כך יחיו מיליון יהודים ביו"ש בלי לחשוש מפינוי
ההתיישבות הציונית-דתית לא השכילה לצאת מארבע האמות שלה ולשלב באמת גם את תושביהן החילונים של יהודה ושומרון
קיימות כמה סיבות לשאלה מדוע אין כיום מיליון מתיישבים ביהודה ושומרון, אך ניתן להצביע על אחת מהותית מהן: בכל הקשור להתיישבות ביהודה ושומרון, כשהציבור הדתי-לאומי – זה שמוביל אותה ועומד בחוד החנית שלה – נדרש להכריע בין הממד ה"דתי" לזה ה"לאומי", הוא בוחר פעם אחר פעם לצדד בדת. כך הוא סוגר את דלת הכניסה להתיישבות בפני רבים שאמנם אינם "דתיים" אך בהחלט לאומיים", ובפועל מונע את צמיחת היישובים ביהודה ושומרון.
''הציונות הדתית טרם השכילה להזמין את עם ישראל אל תוך המגרש הביתי שלה''.
צילום: פלאש 90
שלושה סיפורים שונים מהתקופה האחרונה מבהירים נקודה זו ברמה זו או אחרת. הראשון הוא מודעות מושקעות שהתפרסמו בעיתונות, הקוראות לקוראים להעדיף לרכוש את ביתם ביישוב לשם במקום לקנות דירה ביישובים עירוניים. בצורה כזאת, הוסבר לקוראים, יוכלו הללו ליהנות מבית מרווח ביישוב קהילתי וגם ליישב את הארץ, שסכנת החלוקה והעקירה עדיין מרחפת מעליה. אכן, עסקה נאה. למרבה הצער, שעריה של לשם - "25 דקות מתל-אביב", כפי שפורט בפרסומות השונות - סגורים בפני תושבי תל-אביב שאינם דתיים.
הסיפור השני נוגע לפרשה שעלתה לכותרת בעת האחרונה: ההטרדה המינית שביצע או שלא ביצע ראש מועצת גוש עציון דוידי פרל. גם בפרשה זו המחנה הדתי-לאומי נפרד לשני מרכיביו, הדתי והלאומי. בעוד שמנהיגים דתיים של ציבור זה שתקו שתיקה רועמת, או לכל היותר גמגמו ולא הציגו עמדה חדה ונוקבת, הרי שמנהיגים "לאומיים" שאינם דתיים הביעו דווקא דעה ברורה בנושא.
כך למשל, אל מול הדממה בציבור הדתי פרסם יושב ראש מועצת יש"ע לשעבר דני דיין עמדה ברורה, וקבע שלו היה ראש מועצת גוש עציון מחלל שבת או אוכל שרימפס, הרי שהנהגת המתיישבים יהודה ושומרון הייתה נחרצת בהרבה בתגובתה אליו. מנגד, כשמדובר בעברות מהתחום המיני, היא לא התמודדה עמן באופן חמור כזה. אמירתו הנוקבת של דיין משקפת הרבה מהתחושות של תושבים חילונים ביהודה ושומרון, וכן את היחס של המחנה הדתי אליהם. במקביל, בריאיון של דניאלה וייס ברדיו 'גלי ישראל' היא דיברה רבות על סוגיית עמונה, בקול תרועה רמה, ואילו ההטרדות המיניות לכאורה של פרל לא זכו אפילו להתייחסות רפה.
סיפור נוסף אירע בעיר הולדתי קריית-ארבע, שבה הפיצו התושבים החילונים עצומה מקוונת הקוראת להקצות שעות פעילות מעורבות בברכת השחייה המקומית. המצב הרווח מיום פתיחה של הברכה היה רחצה נפרדת מלבד, והס מלהזכיר את פתיחתה בשבת. תושבים אלה, שחלקם נולדו ביישוב וכיום כבר מתגוררות בו עם משפחותיהם, רוצים שאחרי יותר משני עשורים של פעילות תינתן גם להם הזדמנות לבילוי משפחתי בברכה – הזדמנות שנמנעה מהם עד כה.
החוט ששזור בסיפורים הללו ברור: פעם אחר פעם בוחרת מנהיגות הציונות הדתית, כשמונחות לפתחה סוגיות המערבות את הממד הלאומי אל מול זה הדתי, להתכנס בתוך עצמה בהתאם לערכיה הדתיים, ולא לקדם את הערכים הלאומיים או לתת להם מענה.
הציונות הדתית, שהבינה כי כדי לשמור על עפרה ועל גוש עציון בריבונות ישראלית ולהימנע מעקירה צריך "להתנחל בלבבות", ואף הוציאה מתוכה את הגרעינים התורניים הפרוסים ברחבי הארץ ושמשתלבים בערים לא דתיות, טרם השכילה להזמין את עם ישראל אל תוך המגרש הביתי שלה. היא עוד לא הציבה את עצמה כחלופה לאומית ונתנה מענה לסוגיות שמעבר לעניינים המגזריים הנוגעים לעתיד ההתיישבות ביהודה ושומרון.
במילים אחרות, אם נחזור לדיבור החביב בקרב הציבור הדתי-לאומי, ניתן לסכם ולומר שסיירות הן יחידות חשובות ומיוחדות, אך מלחמות מנצחים באמצעות אוגדות. רק כשהלאומיות, וגם לא זו הדתית, תקבל את המעמד הראוי לה בעיני הציבור הדתי-לאומי ובהתיישבות ביהודה ושומרון – או אז יהיו מיליון יהודים ביהודה ושומרון, ולא יהיה חשש לעתידם.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם