ראשי » חדשות » דעות

לפני 20 שנה איש לא היה קורא ל'בצלם' בוגדים

הפתרון שביקש אלעד לכפות על ישראל, בדיוק כמו בן־עמי בשעתו, גרר תגובות שמלמדות על אופייה המשתנה לרעה של החברה הישראלית ושל מנהיגיה

ביולי 2000 חזר שר החוץ דאז פרופ' שלמה בן־עמי מוועידת קמפ־דיוויד, שבמהלכה דחה יאסר ערפאת את ההצעות הנדיבות שהגיש לו ראש הממשלה אהוד ברק. בן־עמי מוכה הייאוש החל להטיף באותו יום לפתרון כפוי של הסכסוך בין העמים. "עלינו לחתור להסדר מדיני קשה תוך היפרדות אמיתית מהפלסטינים", הסביר בן־עמי. "עלינו לעשות זאת תוך הסתייעות בקהילייה הבינלאומית, בהסדר כפוי, אך כזה שעקרונותיו יהיו מקובלים עלינו".

שנים ארוכות אחרי שעזב את תפקידו הסתובב בן־עמי בעולם עם הרעיון. איש לא קרא לו בוגד ולא תבע להעמיד אותו לדין. אפשר היה אפילו להבין את ההיגיון של בן־עמי. הוא ישב בחזית המו"מ לסיום הסכסוך, ראה מקרוב את הקשיים והכיר את הנפשות הפועלות, גם בקמפ־דיוויד וגם מיד לאחר מכן בוועידת טאבה. הוא היה האיש שיחד עם ברק הציע לפלסטינים את מקסימום הוויתורים עד היום.
 
הסרבנות האידיאולוגית והמנטלית של שני הצדדים תסכלה את בן־עמי. הוא הבין ששני העמים לכודים זה בזרועותיו של זה, בלי יכולת להשתחרר. הוא הבין היטב שאם זה יימשך, הם יחנקו זה את זה. בן־עמי חיפש אושיה חזקה יותר, שרירית יותר, שתוכל להפריד בכוח בין הצדדים, להניח כל אחד במקומו ולהציל אותם מהסכסוך המדמם שגזרו על עצמם.

דבריו של בן־עמי עוררו עניין וגררו ויכוח ציבורי לגיטימי. הטענות בעד ונגד הסתמכו על פתרונות כפויים לאורך ההיסטוריה, שחלקם הצליחו ואחרים לא. בתקופה מסוימת חשבתי שזה רעיון נכון, אבל בהמשך הגעתי למסקנה כי בוררות בין מדינות ועמים איננה דומה לבוררות בין אנשים, ואם היא נעשית בלי שמץ של הסכמה היא עלולה רק לכלוא את הסכסוך ולא לפתור אותו, ולהוסיף עליו מלחמות פנימיות. אני משוכנע שאם המעצמות למשל יחליטו לכפות על ישראל או על הפלסטינים לוותר על הריבונות או על האחיזה בהר הבית, התגובה יכולה להיות קשה והרסנית בשני הצדדים.
 
ביום שישי שעבר הופיע מנכ"ל 'בצלם' חגי אלעד בדיון שהתקיים במועצת הביטחון, וקרא לאו"ם לפעול לסיום הכיבוש בשטחים. אלעד ליווה את דבריו במצגת לא נעימה לעין ישראלית, מן הסתם. הפתרון הכפוי שביקש אלעד, בדיוק כמו בן־עמי בשעתו,גרר תגובות שמלמדות על אופייה המשתנה לרעה של החברה הישראלית ושל מנהיגיה. ראש הממשלה נתניהו מיהר למחרת לפייסבוק וטען כי הארגון "ההזוי והקיקיוני" מצטרף למקהלת ההכפשות נגד ישראל. נתניהו הודיע שימנע מהארגון תקן של שירות לאומי, ושיגר את נאמנו ח"כ דוד ביטן לחוקק חוק בעניין. כאילו שלא מספיקים לנו חוקי הלאום, המשילות, הדגל וחוק סימון העמותות. סליחה, חוק השקיפות.

הפוסט של נתניהו עבד מהר. ביום שני בלילה שמעתי ברשת ב', ברדיו הממלכתי, מאזינים שהתקשרו ושוחחו חופשי על "הבוגדים של 'בצלם'", בעידודו הסמוי של המנחה ז'וז'ו אבוטבול. אחד המאזינים, שהזדהה בשמו המלא, נשבע שהוא מחכה לחגי אלעד בסמטה חשוכה כדי לעקור לו את שתי העיניים, בלי שאבוטבול ינתק מיד את הקו. חופש הביטוי שליווה את שר החוץ בן־עמי בארץ ובחו"ל בתחילת המאה, הפך לחופש השיסוי במי שמעז להציע את אותו פתרון מדיני כפוי. ראש הממשלה, שאמור להגן על ערכי הדמוקרטיה ועל זכותו של כל אחד לומר את דברו ולהציע את פתרונותיו בכל מקום, סוגר את המדינה כדי לשמוע רק את העמדות שנוחות לו.

התגובות של ארגון 'בצלם' וחגי אלעד נגד ראש הממשלה היו יהירות למדי ולא ענייניות, אבל הארגון עצמו מבצע פעילות חשובה וערכית לאורך 27 שנים. דו"חות 'בצלם', ששנואים כל כך על הימין, מעמידים מראה מול הכיבוש והעוולות שכרוכות בו. בזכותם אנחנו יודעים מה שרבים מבקשים להסתיר. בעצם קיומו שיפר 'בצלם' גם את דמותה הדמוקרטית של המדינה, שעד היום הכילה אותו יחד עם ארגונים חשובים אחרים לזכויות אדם. עכשיו מחסלים גם את זה, ומרחיקים מהארגון צעירים בשירות אזרחי כדי שחלילה לא ידעו מה קורה להם מתחת לאף. אכן, דמוקרטיה במיטבה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

שלום ירושלמי

הפרשן הפוליטי של nrg ו"מקור ראשון", תושב ירושלים. בוגר האוניברסיטה העברית במדעי המדינה. אוהד הפועל י-ם בכדורסל

לכל הטורים של שלום ירושלמי