250 פיגועים, 40 נרצחים: אינתיפאדה או גל טרור?
שנת תשע"ו הייתה שנתם של המפגעים הבודדים: נשים ונערים בני 14 שיצאו לרצוח אזרחים וחיילים. בצבא נערכים לחידוש רצף הפיגועים וסבורים כי יגיבו להם טוב יותר השנה, אך בינתיים, אף אחד לא יודע איך לעצור את הטירוף ברחוב הפלסטיני
התרגיל הגדול שערך צה"ל לפני שבועיים נועד להציב את המפקדים באוגדת יהודה ושומרון בהתמודדות עם הסלמה כוללת. התרחיש דימה מצב שבו נאלץ צה"ל להתמודד עם מלחמה בצפון ובדרום, יחד עם טרור מתגבר בשטחי יהודה ושומרון. על פי תרחיש אימים זה, כשהכוחות הסדירים ינועו לעבר גבולות המדינה במטרה להתמודד עם חזיתות המלחמה, על כוחות המילואים יוטל להתמודד לבדם עם הטרור.עוד כותרות:
- ההיסטוריה קובעת: דמיון מפתיע בין פרס לנתניהו
- ראש השנה, יום הולדת לאדם היוצר, המקלקל והמתקן
במסגרת התרגיל, מפקדי המילואים ניצבו בפני הפרות סדר, ירי על צירים, חדירות ליישובים ישראלים, עלייה ברף הפיגועים והתלקחות הזירה הפלסטינית על רקע תמונות המלחמה. תרחיש זה איננו דמיוני כלל וכלל. בתקופת 'צוק איתן', כאשר צפו הפלסטינים בג'נין, רמאללה או בית לחם בנעשה ברצועת עזה, הם הרגישו צורך לקום ולהביע מחאה שבא לידי ביטוי בפיגועים ועימותים מול כוחות צבא ואזרחים.
בצמרת צה"ל לא מתכחשים לעובדה כי חרף התרגולים וההיערכויות הרבות, בסופו של יום קשה להעריך כיצד יראו הפיגועים בסבב האלימות הבא. כך, עד לפני שנה, בצבא לא ידעו לומר כי פיגועי דקירה ודריסה יהיו המטרד הגדול ביותר בהערכות המצב, בתחנות ההסעה ובמחסומים. אמנם, חודשים רבים לפני אוקטובר 2015 עלו סימנים מהשטח ורימזו על התפרצות גל טרור קרוב, אך איש לא ידע לצייר כיצד הוא ייראה, בטח ובטח שלא להעריך כי נשים וילדים בני 14 ייצאו לדקור אזרחים וחיילים, לרוב, במטרה למות.
פיגועים בעורף ישראל כמו שנרשמו בראשית האינתיפאדה השנייה בתחילת שנות ה-2000 היו מחזה שלא נראה כאן בשנה האחרונה. פיגוע טרור אחד נרשם באוטובוס בירושלים שבו התפוצץ מטען, באיכות נמוכה ביותר, וגם הוא לא סיפק מחזות כמו שנראו באוטובוסים שהתפוצצו לפני 16 שנה בירושלים, תל אביב או חיפה.
מחבלים שהגיעו בעבר מצפון השומרון או חברון כדי לבצע פיגועי תופת עם חגורות קטלניות, נכנסו בשנה החולפת לעורף ישראל וביצעו פיגועי ירי או דקירה, פשוט כי לא יכלו לבצע פיגוע מורכב יותר. זאת בזכות פעילותם הענפה של הצבא והשב"כ בשטחים וסגירתן של מעבדות החבלה שכבר כמעט ולא קיימות.
כאלה היו המחבלים שיצאו מקבטיה על יד ג'נין והגיעו עד ירושלים כדי לרצוח בפיגוע ירי את שוטרת מג"ב הדר כהן בשער שכם, או המחבלים שיצאו מדרום הר חברון וביצעו את פיגוע הירי הקטלני במתחם שרונה בתל אביב ורצחו ארבעה ישראלים, וכזה היה גם נשאת מלחם שביצע את הפיגוע ברחוב דיזנגוף שבו נרצחו 2 ישראלים. עשרות פיגועים ללא תשתית, למעט פיגוע הירי שבו נורו ונרצחו איתם ונעמה הנקין בשומרון, אשר ביצעו חברי חוליה של חמאס משכם.
בצה"ל ובשב"כ הציגו את המחבלים ככאלו שפעלו על דעת עצמם או כחוליות מקומיות שלא מזוהות עם שום ארגון ופועלות ללא שום תמיכה מסודרת או הכוונה. על פי ההערכות המצב, המניע העיקרי שלהם הוא יצירת השפעה והשראה, ובלא מעט מקרים היו המחבלים קרובי משפחה של מפגעים אחרים. בחלק מהמקרים יצאו הטרוריסטים למות על רקע מצוקות אישיות, למשל צעירה לפני חתונה שהייתה בהריון מחוץ לנישואין ולא ממערכת יחסים עם בן זוגה, ואל הפיגוע יצאה יחד עם המאהב שלה.
