גם בבית היהודי הבינו - חייבים לחלק את ירושלים
בכירים בבית היהודי מרימים ידיים בירושלים, בועטים באיחוד ומחלקים מחדש את העיר. אם רעיון החלוקה בפועל עולה איכשהו בקצה הימני של המפה, אפשר לספח אליו גם את הימין המתון ואת המרכז והשמאל בהגדרה
האירועים בעמונה יסתיימו בפשרה. לא יהיה כאן שום משבר קואליציוני שיפיל את הממשלה, כי השרים נפתלי בנט ואיילת שקד לא רוצים, וחוץ מזה אין להם באמת כתובת פוליטית להילחם בה. האפשרות שבג"ץ ידחה את ביצוע ההחלטה שקיבל לפנות את עמונה נעה סביב עשרה אחוזי סיכוי בלבד. הבית היהודי יילחם על חוק ההסדרה, וגם לכך אין הרבה סיכוי. בסוף יקבלו כנראה את ההחלטהלהעביר את 40 המשפחות לשבות רחל, פשרה שבה תומך גם שר הביטחון אביגדור ליברמן. עמונה תפונה ותועתק כמו ההתנחלות מגרון בשעתו, שאיימה להפיל את הממשלה. החשש הרציני שהאירוע יגרור תגובות קשות ויעורר לפעולה אלימה את שוחרי תג מחיר עודד את ההחלטה לבקש דחייה.אבל לצד האירועים בעמונה, ועם כל הכבוד להם, צריך לשים לב להתרחשות משמעותית אחרת. בכירים בבית היהודי מרימים ידיים בירושלים, בועטים באיחוד ומחלקים מחדש את העיר. אם לא דה-יורה, אז דה-פקטו. ואלה לא אנשי מרצ, או מפלגת העבודה וגם לא אנשי הליכוד. לפי שעה שמעתי שניים מליבת הבית היהודי: דוב קלמנוביץ, המשנה לראש העיר ירושלים ויו"ר המפלגה בעיר, וחבר הכנסת מוטי יוגב.
בתחילת השבוע שעבר, אחרי הפיגועים שבהם נרצחו השוטר יוסי קירמה והאזרחית לבנה מליחי, פרצה שמועה שהמחבל הוא תושב סילואן, כפר ערבי-יהודי במזרח העיר. דוב קלמנוביץ רצה לצאת ולהפגין מול הבית בכפר שתחת ריבונות ישראל, אבל בקשתו נדחתה. בהמשך הסתבר כי המחבל הוא תושב א-רם, כפר ענק בשטח המוניציפאלי של ירושלים, אבל מעבר לגדר ההפרדה. לשם קלמנוביץ לא העז אפילו לבקש אישור לצאת ולהפגין. קלמנוביץ, שנפצע באורח קשה במהלך האינתיפאדה הראשונה, ידע כי במקום שבו תולים דגלי ענק עם דמות המחבל, מאות אנשים קוראים קריאות שמחה וסיסמאות של חמאס ונשבעים בשמו של מוחמד דף - לא רצוי לעמוד מנגד ולנופף בדגל ישראל, גם אם אנחנו עדיין בתוך ירושלים.
קלמנוביץ הזועם הציע להעמיד נקודות בידוק בין הכפרים והשכונות במזרח העיר ובין מערבה. כל מי שמחזיק בתעודת זהות כחולה ייבדק. קלמנוביץ טוען כי בכפרים הערביים שבהם גרים תושבי ישראל לכל דבר יש אלפי רובים, וישראל לא מצליחה להחיל בהן את הריבונות שלה. נקודות בידוק, כמו צ'ק פוינט צ'ארלי, זה מבוא להפרדה בפועל. קלמנוביץ חושב שלא, והמהלך רק יקשה על הניסיונות של הערבים להשתלט על מערב העיר.
ניר ברקת ראש העיר ואיש הליכוד אמר לא מזמן שכאשר רוב מוחלט של הפלסטינים בעיר ירצו להיות חלק מישראל, ירד נושא חלוקת העיר מעל הפרק. קלמנוביץ אומר ש"הם אף פעם לא יאהבו אותנו, גם אם ניתן להם אינסוף קצבאות, הם לא יהיו תומכי תיאודור הרצל". קלמנוביץ מעיד על שמחה וחיוכים מפה לפה בבית הקפה ארומה שעל הר הצופים ביום הפיגוע, שבו עובדים ואורחים פלסטינים רבים, ושם גם אפשר לשמוע את קולות הירי והנפץ מכפר עיסאוויה הסמוך.
קלמנוביץ צודק. אני מניח שגם בגן הפעמון במרכז ירושלים שהפך לגן פלסטיני לכל דבר מתאבך עשן המנגלים ביתר שאת בימים הללו. לפלסטינים בכל מקום, גם במזרח העיר, יש סיבות טובות לשנוא אותנו אחרי 50 שנות כיבוש אכזרי, שלילת זכויות מדיניות, הפקעת קרקעות פרטיות (כמו בעמונה), השתלטות על נכסים, גם בירושלים, והתעמרות יומיומית במחסומים. מותו של הצעיר עלי שיוכי, שנהרג מאש כוחותינו ביום כיפור בסילואן במהלך הפגנות, רק מרחיב את מעגל האיבה והנקמה, שלא יצטמצם אף פעם.
שאלתי את קלמנוביץ שאלה: אם האוכלוסייה הפלינית בירושלים כל כך עוינת אותנו, למה הוא מתעקש לספח אותה אלינו? ומה יקרה אם הם יממשו את זכותם ויחליטו להשתתף בבחירות המוניציפאליות הבאות בעוד שנתיים בדיוק, ולהציג מועמד לראשות העיר עם מקדם סיכוי מדהים לניצחון (בירושלים 316 אלף ערבים שהם 37.2 אחוזים מכלל האוכלוסייה)? קלמנוביץ הודה ש"זו בעיה", אבל לא הציע פתרון.
אם קלמנוביץ שתובע נקודות בידוק בין מזרח ומערב כתב את המבוא לחלוקת העיר, ח"כ מוטי יוגב חיבר את פרק א'. ביום חמישי האחרון הגיח יוגב והטיל פצצה, שיכולה לפתור חלק מהבעיה. שמעתי אותו היטב בראיון חטוף לרדיו. יוגב מציע להעביר את הכפרים הפלסטיניים שבתחומי ירושלים, אבל מעבר לגדר, לטיפול המנהל האזרחי. במלים אחרות: ישראל מעבירה קרוב ל-100 אלף פלסטינים תושבי ירושלים לרשות הפלסטינית. למה? כי ברגע שאתה מעביר כפרים לטיפול המנהל האזרחי, אתה מעמיד אותם בקטגוריה עם שאר היישובים הפלסטיניים מחוץ לקו הירוק. הם כבר לא מקבלים את סמכות העיר אלא עוברים דה פקטו לטיפול הממשל הצבאי.
טלפנתי ליוגב. הוא הודה שישראל כשלה ולא מצליחה לממש את הריבונות שלה בירושלים, ולכן צריך להפקיע את הטיפול בכפרים א-רם, ראס חמיס, כפר עקב ומחנה הפליטים קלנדיה מידי המשטרה ולהעביר אותו לידי צה"ל. מצוין. תם פרק א'. ישראל מתחילה להשתחרר מרבבות פלסטינים תושבי ירושלים שחיים מעבר לגדר ההפרדה ומקבלים מיליארדים מקצבאות הביטוח הלאומי. מישהו קיבל כאן שכל, ואם רעיון החלוקה בפועל עולה איכשהו בקצה הימני של המפה, אפשר לספח אליו גם את הימין המתון ואת המרכז והשמאל בהגדרה.
אקו"ם