נורווגיה, רוצה ללמד אותנו על מסירת שטחים?
התקשורת לחצה ודעת הקהל כבר ויתרה על השטח לטובת השכנים שמעבר לגבול, אבל אז הגיעה המנהיגות ואמרה שלוש מילים פשוטות: "חברים, תשכחו מזה". סיפור סקנדינבי שגם לנו יש מה ללמוד ממנו
קוראים לו הלטי, והוא הר צנוע ממדים יחסית, שגובהו בסך הכול 1,365 מטרים מעל פני הים. ההר נמצא בדיוק על הגבול שבין נורווגיה ופינלנד. אוסלו מחזיקה בשתי הפסגות של הלטי, זו הגבוהה ואחת נוספת שגובהה 1,331 מטרים.
בשנת 1972 טס מעל אזור הגבול אזרח נורווגי בשם ביורן גיר הרסון, גיאופיזיקאי שעבד אז ברשות המפות הממשלתית. כבר אז היה נראה לו שהגבול שורטט בנקודה לא הגיונית, באופן שעושה עוול לפינלנד ולא מאפשר לה ליהנות מהפסגה הגבוהה ביותר, שאמורה להיות בשטחה. נורווגיה, לעומת זאת, משופעת הרים הרבה יותר משכנתה, וההר הגבוה בשטחה מתנשא לגובה כמעט כפול מזה של הלטי. אוסלו לא באמת זקוקה לפסגת ההר הזה, מה גם שמדובר בתזוזה מזערית של גבולה לתוך פינלנד - ארבעים מטרים בסך הכול. הרסון שמר את הדבר בלבו, והחליט להפוך אותו למשימה לאומית לקראת 6 בדצמבר 2017 – היום שבו תחגוג פינלנד מאה שנות עצמאות ושחרור מהכיבוש הרוסי.
הקמפיין הושק בקול תרועה רמה בדצמבר האחרון, שנה לפני פתיחת החגיגות. דף פייסבוק פעיל שקורא להעניק לפינלנד את פסגת ההלטי צבר כמעט 20 אלף אוהדים. עצומה הוגשה לממשלה באוסלו, וזו הודיעה שתשקול את העניין בחיוב. "יש עדיין כמה בעיות רשמיות", אמרה אז ראש ממשלת נורווגיה ארנה סולברג, "אבל אנחנו בהחלט שוקלים את העניין". המנהלת הנוכחית של רשות המיפוי הנורווגית, אן קתרין פרוסטרופ, גיבתה את ההצעה: "זה רעיון טוב מאוד", היא אמרה בריאיון, "מדובר במתנה חביבה מאוד למדינה שאין בה הר גבוה".
בעיתונות העולמית, כולל כאן אצלנו, התרגשו והשתפכו אז כדבעי על יחסי השכנות הטובים, על הידידות הנורדית האמיצה ועל הנדיבות המופגנת. הכותרות שניתנו אז, דוגמת "מתנה לבנה" ו"מאוסלו באהבה", רק המחישו את האווירה שנוצרה לקראת הדוגמה הכי טובה שיכולות שתיים מהמדינות הנאורות, המתקדמות והליברליות ביותר בעולם להעניק לילידים הסכלים מסביב, שעסוקים במלחמות ובוויכוחים טיפשיים על שטח.
הלטי הוא הר טרשים קירח. בקרבת פסגתו אין כל מקום יישוב או אנשים שהיו אמורים להיפגע באופן כלשהו מהמעשה הסמלי. "לא נצטרך למסור שום חלק מנורווגיה, זה כמעט לא יהיה מורגש", הדגיש הוגה הרעיון הרסון. ראש העיר הנורווגית הסמוכה קופיורד שלח מכתב ובו עודד את הממשלה באוסלו לאשר את המהלך: "זאת תהיה מתנה נפלאה לפילנלנד אחותנו", כתב סבן לירוס, "אנחנו רוצים להושיט יד לשכנה שלנו וללחוץ עמה יד מעבר לפסגה". התקשורת במדינות דיווחה כי הציבור משני צדי הגבול מתלהב מהרעיון, והכול היה מוכן להודעה הרשמית של הנורווגים ולפתיחת החגיגות הרשמיות.
חלפו מאז עשרה חודשים. השבוע הודיעה ראש ממשלת נורווגיה כי בסופו של דבר לא תוענק לפינלנד המתנה ההררית. "אני מקדמת בברכה את ההצעה, שמראה על הקשרים הטובים בין שתי המדינות", אמרה ארנה סולברג כהכנה ל"אבל" הגדול שהגיע מיד לאחר מכן, "אלא ששינוי גבולות בין מדינות גורם ליותר מדי בעיות משפטיות שיכולות להשפיע בין השאר על החוקה". כדי לא לסיים בטעם מר, חתמה סולברג: "נחשוב על מתנה ראויה אחרת להעניק לפינלנד לרגל שנת המאה לשחרורה".
ממשלת נורווגיה הייתה השושבינה של הסכם אוסלו, שעל תוצאותיו בשטח אין צורך להכביר מילים. שר החוץ הנורווגי דאז, יוהן יורגן הולסט, היה זה שהעביר בין יצחק רבין ויאסר ערפאת מכתבי הכרה הדדיים. כל בסיסם ותוכנם של הסכמי אוסלו סבב ציר מרכזי אחד ויחיד: ויתור או החזרה של שטחים שבשליטת ישראל לטובת ערביי יהודה ושומרון, וזאת לצורך הקמת מדינה פלסטינית.
הצביעות הנורווגית הזאת - שהיא רק דוגמה, משל ושנינה לצביעותו של העולם המערבי בכל הקשור ליחסי מדינת ישראל ושכנותיה - זעקה השבוע לשמיים עוד יותר מתמיד. על ארבעים מטרים של שממה צחיחה, שיש לה אפס השפעה כלשהי על נורווגיה, לא הסכימה אוסלו לוותר, כי "זה גורם ליותר מדי בעיות משפטיות". אבל כשזה נוגע למאות רבות של קילומטרים רבועים בלב-לבה של ארץ ישראל ההיסטורית - את זה בטח נצליח ליישב בכמה פגישות. קטן עלינו, יורגן.
מדינות מסודרות ונאורות כמו נורווגיה יודעות בדיוק מה הן עושות. ראשיהן מבינים שחלק מהחוסן החברתי והכלכלי שמאפיין אותן מושג באמצעות שמירה קפדנית על נכסי המדינה וסירוב לסטות מנורמות שקשורות בין השאר גם במאפיינים טריטוריאליים שיכולים לגרום למפולת חוקתית שסופה מי ישורנה. נורווגיה אף יודעת שפינלנד לעולם לא הייתה מציבה בפסגת הלטי רקטות ונשק תלול-מסלול שיכוון לבתי קופיורד, העיר הנורווגית הקרובה. אין בין שתי המדינות סכסוך כלשהו שוויתור על 0.0015 קילומטרים מרובעים יכול ללבות או לדרדר לכדי מריבת דמים.
ובכל זאת, ומנגד לרוח הוויתורים הליברלית והעולצת שמפומפמת בעוצמה כבר כמעט שנה בתקשורת המקומית והעולמית ובדעת הקהל בשתי המדינות, נורווגיה לא חששה לומר בסופו של דבר מילה אחת פשוטה: "לא". אנחנו לא מוותרים על שטח. נשתדל למצוא מתנה אחרת, ואל תתקשרו אלינו. אנחנו כבר נתקשר אליכם.
ההחלטה ההזויה של אונסק"ו בשבוע שעבר, שמנתקת את הזיקה בין העם היהודי לאזור הר הבית, הוכיחה שוב כי העולם איבד מזמן את שפיותו והכרתו בכל הקשור לסכסוך הפלסטיני-ישראלי. אם כן, מעתה ואילך כשמישהו יציע לנו להחזיר שטח, בואו לא נדבר על יהודה, על שומרון או על ירושלים - בואו נאמר להם רק מילה אחת: "הלטי". מצדי שיפתחו גוגל כדי לבדוק על מה מדובר, ושבינתיים יעזבו אותנו במנוחה.
אקו"ם