מזדעזעים מ'הכפרות'? תסתכלו בצלחת שלכם
מנהג הכפרות עם תרנגולות הוא המנהג היחיד שמטיח את המציאות בפנים שלנו ולא נותן לנו לברוח ממנה, ולכן חשוב להישיר מבט ולהבין בדיוק איך זה נראה
בכל שנה לקראת יום כיפור נשמע קול זעקה נגד מנהג הכפרות עם תרנגולות. פיד הפייסבוק מתמלא בתמונות של תרנגולות בתוך ארגזים צפופים בשווקים ובמראות של דם ניגר על רצפת הרחוב, בין שיירי נוצות מרוטות. כולנו מצקצקים בסלידה לנוכח המראה הברברי של מנהג מיושן ואכזרי, אבל שוכחים שכך בדיוק נראות כל ארוחת צהריים, סעודת שבת וגם סעודה מפסקת אצלנו בבית.
עוד כותרות:
- להחליף את טראמפ: הרפובליקנים עם הגב לקיר
- ראשי עמונה מסכנים את ההתיישבות כולה
- "הדתיים הרציניים" הקשיבו לנו, תורנו להקשיב להם
העוף שמונח לו בסיר ונראה כל כך לבן ונקי, גדל בתנאים איומים של לולים צפופים, מחלות, זריקות הורמונליות להאצת הגדילה ולכלוך של הפרשות בכל מקום. אחר כך הוא הובל בתנאים מחפירים לשחיטה חסרת מצפון ולב אחרי שעות ולפעמים ימים של המתנה בארגזים עם פתחי אוורור מועטים וללא מזון ומים.
כפרות בבני ברק. ''לפחות היה חופשי לנוע, לאכול ולשתות עד לרגע ההובלה לשחיטה''.
צילום: אריק סולטן
ואיפה האנשים שזועקים את שלום החיות? הם עושים את זה רק כשמדובר בציבור החרדי וב"מנהגים הפגאניים" שלו, למרות שמדובר על יום אחד בשנה. בכל שאר הימים, כשזה מגיע למטבח הפרטי שלהם - הם מעדיפים לעצום עיניים. הם לא מחפשים תמונות של בתי מטבחיים, ולא משתפים אותן עם חברים לצד קריאת "הצילו" בשם אלו שאינם יכולים לזעוק.
כל כך קל להדחיק את מה שנעשה מאחורי הקלעים וכל כך קל לראות את מה שנעשה בפרהסיה. אף אחד לא רוצה לחשוב שהוא לוקח חלק באכזריות הזו, אבל כולנו לוקחים בה חלק. עדיפים בהרבה חייו של תרנגול הכפרות שהיה חופשי לנוע, לאכול ולשתות עד לרגע ההובלה לשחיטה, מאשר חייו של תרנגול תאגידי שהיו רצופי סבל מתחילתם ועד סופם.
מנהג הכפרות עם תרנגולות הוא המנהג היחיד שמטיח את המציאות בפנים שלנו ולא נותן לנו לברוח ממנה, ולכן חשוב להישיר מבט ולהבין בדיוק איך זה נראה. לזכור שמדובר ביצור חי, שיש לו זכות לחיות ולמות ללא צער. עלינו מוטלת החובה לדאוג שכך יהיה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם