ראשי » חדשות » דעות

נפילת מוסול אינה מבשרת את סופו של דאעש

למרות התכונה הרבה סביב נפילתה הצפויה של בירתו בעיראק, דאעש הוא קודם כל רעיון, ולכן היעלמות המדינה האסלאמית מהמפה לא תעלים אותו מלבבות הג'יהאדיסטים. גם אם יחזור להיות ארגון טרור "רגיל", ללא בסיס טריטוריאלי, הוא צפוי להמשיך להתקיים

נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, יכול להיות מרוצה. הוא אפילו יכול להגיד "אמרתי לכם". למה? כי אף לא חייל אמריקני אחד נשלח להילחם בדאעש, כסף נחסך, דם אמריקני לא נשפך ואת המלחמה עושים אחרים, בדיוק כמו שאובמה רצה שיקרה.

"למה להכניס כוחות אמריקנים למוקדי סכסוך בעולם כאשר אפשר לתת לאחרים, במקרה העיראקי – בעלות בריתנו, לעשות את העבודה השחורה במקומנו", אומרים בוושינגטון. אבל ברור שמדובר בקו חשיבה צר וללא אופק, משום שהוא טומן בחובו את הכאוס של יום המחר.
 
מזה כמה שנים שהמלחמה בעיראק ובסוריה היא מלחמה פנים-ערבית, על שליטה והשגת הגמוניה בין הסעודים לקטארים; אבל עוד יותר מכך זוהי מלחמה פנים-מוסלמית – בין איראן השיעית למדינות הסוניות במזרח התיכון. המלחמות הללו הן אחת הסיבות העיקריות לחוסר היציבות האזורית ולהתמשכותה של מלחמת האזרחים הסורית.

כעת, כאשר החרב סוף סוף מונחת על צווארה של מדינת הטרור האסלאמי של דאעש, מרגישים כל הצדדים הלוחמים כי הנה הגיע הזמן לפרוע את שטר ההשקעה, ולהשיג רווחים על חשבון היריבים והאויבים במרחב המזרח תיכוני. הכורדים, מהלוחמים העיקשים, התקיפים והחזקים ביותר במלחמה נגד דאעש, מקווים להרחיב את שטחי שליטתם בחבל כורדיסטאן. כך שהקרב על מוסול הוא הזדמנות חשובה עבורם להשיג עוד טריטוריות אשר יתחברו בעתיד לאלה שבשליטת הכורדים בסוריה.
 
גורם נוסף הוא צבא עיראק, אשר לאחר שנים של חוסר ארגון ותבוסות בשדה הקרב זוכה להצלחה. עתה הוא מעוניין להשיב את העיר השנייה בגודלה בעיראק, בירת מחוז נינווה, לשליטת הממשל המרכזי, אשר זקוק גם לנפט הרב שיש בה. ברם, מעבר לשיקול הכלכלי יש למוסול גם ערך סמלי, שכן היה זה כיבוש העיר על ידי לוחמי דאעש ביוני 2014 שהוביל את שליטה של המדינה האסלאמית, אבו-בכר אל-בגדאדי, להכריז על הקמת הח'ליפות בראשותו. החזרתה של מוסול לידי הממשל המרכזי בעיראק תנחית מכה מורלית קשה על דאעש, ותצמצם באופן משמעותי את שליטתו הן בשטחים והן באוכלוסייה, ממנה שאבה כוח אדם ומשאבים כלכליים לקיומה.

אל מול שני הכוחות המקומיים הללו, הכורדים והעיראקים, עומדים מן הצד שני כוחות חיצוניים – הטורקים והאיראנים – אשר מבקשים לעצמם נתחים מן השלל העיראקי. רג'פ טאיפ ארדוראן הצהיר שטורקיה היא חלק לגיטימי במבצע הצבאי למלחמה בדאעש ולכיבוש מוסול, ולכן תשגר כוחות מטעמה. אולם ברור שארדואן פועל ממניעים זרים – הצורך לבלום את הכורדים, הרצון לשמור על עיראק חלשה ומפוצלת, והשאיפה להציג עצמו כלוחם בולט בדאעש וככוח הסוני המוביל במזרח התיכון.
  
מנגד, איראן חותרת מצדה לאותן המטרות באמצעות אלפי לוחמי מליציות שיעיות שהיא מפעילה בתוך עיראק. השתלטות שיעית על מוסול בחסות איראנית תעצים את כוחה של טהרן, תחדד עוד יותר את ממד העדתיות בעיראק המשוסעת, ותמחיש לעין כל כי איראן היא חלק מהפתרון למזרח התיכון ביום שלאחר קריסת המדינה האסלאמית. כל זה בעידוד רוסי ובחידלון פעולה אמריקני. היינו, דווקא בזמן שדרושה המעורבות, יותר נכון ההחלטיות, האמריקנית בזירות המדינית והצבאית, כדי לסדר את הפאזל ביום שאחרי הקרבות, אנו מוצאים את ארצות הברית נעדרת מן התמונה.

אולם, האם לאחר נפילת מוסול דאעש עתיד להיעלם מן המפה? התשובה היא לא. ראשית, משום שדאעש הוא רעיון ולא מציאות טריטוריאלית. מנהיג הארגון, אבו בכר אל-בגדאדי, הצליח להגשים רעיון דתי בן מאות שנים, והקים מדינה אסלאמית במזרח התיכון המפוצל והמפולג. הצטמקות שטחי השליטה של המדינה האסלאמית תוביל למלחמה עיקשת על מה שעוד נותר, או לניסיון להעתיק את האידיאל למקום אחר.
 
שנית, אלפי הלוחמים הזרים של דאעש עושים את דרכם בחזרה מעיראק ומסוריה למדינות מוצאם, בין היתר למדינות המערב. רעיון הח'ליפות הוטמע בהם עמוקות, והעובדה שהם נטשו את מדינת-האם לטובת האידיאל הדתי שהם היו שותפים להגשמתו, תוביל אותם, ככל שתסכולם יגבר, לנסות ולממש את הג'יהאד במקומות מגוריהם.

שלישית, כמו כל ארגון, כת או תנועה קיצונית, ישנם הרואים בקץ המתקרב את ימות המשיח. הפנאטים ביותר מבין לוחמי דאעש מוצאים במצוקה הנוכחית של מדינתם את הראייה לכך, כי הנה מתוך החושך הגדול של המלחמה האחרונה ינצנץ אור הגאולה שיבשר על תקומתה של המדינה האסלאמית. לתפיסות קיצוניות אלה יכולות להיות השלכות הרסניות על הניסיונות לשקם את עיראק (או סוריה), אך בעיקר על האוכלוסייה האזרחית. מוסול היא לבנה ראשונה בדרך לנפילת דאעש, אבל הסוף עוד רחוק. 
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

יהודה בלנגה

מרצה וחוקר במחלקה ללימודי המזרח-התיכון באוניברסיטת בר-אילן וחוקר אורח במרכז דיין, אוניברסיטת תל-אביב.

לכל הטורים של יהודה בלנגה