארה״ב, הוא שכנע את הטייס המיתולוגי אל שווימר, שהיה בעל האנגר לשיפוץ מטוסים, להקים בישראל מתקן דומה שיטפל במטוסי חיל האוויר. כך נולדה התעשייה האווירית, שנחשבת כיום אחת מחברות הייצוא הטכנולוגי המובילות של ישראל (עם צבר הזמנות של יותר מתשעה מיליארדי דולרים). פרס דחף את התעשייה האווירית, ותעשיות ביטחוניות אדירות נוספות שקמו שבעקבותיה, ותרומתן הן לביטחון הן למשק היא עצומה.
בחודש הבא ימלאו 60 שנה למלחמה בסיני המוכרת כמבצע קדש. פרס, שהיה בשנת 1956 רק בן 33 אך דמות מרכזית בממסד הביטחוני הישראלי, ניהל את המגעים שאפשרו לצה״ל לכבוש את סיני במהלך בזק בגיבוי המעצמות של אותם ימים, בריטניה וצרפת. המבצע העלה פלאים את יוקרת צה״ל שהיה עד אז מעין מיליציה המבוססת ברובה על עולים חדשים. הוא שם קץ לרצף ארוך של פיגועים (ופעולות תגמול בעקבותיהם), והעניק לישראל את שנות השקט הביטחוני הארוכות בתולדותיה - עד מלחמת ששת הימים ב־1967.
שמעון פרס היה שר ביטחון כאשר מטוס אייר פראנס נחטף במהלך טיסה מתל־אביב לפריז, והובל לאנטבה. ראש הממשלה יצחק רבין היה הדמות הדומיננטית בטיפול במשבר, אבל תעוזתו של פרס באה אף היא לידי ביטוי באחד המבצעים הגדולים בהיסטוריה של הלחימה בטרור. המבצע קירב את פרס למפקד סיירת מטכ״ל יוני נתניהו, שנהרג בפעולה, ולמשפחת נתניהו כולה - עד יומו האחרון.
כראש ממשלת האחדות הלאומית בשנת 1985, הוביל פרס את ההחלטה לצאת מלבנון ולהתייצב על קו רצועת הביטחון בדרום לבנון. ההחלטה התקבלה על חוד קולו של חבר קבינט אחד מהליכוד (משה קצב היה גדול התומכים בנסיגה מהליכוד). היא אפשרה לצה״ל להשתקם ולבנות את עצמו מחדש אחרי שלוש שנים בבוץ הלבנוני. לימים, נראה כי מוטב היה להתייצב מראש על קו הגבול הבינלאומי ולא בקו רצועת הביטחון (גם אפשרות כזאת הוצגה לממשלה), אבל זוהי חוכמה בדיעבד שאינה חוכמה של ממש.
אחת הטעויות הביטחוניות החמורות של ישראל התרחשה אף היא ב־1985, תקופת פרס כראש ממשלת האחדות: שחרור של יותר מ־1,100 אסירים ביטחוניים תמורת שבויים ישראלים אחדים שהוחזקו על ידי ארגונו של ג׳יבריל. המחבלים, שהגיעו לשטחים, היו הגורם שהניע את גלגלי האינתיפאדה הראשונה שנתיים מאוחר יותר, והיו אחראים לרציחתם של ישראלים רבים. בהשפעת הטראומה של עסקת ג'יבריל דחתה ישראל עסקה נוחה בהרבה להשבת הנווט השבוי רון ארד מאוחר יותר. העסקה הייתה אמורה להתבצע בשנת 1988, לפני שעקבותיו של ארד אבדו.
את ההחלטה להתנקש בחייו של ה״מהנדס״, שהיה אחראי לאינספור פיגועי טרור, קיבל פרס כראש ממשלה בינואר 1996, חודשיים אחרי רצח רבין. ההתנקשות שמה קץ להודנא, הפסקת אש ארוכה עם חמאס, והביאה לגל פיגועי נקמה מחרידים, ובהמשך גם להפסד של פרס בבחירות לראשות הממשלה מול נתניהו. קשה לדעת כיצד הייתה מתגלגלת ההיסטוריה אילולא ההתנקשות.
עוד מהלך פחות מוצלח בתקופתו של שמעון פרס כראש ממשלה, באפריל 1996: הרעיון, שהגיע מצה״ל, היה ללחוץ על האוכלוסייה בדרום לבנון כך שתברח צפונה ותשפיע על הממשלה בביירות לעצור ירי קטיושות של חיזבאללה לישראל. המהלך לא צלח, והמבצע הסתיים בהבנות עם סוריה וחיזבאללה, שקרסו בתוך פחות משלוש שנים.
חזונו של פרס משפיע על צה״ל ועל מערכת הביטחון עד היום, גם בהיבט התרבותי. הדחיפה הבלתי־פוסקת מצדו לחדשנות מחשבתית וטכנולוגית - דחיפה שבאה לידי ביטוי שוב ושוב גם כשהיה נשיא המדינה - היא כיום חלק בלתי־נפרד מתרבות צה״ל (והקמת חברות סטארט־אפ לאחר השחרור לאזרחות).
כשר וכנשיא המדינה שימש פרס שכפ״ץ שפעל מול כל בירות העולם כדי לאפשר לצה״ל זמן פעולה במרחבי הלחימה האורבניים המאפיינים את עידן הלחימה הנוכחי - מ'חומת מגן' בעשור שעבר ועד 'צוק איתן'. במקרים רבים השפעתו על זמן הפעולה שניתן לצה״ל הייתה עצומה.
השנה שמסתיימת בימים אלה לא הייתה רעה לישראל מבחינה ביטחונית, אף שהתחילה בגל טרור סכינאי (״גל״ כמו גלים רבים בעבר, ולא ״אינתיפאדה״). למרות פיגועי היחידים, הגבולות עם עזה, סוריה, לבנון, מצרים וירדן היו שקטים השנה, וגם האחיזה המודיעינית של השב״כ וצה״ל ביהודה ושומרון היא טובה.
רבים מהמהלכים הביטחוניים־מדיניים החשובים של תשע״ו קשורים לבריתות מול איום הגרעין האיראני. על רוב המהלכים האלה עדיין אי אפשר לדבר. אולי בתשע״ז יסופר יותר.
אקו"ם