ראשי » חדשות » דעות

הרצוג לא חזק מספיק: ביבי ימשיך את הקיפאון עוד זמן רב

מפלגת העבודה מתרסקת והרצוג ממשיך לפרפר בין הממשלה לאופוזיציה. אחרי שהרס את תקוות השמאל, הוא מחבל בשיטתיות גם במבנה הדמוקרטי: מנהיגים כמוהו שרודפים אחרי הממשלה מבטלים את ערכה של האופוזיציה

צריך לראות את הבעת הפנים של יצחק (בוז'י) הרצוג כאשר הוא מדבר על "המהלך הגדול במאי", שהיה צריך להושיב אותו על כיסא שר החוץ בממשלת בנימין נתניהו. הרצוג נראה באותם רגעים כמי שפספס את הזדמנות חייו, דוגמת שחקן כדורגל שהחמיץ פנדל מכריע בגמר המונדיאל.

עוד כותרות:
- רס"ן אוהד כהן נוב, סגן מפקד טייסת, נהרג בהתרסקות
- ארה"ב: גינוי חריף להקמת יחידות דיור בהתנחלויות
- אלישע לוי: "ישראל ומקדוניה ברמה דומה"

ראיתי כבר אכזבה וחרטה גדולים כאלה על פניהם של הפוליטיקאים: שמעון פרס, כאשר הוא פספס את התרגיל ב-1990 ונשאר באופוזיציה, ואצל אהוד ברק, שעד היום מתייסר על הרגע שבו החליט ללכת לבחירות מיוחדות בפברואר 2001. פרס לא נהיה אז ראש הממשלה וברק הפסיד את התפקיד לאריאל שרון.
 
"משרד הביטחון היה לנו ביד", אומר הרצוג בשיחותיו וסופק את כפיו כמי שלא מאמין, "והיו לנו עוד תשעה תיקים". הרצוג טוען כי מתחת לפני השטח רוחשת פעילות מדינית חובקת עולם, ששותפים לה מנהיגים ערביים מתונים, והוא היה יכול להשתלב בתוכה ולקדם משא ומתן וגם ועידה אזורית מדהימה.
 
הרצוג מטיל את האשמה על השר זאב אלקין שהפחיד את נתניהו מימין ומנע אחדות לפני חמישה חודשים, אבל הוא מתעלם משורה ארוכה של פוליטיקאים שהאמינו לנתניהו, עד שהסתבר להם כי ראש הממשלה הסרבן משתמש וזורק. שמעון פרס המנוח היה אחד האנשים שרץ לפגוש את אבו מאזן בעמאן כנשיא המדינה, בשליחותו של נתניהו. כאשר המו"מ איים להגיע לפסים מעשיים - נתניהו חתך.

אחד מאנשיו של נתניהו השווה שלשום בין יצחק הרצוג ובין אבו מאזן. את שניהם מצליח נתניהו להוליך שולל. נתניהו מדבר על ממשלת אחדות בכל הזדמנות, הרצוג המסכן אוכל את הפיתיון ומפרפר במשך חודשים ארוכים בין הממשלה והאופוזיציה.
 
בינתיים, האופוזיציה ומפלגת העבודה מתרסקים וקול הנפץ נשמע באקווריום של נתניהו כמו קול פעמונים. על אותו סגנון מזמין נתניהו את אבו מאזן לביקור בביתו כדי לנהל משא ומתן ללא תנאים מוקדמים, וכך הוא מחזיק בעיני העולם נכונות נדרשת ומרוויח זמן מדיני. אבו מאזן מסרב, מצדו, כי הוא יודע שלא ייצא דבר וחצי דבר מתהליך עם נתניהו (ואולי גם הוא לא רוצה תהליך מדיני, אבל זה לא העניין כרגע).

בתוך כך, יאיר לפיד קוטף את הקולות שנושרים מהרצוג ומהעבודה וכבר חולף על פני הליכוד, יאמרו המקטרגים לנתניהו. על כך נפוצה בין המקורבים בלשכה בדיחה על האיש שהלך לירקן. "כמה עולות עגבניות?", הוא שואל. "שמונה שקלים", עונה הירקן. "ההוא ממול מוכר בשישה", מתלונן הקונה. "תלך לשם", אומר הירקן. "אבל אין לו היום עגבניות", אומר הקונה.

מוסר השכל: ללפיד יש מנדטים בסקרים, אצל הירקן שאין לו. הוא קונה אותם אצל 501 הנשאלים שלא עומדים ברגע האמת מול הקלפי, שם המשחק האלקטוראלי של נתניהו יהיה אחר והתוצאה שונה. אולי.

יותר ממה שהרצוג מאמין לנתניהו, הוא דואג לעצמו. הרבה זמן לא נתקלנו בפוליטיקאי שחיסל כך את עתידו במו ידיו, לא כולל את אלו שהסתבכו בפלילים. בעוד עשרה חודשים יתקיימו במפלגת העבודה פריימריס לראשות המפלגה. הסיכוי של הרצוג להיבחר עלוב עד אפסי. כולם יודעים שאם הוא יוביל את העבודה גם בבחירות הבאות המפלגה תקרוס. אם מישהו אחר ייבחר ויוביל, הרצוג יקרוס.

אגב, הרצוג משוכנע כי הוא ייבחר שוב. "אני הבאתי 24 מנדטים", הוא אומר, "העברתי מה שרציתי בוועידת העבודה. אני יודע לעשות חיבורים עם מפלגות אחרות, וככה נביא הישג בבחירות".
 

אבל מעבר לפנטזיות יש מציאות, והרצוג מבקש להינצל ממנה. את החבל מחזיק בנימין נתניהו. זהו גם חבל ההצלה הזמני וגם חבל התלייה. אם ייכנס, יוכל הרצוג להחזיק בעמדת כוח משמעותית, למנות כמה שרים, ולהסתובב בעולם כשר החוץ, תפקיד שהוא יכול למלא היטב, אחרי שיתאים את עצמו למדיניות החמקמקה של נתניהו.

מצד שני, זה יהיה גם תפקידו הציבורי האחרון של הרצוג, שיישאר ללא מפלגה תומכת מאחוריו, אלא רק עם מיניסטרים תאבי ג'ובים, שאותם מוביל היום הח"כ האלמוני איתן ברושי.

אפשר כבר היום לאמוד את הנזק החמור שהרצוג גרם לפוליטיקה הישראלית. אחרי שקבע כי אין היתכנות לפתרון שתי המדינות והרס את תקוות השמאל, הרצוג מחבל בשיטתיות גם במבנה הדמוקרטי במדינה. מנהיגים כמוהו שרודפים במשך שנים אחרי הממשלה מבטלים בעצם את הערך החשוב של האופוזיציה בעיני הציבור. האופוזיציה היא מוסד בכיר וחשוב בפרלמנט ובחברה החופשית.

חברי האופוזיציה חייבים לעמוד על המשמר, לתקוע קוץ בבשרו של השלטון, לפקח ולחשוף עוולות ומחדלים, ולהילחם על כל כסף קואליציוני שלמדנו כבר מה 'ישראל ביתנו' עשתה עמו. ממשלת אחדות צריכה לקום כאן רק בעתות חירום ממש, אחרת תיכון בישראל עריצות הרוב בפועל, והביקורת החיונית בכנסת תהפוך חלשה ולא אפקטיבית.
  
הרצוג בז לכל אלה. הוא לא מסוגל ולא מעוניין להחזיק אופוזיציה אמיתית ולהילחם בשלטון בנחישות, שנה ועוד שנה ועוד אחת. הוא לא בנוי למאבק רציני כמו מנהיגי אופוזיציה אחרים, שהפכו להיות ראשי ממשלה גם אחרי שעמדו בראש סיעה קטנה ובינונית כמו נתניהו עצמו.

בגלל אנשים כמו הרצוג משתלטת על המדינה עמדה אחת ודעה אחת של הימין, ונתניהו מצליח להפחיד עם שלם ולקחת את קולותיו בקלפי. התוצאה היא הרסנית. שלי יחימוביץ, אופוזיציונרית רצינית, השתמשה כבר בדימויים מעולם החי כדי לתאר את ההתנהגות של הרצוג והשלכותיה, ולא כדאי לחזור עליהם כאן.

בימין מתלוננים על החלטות בג"צ, אבל השופטים תופסים את מקום אוזלת היד של האופוזיציה. זו עוד תוצאה של עיוות המערך הפוליטי שמתרחש מול עינינו. ומה שהכי חמור, זה לא עומד להשתנות. הרצוג נתפס כמי שמשקר.

אילו ההכחשות שלו היו אמינות, ספי עובדיה לא היה מדווח בערוץ 10 על התקדמות במו"מ הקואליציוני. הוא היה מאמין לו. הרצוג בעצמו מסרב להתחייב כי לא יצטרף לממשלה, מה שהופך את הקדנציה הנוכחית של נתניהו לסוג של שלטון יחיד, שזוכה לביקורת רק ממרצ והסיעות הערביות, אבל אלה לא נחשבות בקול הציבורי.

אילו היה נתניהו כנה בדיבורו, ובאמת חושב על התקדמות, ואילו הרצוג היה מנהיג אופוזיציוני בעל משקל ולא רכיכה פוליטית שנתניהו מועך אותה כרצונו, אפשר היה לחשוב על ממשלת אחדות אמיתית לטובת הסדר מדיני.
 

 
איך זה יכול לקרות? אם נתניהו מוותר על הבית היהודי ועל ישראל ביתנו, מצרף את מפלגת העבודה ומעניק להרצוג את השנה האחרונה ברוטציה. השניים מכריזים על דרך חדשה והולכים ביחד לוועידה אזורית בתמיכת ארצות הברית ורוסיה, ובגיבוי מדינות אחרות באירופה, כמו צרפת, שרוצות להשתתף בתהליך.

למהלך היסטורי כזה היה מקבל נתניהו את תמיכת כל חברי מפלגת העבודה, וגם יאיר לפיד לא היה יכול לעמוד מנגד. גם החרדים היו תומכים, וכמובן מרצ. אבל בואו ננחת מהר לקרקע המציאות. זה לא יקרה, משא ומתן לא יהיה, הסכם שלום לא ייחתם כאן בימינו.

נתניהו ישמור היטב לצדו את ישראל כץ וארדן, אלקין ולוין, דנון וחוטובלי יחד עם הבסיס הדתי-חרדי-כחלוני שלו, שיבטיחו לו את השלטון ואת הקיפאון המדיני הרה-האסון עד שנת 2023, לפחות.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

שלום ירושלמי

הפרשן הפוליטי של nrg ו"מקור ראשון", תושב ירושלים. בוגר האוניברסיטה העברית במדעי המדינה. אוהד הפועל י-ם בכדורסל

לכל הטורים של שלום ירושלמי