בין היתר, הונחו הכוחות בשטח להימנע במצבים מסוימים מהריגת המחבלים, במידה והם אינם מהווים סכנה של ממש, דוגמת נערה צעירה שאוחזת בסכין ולא יודעת מה לעשות איתו. העובדה כי מדובר בטרור שאמור לעורר השראה וכן בפיגועים שנעשים בידי קרובי משפחה המחקים אחד את השני, הובילה לרצון להימנע מהרחבת מעגל הדמים. שכן, ההנחה היא שכאשר פלסטיני שמנסה לפגע - ימות, הרצון להידמות לו בסביבתו, רק ילך וייגבר.
חודשים אפריל ומאי סימנו מגמה חיובית, ובהם נרשמה ירידה דרמטית במספרי הפיגועים ביחס לאוקטובר ונובמבר. מ-12 עד 17 אירועי טרור בחודשים לפניהם, הראו הגרפים 3-4 פיגועים מדי חודש. במערכת הביטחון פירשו אז את המגמה כדעיכת גל הטרור והניחו כי חוסר תוחלת של ביצוע הפיגועים מוביל את הפלסטינים לחשב מסלול מחדש.
אלא שחודש הרמאדן הדליק פעם נוספת את השטח בשורה של פיגועים קטלניים במתחם שרונה בתל אביב, ואחריו פיגוע הדקירה שבו נרצחה הלל אריאל, ופיגוע הירי שבו נהרג מיכאל (מיכי) מרק בדרום הר חברון.
חג הקורבן העיר בשבועיים האחרונים את השטח פעם נוספת, וכזו עלולה להיות גם תקופת חגי תשרי שמתחילה בימים הללו, כשברקע לה נאומי ראש הממשלה בנימין נתניהו ויו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן, שעלולים גם הם לחמם מעט את האווירה.
בצבא נערכים לחידוש רצף הפיגועים וסבורים כי יגיבו להם טוב יותר מאשר לפני שנה, מכיוון שהכוחות בשטח מוכנים ומתורגלים ויודעים למשל לזהות טוב יותר מחבל שמועד לבצע דקירה או רכב שנוסע במהירות לעבר תחנת אוטובוס.
תשתיות הגנה שהוצבו בצמתים ובתחנות ההסעה הן טובות יותר כיום, ומצלמות רבות מרשתות אזורים המועדים לפיגועים ומסייעות גם הן בסיכול או נטרול מחבלים. השיטות המבצעיות בשטח שודרגו ולא היו לפני כן, כי איש לא תיאר לעצמו שאלו יהיו מפגעים יחידים שיפעלו על דעתם, בלי גב או תמיכה של מישהו.
אם בתחילת הדרך, באמ"ן ובשב"כ לא יכלו לפצח את תעלומת המפגעים היחידים, דבר ששיבש את יכולת המודיעין לתת התראות ומענה מהיר יותר, בפתח שנת תשע"ז צה"ל ערוך טוב יותר: פותחו שיטות ניתוח ונבנו פרופילים שבעזרתם מנסים לאתר מחבלים, גם עוד לפני שייצאו לדרך.
למרות שבמערכת הביטחון לא נתנו לרצף האירועים ועשרות הפיגועים שבהם נרצחו 40 ישראלים את הכותרת 'אינתיפאדה', קשה להתעלם מהנתונים והמספרים ולאמץ לגמרי את הטרמינולוגיה של הצבא. גם אם זו לא אינתיפאדה רשמית - גל טרור זה בטח לא. 250 פיגועים ביהודה, שומרון ובעורף, שבוצעו בידי מחבלים תושבי השטחים הם בכל זאת קצת יותר מגל.
צה"ל התמודד בשנה הזו עם פיגועי טרור שאליהם לא היה מורגל, ויחסית, הצליח לשנות את הגישה ואת דרכי התמודדות עמם, במהירות. עכשיו נותר בעיקר להמתין ולראות לאן מנשבות הרוחות הפלסטיניות. בדומה לעליות ולירידות במספרי הפיגועים שנרשמו בשנה החולפת, גם שנת תשע"ז עלולה להיראות ככה, וכמו שעד כה לא עלה בידי כוחות הביטחון להדוף לחלוטין את רצף האירועים, גם עכשיו, אין שום גורם שיודע להצביע על הנקודה שיכולה לעצור את הטירוף ברחוב הפלסטיני.
אקו"ם