הגיעה השעה לבקש סליחה גם מהמנהיגים שלנו
האם ניסינו פעם לחשוב שנתניהו וגם הרצוג מוכנים לספוג את כל ההשפלות שבעולם כדי להנהיג את ישראל ולהביאה לחוף מבטחים, כל אחד לפי חזונו? שהשניים האלה הם אולי - נו, איך קוראים לזה - אידיאליסטים? יכול להיות שאנחנו צריכים לבקש מהם סליחה?
בשביל מה הילרי קלינטון צריכה את זה? ההון העצמי של המתמודדת הדמוקרטית לנשיאות ארה"ב עומד על כ-45 מיליון דולר. זה סכום שמספיק לפרנס אותה ואת בני משפחתה כמה דורות קדימה, גם אם תפרוש ברגע זה מהמרוץ ותשב עד סוף חייה מול אגם רוגע באחד מפרברי היוקרה של ניו-יורק. במקום זאת היא מתעקשת לנסות להיבחר למשרה התובענית ביותר בעולם, הכוללת אחריות אדירה על הכתפיים ומעט מאוד שעות שינה.
עוד כותרות:
- גם ממרחק עשרות קילומטרים - אני עדיין נפגעת חרדה
- הרצוג לא מספיק חזק: ביבי ימשיך את הקיפאון עוד זמן רב
בדרך לבית הלבן או להפסד בבחירות, זוכה קלינטון לגידופים ולהשפלות ברמה שכמותה לא חוותה אף אישה מעולם. חצי מאמריקה קורא לה "כלבה זקנה" ומבקש לכלוא אותה, והחצי השני חושב שהיא אמנם מושחתת עד העצם אבל שאין ברירה אחרת. כל תנועה שלה מסוקרת ומנוטרת, היא זוכה לאפס פרטיות - וכשמדובר באישה שגילה נושק לשבעים, הסובלת מעומס חריג של עבודה ומתח, לא מפליא שהצליחו לתפוס אותה מתמוטטת לפני כניסתה לרכב השרד.
קלינטון. ''מתעקשת לנסות להיבחר למשרה התובענית ביותר בעולם''.
צילום: Getty Images
התיק הרפואי שלה, הפרטים הכי אינטימיים שכולנו נחרדים שמא יצוצו איפשהו, נפרסים לעיני כול ברשתות הטלוויזיה. חייה האישיים, על עליותיהם ובעיקר על מורדותיהם, מהווים כלי משחק בידי כל טוקבקיסט. קלינטון, כדאי שנזכור, כבר התגוררה שמונה שנים בבית הלבן. היא מכירה בו כל חדר. מה כל כך דחוף לה לחזור לשם?
ובשביל מה דונאלד טראמפ צריך את זה? אם קלינטון יכולה להיות מסודרת כלכלית שלושה דורות קדימה, אצל 'הדונלד' מדובר כבר על כמה עשרות דורות. האיש עשיר כקורח, מוכר בכל העולם, וזוכה – כלומר, בעבר הוא זכה - לכבוד וליקר באשר הוא הולך, במגבלות הז'אנר שיצר, כמובן: כוכב ריאליטי פרובוקטור, אבל מהמצליחים ביותר שבהם. הוא גם בעל אימפריית נדל"ן שאפילו גדולי מתנגדיו לא יכולים להתכחש לעוצמתה.
והנה, במקום להמשיך לעשות את מה שהוא כנראה הכי טוב בו לפחות בכל חצי הכדור המערבי, החליט טראמפ שהוא רוצה להיות המפקד העליון של צבא ארה"ב, להיות אחראי לשלומם ולרווחתם של כ-330 מיליון אזרחי המעצמה היחידה בעולם. בכל קנה מידה חשיבתי אנושי, מדובר בטירוף מוחלט.
גם הוא, כמו קלינטון, זוכה מאז שהכריז על מועמדותו לנשיאות ארה"ב למטרי נאצות והאשמות שמתחרים רק באלה שניתכו על ראשם של אדולף היטלר ויוסף סטלין. חצי מאמריקה קורא לו "משוגע" ו"מגלומן", והחצי השני חושב שהוא לא באמת מתאים לתפקיד אבל שאין ברירה אחרת. סיפורים משפחתיים אפלים מהעבר, שבשום מצב אחר איש לא היה נזכר בהם, מועלים מהאוב. האשמות בגזענות, בהטרדות מיניות, בהשפלת נשים ובכל מה שזז, אפילו באנטישמיות – כל הטוב הזה מוטח בטראמפ כבר כמעט שנה, במשך 24 שעות ביממה.
עוד לא הגענו לסוף: מה בוער בעצמותיו של האיש הזה - שכבר נגע בשמיים, תרתי משמע, בהיותו הבעלים של אחד מבנייני היוקרה הגבוהים והיוקרתיים במנהטן - ומה מניע אותו לעבור מהתחום שבו הוא המלך הבלתי המעורער לשדה אחר לחלוטין, לזירה הפוליטית שבה הוא חסר ניסיון ועלול להינזק קשות? בשביל מה, לעזאזל, הוא צריך את זה?
טראמפ. ''מטרי נאצות והאשמות שמתחרים רק באלה שניתכו על ראשם של היטלר וסטלין''.
צילום: AFP
בשביל מה בנימין נתניהו צריך את זה? אם רק היה רוצה, הוא יכול היה כבר אתמול לפרוש מתפקידו כראש הממשלה ולנדוד בין טרקליני שועים ברחבי העולם, להרוויח בהרצאה אחת את משכורתו הציבורית החודשית ולזכות בכבוד ויקר לאין שיעור מזה שהוא זוכה להם בארץ.
רוב התקשורת רודפת אותו בלי הפסקה מהרגע שבו נחת בבית ראש הממשלה ועד רגע זה ממש: אינספור שמות גנאי, קריקטורות משפילות, האשמות בכל נגע וחולי בחברה הישראלית, וכמובן ירידה מתמשכת ועקבית לחייה של רעייתו. נניח כרגע לשאלה מה אמת ומה בדיה. העובדה שהאיש ומשפחתו נתונים כל העת על כוונתם של כל כך הרבה גורמים ואנשים הייתה אמורה לגרום לו כבר מזמן לצנוח עם מצנחי זהב ענקיים מכלי הטיס הלא מתגמל הזה שנקרא "ראש ממשלת ישראל".
נתניהו סופד לפרס. תאוות השררה? הטיעון הזה לא מחזיק מים.
צילום: AP
בשביל מה יצחק (בוז'י) הרצוג צריך את זה? קשה להפריז בתיאור ההשפלות שהאיש עובר מאז שמונה ליושב ראש מפלגת העבודה. הוא מותקף יום ולילה על ידי מתנגדיו הפוליטיים וחברי מפלגתו כאחד, סופג עביטי שופכין מילוליים מכל עבר ובאופן כללי נראה כמי שסובל מכל רגע. בשביל מה, למען השם, הוא נשאר בפוליטיקה?
יש הטוענים כי התשובה לקושיה של כל הארבעה שהזכרנו, כמו גם לפוליטיקאים אחרים, היא תאוות השררה.
במחילה, הטיעון הזה לא מחזיק מים. לקלינטון הייתה חסרה שררה כאשת נשיא ארה"ב, או כמזכירת המדינה שהגיעה כנציגת המעצמה היחידה בעולם ל-121 מדינות וזכתה לכבוד מלכים? למנהל מוסד אדיר ובו עשרות אלפי עובדים כמו טראמפ חסרה שררה עד שהוא צריך לכבוש בשבילה את הבית הלבן? לכמה שנות שררה בדיוק זקוק נתניהו, והאם היא מכפרת על התענוג המפוקפק שכרוך בעצם היותו נתניהו אחד כמעט מול כולם?
הרצוג בוועידת המפלגה, היום
צילום: יוסי זליגר
אז הנה מחשבה שיכולה להיתפס ככפירה בעיקר, אבל אולי לרגל יום הכיפורים הממשמש ובא ניתן להעלותה על דל מחשבתנו: האם ייתכן – כלומר, יש סיכוי של אחד למיליון – שהפוליטיקאים הללו עושים את זה כי הם מאמינים שכך יוכלו לשרת את עמם ואת מדינתם? יכול להיות שקלינטון וטראמפ, כל אחד מהם בסגנונו הוא, מאמינים באמת ובלב שלם שרק הם יכולים בעת הזו להוציא את ארה"ב מהבוץ ולהצעידה קדימה? האם ניסינו פעם לחשוב שנתניהו וגם הרצוג מוכנים לספוג את כל ההשפלות שבעולם כדי להנהיג את ישראל ולהביאה לחוף מבטחים, כל אחד לפי חזונו? שהשניים האלה הם אולי - נו, איך קוראים לזה - אידיאליסטים?
בשאלה אחת קצרה: יכול להיות שאנחנו, אזרחי הדמוקרטיות החופשיות, צריכים לבקש ממנהיגינו סליחה?
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם