ספרות על שלושה אקורדים: בוב דילן ראוי לנובל
הזכייה של המוזיקאי הוותיק בפרס נובל לספרות הפתיעה רבים, אך מעריציו הנאמנים יודעים בדיוק מדוע מגיע לו הכבוד, ומאמינים כמוהו שהוא "כלי קיבול לרוח שמיימית שכותבת במקומו את המילים"
מהו בוב דילן? יותר זמר, מלחין, נגן או משורר? מי שמכיר, ושמע לפחות אלבום אחד של הגאון בחייו, יודע שיש בו הכול. אך הרי יש יוצרים רבים שמלחינים, כותבים, וגם מבצעים. מקטרגיו ידעו להזכיר את שירתו הצרודה, בעלת המנעד הקצר שחוטאת בזיוף. אם תרצו, ההפך הגמור מאדל.גם לחניו יפים מאוד, אבל לא פורצי דרך ונשאר בתחומי הפולק הסטנדרטי. הוא, בניגוד לענקים בתוקפות כגון פינק פלויד, ביטלס, ופראנק זאפה, לא הפתיע בהרמוניות חדישות. הנגינה? בסדר. הוא יודע ללוות את עצמו, לנגן במפוחית וגם לתת פה ושם סולואים על גיטרה חשמלית, אך לא יותר מזה.
עוד בדעות:
-המרוויחה מהקטטה הרוסית־אמריקנית היא איראן
-חגיגת הבירוקרטיה של משרד החינוך צריכה להיפסק
כן. נשארנו עם המילים, השירה ולמעשה הספרות. נכון, דילן אמנם לא כתב את "הזקן והים" כמו המינגווי, והוא לא פיתח זרם פילוסופי חדש כמו סארטר (למרות שיש יגידו כי כן), אבל מי קבע שאלה הנימוקים היחידים לזכייה בפרס נובל לספרות? ומה מיוחד בדילן ששווה להעניק דווקא לו את הפרס?
דילן בתחילת דרכו:
מעל הכול עומדת "התרומה". התרומה של האמן לאמנות; של היוצר לאנושות. הוא הביא חידוש, שבדרך כלל גם דורש אומץ ודבקות במטרה, לצד הגאונות והרעיונות המבריקים. דילן הביא את כל זה לעולם ולעולם הספרות בפרט. נזכיר שדילן צמח מדור הביט, דור של סופרים שיצרו ז'אנר חדש שבמידה מסוימת היה הבסיס למוסיקת הראפ. דילן לא הפך לראפר, וגם לא לסופר מוערך. הוא נשאר משועבד לגיטרה, לשלושה אקורדים שמלווים אותו בזמן שהוא נותן לגופו להיות "כלי קיבול לרוח שמיימית שכותבת במקומו את המילים".
דילן הביא לעולם את הרעיון הזה שאפשר לקחת שלושה אקורדים פשוטים, ועליהם לכתוב שיר כאחרון יצירות הספרות. אין טעם לשכנע מאזינים ששיריו של דילן הם יצירה ספרותית משובחת. מי שהאזין כבר יודע כיצד המילים של האמן פוגשות אותך בסיטואציות ובתקופות שונות בחיים, משפיעות, מעצבות, ולעיתים מסתכלות מבחוץ כאילו אומרות: "אמרנו כבר שכך זה ירגיש". האופן בו הוא שוזר סיפור מחיי היום יום, בשפה של היום יום - לשיר של היום היום. וכל זאת עם תהיות פילוסופיות שמתחברות אל הלב, וגם צובטות אותו אם צריך. אפשר לשמוע שיר של דילן פעם אחת, שלוש וחצי דקות - ולאכול ממנו במשך עשור.
ההודעה הרשמית על קבלת פרס נובל לספרות
צילום: מתוך ההודעה הרשמית על הפרס
דילן הכריז ששיריו נכתבים ממקור שמיימי, אך מצד שני גם הטיף לכל המשוררים לכתוב בכל יום בלי לחכות למצב של "מוזה". וזה מה שהוא עושה. בכל יום כתב שיר. בכל יום השיל מעליו קליפה עד אשר הגיע לרעיונות מזוככים וליצירות המופת. לא מדובר בעוד כוכב רוקאנדרול (הדבר האחרון שדילן ביקש). מדובר ביוצר ששקד וכתב מאות שירים שהשפיעו על מיליוני אנשים בכל העולם: הן על מאזינים והן על יוצרים שהלכו בדרכו.
המוזיקאי פאול זולו היטב לומר: "יש מספר אמנים שהותירו השפעה עמוקה על האמנות כמו בוב דילן". אי אפשר להתחיל לדמיין את 'אמנות כתיבת השירים' כפי שאנו מכירים אותה בלעדיו. האמת, לא צריך את דילן כדי לדעת שמגיע לו פרס. מספיק לשאול את כל האמנים הגדולים בעולם מהו בוב דילן בשבילם, כדי להגיע למסקנה שהוא סיפור הצלחה.
ליתר דיוק, ובלשונו של דילן: "אדם הוא סיפור הצלחה אם הוא קם בבוקר והולך לישון בלילה, ובין קימה לשינה עושה מה שהוא רוצה לעשות". נקודה טובה למחשבה, נכון? זה רק קצה המזלג. עשו לעצמכם טובה, שימו אלבום וגלו את כל סעודת הפאר שדילן הכין לכם כי זכיתם – אתם בדורו.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם