סטה מהדרך: המוסד לביטוח לאומי מרחיב פערים
במתכונת הנוכחית מהווים קצבאות המוסד לביטוח לאומי ניסיון כושל לרפא מצפון חוטא. חייבים לשנות את השיטה הנוכחית המגדילה פערים חברתיים. עיקרון הערבות ההדדית אינו יכול להיוותר ריק מתוכן
השנה 1953. ישראל הצעירה ניצבת בפני אתגרים ביטחוניים וכלכליים. מעל דוכן הנואמים בכנסת מציגה שרת העבודה הרווחה דאז, ולימים ראשת הממשלה, הגב' גולדה מאיר את "חוק הביטוח הלאומי": "יש לי הרגשה, ונדמה לי שיכולה אני להגיד זאת בלי כל הפרזה או הגזמה, שביום זה הונח יסוד במדינת ישראל על-ידי קבלת חוק זה המציין את מדינת ישראל שקמה לעצמאותה, אשר לא תישא בתוכה עוני המבייש חיי בן האדם; לא תישא בתוכה אפשרות שהשעה המאושרת ביותר בחיי של האם תהיה מלווה צער ועוני; לא תישא בתוכה אפשרות שאיש ואישה המגיעים לגיל גבוה, יקללו את היום בו באו לעולמם, אלא יישאו גם את גילם הגבוה בשמחה ובאושר מתוך הרגשה, שהחברה והמדינה, שאותם שירתו בעבודתם במשך שנים רבות, יודעת לכלכל אותם גם לעת זקנה".עוד כותרות:
- גם ממרחק עשרות קילומטרים - אני עדיין נפגעת חרדה
- הרצוג לא מספיק חזק: ביבי ימשיך את הקיפאון עוד זמן רב
65 שנים חלפו מאז. הגיע העת לבחון באומץ וביושר מה קרה לרשת הביטחון הסוציאלית מאז הקמתו של הביטוח הלאומי. האם מוגר העוני? האם אזרחיה המבוגרים של המדינה חיים בביטחון? האם הצלחנו "לכלכל אותם גם לעת זקנה" כחזונה של גולדה?
''מאז נשאה גולדה מאיר את דבריה התרחבו הפערים החברתיים בישראל לבלי הכר''.
צילום: משה מילנר/לע''מ
מאז ראשית ימיה של המדינה הציונית הושתת החוסן הלאומי על תפיסה שלובה של עצמה ביטחונית לצד חוסן חברתי. ערך הערבות ההדדית היה אבן יסוד משותפת להוויה היהודית כמו גם לתנועות הסוציאליסטיות ששלטו ביד רמה בפוליטיקה של ראשית ימי המדינה. המוסד לביטוח לאומי הוקם ונשען על תפיסה זו. הוא הוקם ככלי לצמצום פערים חברתיים באמצעות מכשירים כלכליים המבוססים על ערבות הדדית, קרי, הקצאה חברתית לקבוצות אוכלוסייה מוגדרות (כגון: ילדים, קשישים, נכים).
שלא כמו בראשית ימיו של המוסד לביטוח לאומי, כיום, מרבית הקצבאות הינן אוניברסליות (מוקנות ללא מבחן הכנסה) וחלקן "מחליפות שכר" כך שככל שהשכר גבוה יותר הקצבה גבוהה יותר. האתגר של מדיניות הרווחה הפך לבלתי אפשרי, המוסד לביטוח לאומי סטה מהדרך והמכשיר העיקרי לצמצום פערים איבד מכוחו.
כיום המוסד לביטוח לאומי גובה תגמולים ומחלק קצבאות בסך של כ-70 מיליארד שקלים בשנה. לכאורה כל אזרח יכול היה לקבל בממוצע 8,750 שקלים בשנה מביטוח לאומי. אלא, שזו אינה התכלית של הביטוח הלאומי.
מנהיגות אחראית חייבת להקצות את המשאבים הללו לאלו שבאמת זקוקים להם. למדינה חובה חוקית ומוסרית לדאוג לחלשים, לשמור על כבודם, להגן על זכאותם להתפרנס בכבוד. משכך, תפיסת הביטוח חייבת להשתנות מיסודה כך שמי שנזקק לסיוע הלאומי יקבל קצבה שתאפשר לו להתקיים בכבוד.
על מנת לעמוד בכך יש לבצע שינוי הדורש אומץ, תעוזה ונחישות, יש לשנות את הקריטריונים לקבלת קצבאות כך שיוכפפו למבחני הכנסה. מי שצריך באמת יקבל הרבה יותר ומי שלא נזקק לכספים הללו יהיה מנוע מלקבלם. זו תכליתה של מדיניות מצמצמת פערים הפועלת ליישום נכון של עיקרון שוויון ההזדמנויות ומתן רשת ביטחון סוציאלית אמיתית ומשמעותית.
זאת ועוד, הביטוח הלאומי גורר גירעון אקטוארי אדיר שמסכן את עצם קיומה של רשת ביטחון חברתית עבור דור שלם של אזרחים המפרישים מדי חודש סכומים לא מבוטלים לטובת הביטוח הלאומי על פי חוק.
ח"כ אלאלוף, העלה את האפשרות ליצירת מבחן הכנסה לקצבאות מסוימות, הצעתו התקבלה בבוז צורם מכל קצוות הקשת הפוליטית. מצעד של פקידים לשעבר ממשרד האוצר התבטאו כנגד התוכנית, וטענו (באופן מסורתי) כי מדובר ב"מס על יציאה מעוני" שייצר חסם מפני עבודה ומוטיבציה להעלמת הכנסות.
מאז נשאה גולדה מאיר את דבריה התרחבו הפערים החברתיים בישראל לבלי הכר. מעמד הביניים הולך ונעלם. מדיניות הרווחה הופרטה והמדינה מדירה את אחריותה מתחומים שפעם היו ליבת המדיניות החברתית שלה. ומה גולדה הייתה אומרת על זה? האם היא הייתה מצדדת במס חברתי שיחולק לנזקקים? הרי אם לא כך, אם כולם משלמים וכולם מקבלים לא ייטב לכולנו שיחסוך כל אחד לעצמו? חייבים לשנות את השיטה הנוכחית המגדילה פערים חברתיים, ולהתאימה לעת הנוכחית, בה ישנם אזרחים שצברו בעמלם נכסים, ממון וזכאים לפנסיה חודשית נאה, וישנם אזרחים שאיתרע מזלם ונאלצים להתקיים מ-1,531 שקלים לחודש בעת זקנתם.
עיקרון הערבות ההדדית אינו יכול להיוותר ריק מתוכן מעשי. במתכונת הנוכחית מהווים קצבאות המוסד לביטוח לאומי ניסיון כושל לרפא מצפון חוטא.
לבנת פורן פועלת לסיוע במימוש זכויות רפואיות
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם