חגיגת הבירוקרטיה של משרד החינוך צריכה להיפסק
אין עוד מגזר ציבורי שיש בו טעויות בסדר גודל כמו זה שנהוג כלפי ציבור המורים, עד כדי כך שעם השנים הפך המצב ל'נורמלי'. אז זהו – שלא עוד. שליחות, ערכים, עבודה מסביב לשעון, הכול טוב ויפה אבל לשלם חשבונות גם צריך, לא?
בקיץ, כשקיבלתי את המורות והמורים החדשים שלי לבית הספר, אחד הדברים הראשונים שביקשתי מהם ומהן הוא למלא את כל הטופסולוגיה, לא לשכוח למלא אף דף, ללכת למשטרה להוציא תעודת יושר ולהביא אישור רפואי לבדיקת מיתרי קול כנדרש. כל המורות והמורים שלי עודכנו במערכת. רק שלא יצטרכו לעבור את מה שאני ורבות מחברותי עברו בשנים הראשונות להוראה. רק שיקבלו שכר בזמן. רק שתהיה להם ולהן חוויה מעצימה בשנה שהיא שנה מורכבת ולא פשוטה בכל מקרה. רק שלא יעברו את ההשפלה שרבות ורבים מאנשי ונשות ההוראה עוברות ועוברים בשנים הראשונות.עוד כותרות:
- הדרך לעמונה עוברת במתווה הגז
- האביב הרוסי: פוטין מציב עובדות במזרח התיכון
אני מודה – לא הצלחתי. הבירוקרטיה ניצחה. השיטה נצחה. המדיניות. גם אצלי בצוותלא כל המורות והמורים קיבלו שכר ממשרד החינוך. לא משנה מה עשינו וכמה פעמים שלחנו שוב טפסים שכבר היו במשרד. גם אצלי בצוות נכנסו מורות ומורים לסטטיסטיקה. לאותם אחוזים. לאותה מדיניות בת שנים.
''ערכים, שליחות, עבודה מסביב לשעון. הכול נכון אבל גם המורה צריכה לשלם חשבונות''.
צילום: הדס פרוש/פלאש 90
את המושג 'מקדמה' אני מכירה מימי כמורה. קיוויתי שהפעולות שעשינו לאורך הקיץ ימנעו את הצורך משימוש בבקשה למקדמה עבור המורות והמורים שלי. בסוף – הבירוקרטיה ניצחה גם אותנו. כשמורה שלי אומרת לי שהיא צריכה לשלם משכנתא ומורה נוסף הוא איש משפחה. השלישי סתם צריך לשלם שכר דירה והרביעית לשלם חשבונות. החמישית עוד לפני תחילת השנה ביקשה להעביר את התיק שלה ממחוז אחד לשני. התיק עדיין לא עבר ועם אי המעבר גם המשכורת לא נכנסה. ואנחנו כבר תיכף באמצע החודש, תקופה של חגים והמורות והמורים שלי עוד לא קיבלו משכורת ממשרד החינוך. בשלב הזה נגמרות לי המילים. רק כמה אפשר לצעוק?? ועל מי עוד אפשר?
ואם בכל שנה אותו סיפור והראשון בספטמבר הוא תמיד הראשון בספטמבר, מה בכל זאת השתנה? ציבור המורות והמורים מפסיק לשתוק, מפסיק לפחד, נלחם על הזכויות הבסיסיות שלו. אם תשאלו אותי חלק ממה שהשתנה הוא כוחה של הרשת. מאמינה מאוד בכוח של הרשת החברתית ובעיקר בכוח של נשים ואנשים. מהפכות ותוצאות יצאו ממנה. קשרים וחברויות. במה וקול. איחוד והתמודדות עם תחושת הבדידות לעוצמות של מעשה.
אין עוד מגזר ציבורי שיש בו טעויות בסדר גודל כמו זה שיש כלפי ציבור המורות והמורים ועם השנים המצב הפך ל'נורמלי' וכי 'ככה זה'. אז זהו – שלא עוד. עוד ועוד מורות ומורים מפסיקים לשתוק, בדרישה מינימלית של כל עוד ועובדת באשר הם – לקבל את השכר המגיע להם ולהן עבור עבודתן/ם ואני עוד לא נכנסת לגובה השכר. בואו נתחיל מזה שהשכר יתקבל בזמן. בסיסי לא? לא מכירה עוד מגזר שהיה מוכן לעבור בשתיקה. ערכים, שליחות, עבודה מסביב לשעון. הכול נכון אבל גם המורה צריכה לשלם חשבונות וכדי לעשות חינוך טוב היא צריכה לקבל את התנאים הבסיסיים – משכורת למשל.
ואם חשבתן שאין קשר למגדר, איך כתבה לי חברה חכמה ומאירת עיניים? ההנחה הסמויה היא שמורות הן המפרנס השני במשק הבית אז עוד חודש? פחות חודש? מה זה כבר משנה? אז יש לי חדשות בשבילכם/ן הסיפור הזה הוא לא סיפור רק של מורות ובוודאי לא לשנת 2016.
זה לא מאבק רק של המורות והמורים על השכר שלהם אלא מאבק של כולנו – הורים, מנהלות ומנהלים, ציבור והגיבוי הציבורי הוא הכרחי במקום בו תחושת הבדידות היא גדולה. ואני מקווה שעוד ועוד יצטרפו אל המאבק כדי לסיים עם המחדל הבלתי נתפס הזה שקשור בהעסקת מורות ומורים.
רני חזון-וייס מנהלת תיכון דרור בירושלים מבית האגודה לקידום החינוך, חברה בפורום המנהלות והמנהלים של בתי הספר בישראל. חברת הנהגה לשעבר בתנועת המורים החדשה ופורום המורות והמורים הירושלמי.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם