המרוויחים והמפסידים מה"מיני-אינתיפאדה"
אי אפשר לזלזל ב-40 ההרוגים הישראלים, אבל לצד הפלסטיני נגרמו נזקים קשים שלא הצדיקו את המאמץ האלים. ואם לשפוט לפי עצרת האו"ם, ברמה הבינלאומית הנושא הפלסטיני בדעיכה. וגם כיצד פרשת אלאור אזריה שיבשה את סדר היום הביטחוני והפוליטי במדינה?
מה שמכונה לצורך קיצור הדברים 'אינתיפאדת הסכינים' זו שרשרת אירועים אלימים שקשה לסמן בדיוק מתי התחילה, כפי שקשה להגיד בדיוק מתי הסתיימה. היא החלה בזריקות אבנים בסוף קיץ תשע"ה והתגברה לקראת ראש השנה תשע"ו. האירוע המשמעותי הראשון, שהבהיר את חומרת המצב היה הרצח של תושב ירושלים אלכסנדר לבלוביץ' בערב ראש השנה, כשאיש חזר בלילה לביתו. "מכוניתו נרגמה באבנים ברחוב אשר וינר בשכונת ארנונה ליד צור באהר, והוא איבד את השליטה ברכב והתנגש בעמוד חשמל", דיווח למחרת בבוקר (14.9.15) קול ישראל. "...ראש הממשלה נתניהו יכנס במוצאי ראש השנה דיון חירום".עוד כותרות:
- ללמוד מהטעות של פרס: השלום מתחיל בבית
- פרס והמזרחים: ממטחי העגבניות עד לאהבה המאוחרת
- השנה שלי עם פרס: מה עשה הנשיא לשעבר כשנולדתם
בצה"ל גם היום לא רואים בשרשרת ההתרחשויות שנמשכה כמה חודשים "אינתיפאדה". יתכן שאחת משתיים או שלוש ההחלטות החשובות של ראש הממשלה נתניהו היתה אותה החלטה בעקבות רצח לבלוביץ' לקיים "דיון חירום" – אבל רק במוצאי החג. דהיינו, לא לאבד שליטה ולקבל החלטות מפוצצות בגלל אירוע טירור מהסוג הזה. בסופו של דבר הטיפול המשולב של משטרת ישראל, בייחוד כוחות מג"ב, השב"כ וצה"ל הצליח להחניק את המיני-אינתיפאדה הזאת כעבור מספר חודשים.
כאשר התחדש גל אלימות קצר עם סיום חג הקורבן המוסלמי לפני כשבוע וחצי, זה רק הבליט את העובדה שכבר קרוב לחצי שנה שורר שקט "יחסי". אי אפשר לזלזל במספר ההרוגים בצד הישראלי; בסביבות 40. אבל כוחות הביטחון בסיוע של אזרחים חמושים הגיבו בכוח רב ולצד הפלסטיני נגרמו נזקים קשים שבסופו של דבר לא היו שווים את המאמץ האלים: כ-185 הרוגים בצדם ופגיעה כלכלית.
עם זאת, צריך לציין שזמנית היו לפלסטינים הישגים אסטרטגיים: האחד, פגיעה בתיירות ובעוד רכיבים של הכלכלה הישראלית ואובדן תוצר של מיליארדים. פגיעה זמנית בעסקים בירושלים. והשני, זהו גל המחלוקות והקרעים הפנימיים בתוך החברה הישראלית. דווקא בממד המדיני הבינלאומי, אם כינוס עצרת האו"ם בשבוע שעבר הוא המדד הקובע, לא היו להם הישגים. ההיפך, ברמה הבינלאומית הנושא הפלסטיני בדעיכה.
הפיגוע הנוסף שמשאיר אותנו עדיין עם המיני-אינתיפאדה הוא מאורע הירי של אלאור אזריה ליד תל רומידה. נכון, לא נהרג אף ישראלי וטוב שכך.
מספר הנרצחים באזור חברון יצר במשך תקופה מסוימת תחושה, שכוחות הביטחון לא עושים את הנדרש באזור – בייחוד על רקע העובדה שבכל אזורי יו"ש האחרים נשמר שקט כמעט מוחלט, ובירושלים חוסלה המיני-אינתיפאדה בשלב מוקדם.
אבל אם נחזור לאירוע החייל היורה, כפי שכונה אזריה, נגלה שהוא גרם לפיצוץ פנימי במערכת הביטחונית-פוליטית. וכשעושים את מאזן האישים שהרוויחו והפסידו בשנה האחרונה כתוצאה מההתרחשויות, הירי בחברון והתגובות אליו הם שהכריעו:
למאורעות האלה יש מרוויח אחד ברור וזהו שר הביטחון אביגדור ליברמן. הוא נחשב בעבר לאדם שאינו כשיר לתפקיד שר הביטחון. היום הוא כבר מצטייר כליהוק טבעי. קשה להאמין, שאירוע קשה ככל שיהיה אך בסופו של דבר מינורי, חרץ את גורלו של שר הביטחון הקודם בוגי יעלון. הכל קרה בגלל התנהלותו הלקויה בספירות שעוטפות את הפעילות הביטחונית צבאית – דהיינו, התקשורת והפוליטיקה הפנים-ישראלית.
מרוויח יחסי נוסף הוא שר החינוך נפתלי בנט. על אף שבסך הכל, הישראלים כגוף חברתי חי הגיבו בעוצמה ובנחישות לתוקפנות של מסע הדקירות והדריסות, וגרמו לכך שכמעט בכל התנפלות המחבלים והמחבלות נשארו הרוגים במקום, בנט הצליח בכל זאת להופיע כמי שיודע יותר טוב. כמי שיש לו מתכון נחרץ ואגרסיבי יותר.
הכל מתחיל (ועוד לא נגמר) בתגובות התקשורתיות המידיות לאירוע אזריה, בעקבות פרסום הסרטון של 'בצלם'. באותו יום, 24 במארס, הגיבו שר הביטחון יעלון וראש הממשלה נתניהו:
יעלון: "האירוע חמור ביותר ומנוגד באופן מוחלט לערכי צה"ל ולמוסר הלחימה שלו. אסור לנו לאפשר גם בשעה שהדם רותח, אובדן עשתונות שכזה ואובדן שליטה שכזה. האירוע הזה יטופל במלוא החומרה... אנו נוקטים ביד ברזל כלפי המחבלים ושולחיהם, כפי שפעלו היום החיילים שהיו בשטח בזמן אמת ונטרלו את המחבלים בחברון. אך גם אז אבוי לנו אם נפעל בניגוד לערכי המוסר והמצפון שלנו, חובתנו לשמור על צלם אנוש, לזכור את מגבלות הכוח גם אחרי שהאויב הוכה".
דובר צה"ל: "מדובר באירוע חריג ואנחנו מתחקרים אותו עכשיו".
רה"מ נתניהו: "מה שהתרחש בחברון אינו מייצג את ערכי צה"ל. צה"ל מצפה מחייליו לנהוג בקור רוח ובהתאם להוראות הפתיחה באש".
אפשר לראות שכגודש המלל של יעלון על ערכים, מוסר ומצפון, כך היקף אובדן השליטה הפיקודי שהתגלה בשטח. נמסר אז שהרמטכ"ל אייזנקוט הורה לאלוף הפיקוד רוני נומה, "למצות עד תום את החקירה. להבין בדיוק מה קרה שם ולא להשאיר שום פרט עמום. כדי להבין מה קרה שחייל החליט לפתוח באש על מחבל כשהוא שוכב".
למעשה, אייזנקוט היה שקול לחלוטין בדבריו, ואילו מערכת הביטחון כולל השר, היתה נוהגת לפי הדוגמא של הרמטכ"ל - מחול השדים סביב הפרשה היה נמנע. גם יעלון, כשבודקים את דבריו, אינו חורץ את דינו של אזריה בדבריו. אבל הדיבור הבוטה על "טיפול במלוא החומרה" התחבר למחרת לצילומים שבהם נראה החייל מובל באזיקים לבית המשפט, והכותרות זעקו: החייל היורה חשוד ברצח ויוארך מעצרו. את הרושם הזה רוב הציבור הישראלי לא היה מסוגל לסבול, וראש הממשלה קלט את זה די מהר והצליח לתמרן בין הטיפות.
מה שנראה כמשבר בין הדרג המדיני לדרג הצבאי, הוליד כעבור כחודש עוד התבטאות אומללה, ערב יום השואה, של סגן הרמטכ"ל האלוף יאיר גולן. גולן ערך השוואות בין ישראל לגרמניה בשנות ה-30, והצליח לקומם עליו גם אנשי שמאל. הוא בין המפסידים. אבל המשכו של גל ההדף החזיר לחיינו מישהו שעל פי הגדרת פועלו המדיני הוא מתאבד שיעי, וזהו אהוד ברק. בהתאם, הוא נופף לראשונה בציבוריות הישראלית את זקנו האפור כשעיניו המצומצמות יורות גיצים יבשים של זיקוקי יום הולדת. פתאום נולד אופוזיציונר לראש הממשלה הבלתי מנוצח. בתור מי שנתפס כלוזר פוליטי גמור, ברק בצד המרוויחים.
אקו"ם