ראשי » חדשות » פוליטי מדיני

בגובה העיניים: כך טסתי עם נתניהו לטיול בדרום

יחסו אל היועצים והמאבטחים שמנהלים את סדר יומו עם שינויים, עדכונים והתקלות, ודעתו על טראמפ, על עמונה ואפילו על הפסל המוזהב. מבט בלעדי אל אחורי הקלעים של סביבת נתניהו בטיסה במסוק מירושלים לשדה־בוקר ובחזרה

באותן דקות שבהן הופל בתל-אביב צלמו המוזהב, הזמין בנימין נתניהו קבוצת בני נוער לטיול חורף קצר. תלמידי מכינות 'הנגב' ו'עמי-חי' המתינו לו על מחצלות ליד מדרשת שדה בוקר. נתניהו, שהשמש המדברית קרצה לו, רצה ללכת ברגל לעין-עבדת.

כבר במסוק ביקש מעוזריו להגיע אל המעיין, אך הם השיבו כמובן בשלילה. כשנחתנו, הוא שאל בכל זאת את הנערים: "מתאים לכם צעדה קטנה? בואו נלך, את השאלות תשאלו אותי תוך כדי הליכה". נו, מי יגיד לא לטיול עם ראש הממשלה. המאבטחים נזעקו, העוזרים מחו. אם יש משהו שמעצבן את נתניהו בתפקידו הנצחי, זוהי האבטחה החונקת.
 
"אין פה שום בעיית אבטחה, תנו ללכת קצת", התווכח עם ילד בן שלושים שבאותו רגע היה האחראי לביטחונו. ראש הממשלה החל לצעוד לעבר הוואדי כששובל נערים ונערות משתרך אחריו, נלהבים מהספונטניות, מתקרבים כדי לשאול או ללחוץ יד, מתביישים ונסוגים, מבקשים תמונת סלפי ומופתעים משיתוף הפעולה.

אחרי 300 מטר, התהלוכה נעצרה. נתניהו התיישב על סלע. בקעת עבדת מאחוריו, השמש בגבו והחניכים על הקרקע לפניו. בסוף היום הוא ישבח את עוזריו על המפגש הקסום, אך יציין שבפעם הבאה עליו להיות עם הפנים לשמש כדי שהקהל לא יסתנוור. "בשנה הבאה נגיע עד המעיין", הם משיבים.

כך או כך, השיחה עם הצעירים קלחה. האכפתיות והידענות שלהם היוו מקור לאופטימיות. שאלותיהם היו נוקבות. הם הביעו חשש מהבעיה הדמוגרפית, אך נתניהו התחמק והשיב על שילוב חרדים וערביות בשוק העבודה ולא על ערביי יו"ש. הם שאלו על ממשל טראמפ, והוא הגיב: "אתה רוצה לסבך אותי?"
 
אחד הצעירים תהה על חוק המקוואות ועל פשרת הכותל שמסעירים את יהדות ארה"ב. "זו בעיה שקיימת מאז ימי בן-גוריון", השיב נתניהו ושטח את משנתו. אם כבר בן-גוריון, בחור אחר שאל "כיצד הממשלה מיישמת את החזון שלו ליישוב הנגב". כאן הייתה לנתניהו תשובה חדה. "ראית מה קורה בבאר-שבע? ואת המגדלים בדימונה? ואת קריית-גת? פעם קריית-גת הייתה דרום. היום כבר לא".

הנערים, תושבי הנגב לשנה, הבאים אליו מכל רחבי הארץ, הנהנו בהסכמה. הם רואים בכבישים את מה שאנו ראינו מהמסוק. עיר הבה"דים, קריית הסייבר בבאר-שבע, שכונות חדשות בכל ערי הדרום. "החזון שלי הוא אותו חזון של בן-גוריון, אבל הכלים אחרים. הוא האמין בכלכלה ממשלתית. אני מאמין בתחרות חופשית, וזה מוכיח את עצמו. תסתכלו סביב".

לבן-גוריון עוד נחזור. מכל מקום, את הסצנה הפוטוגנית שנרקמה לה בלב המדבר גם במאי הוליוודי היה מתקשה לביים. משום מקום הופיעה לפתע קבוצת אמריקאים שאי- אפשר היה לטעות בחזותה. בירור קצר העלה שמדובר באנשי יחידת האבטחה של נשיא ארה"ב, שבאו ללמוד מניסיונם של עמיתיהם הישראלים. "קורים דברים", לוחש לי אחד שיודע.
   
אחרי כמה דקות של ישיבה על הסלע, נתניהו מתלונן שכבר אינו צעיר ומבקש כיסא. מישהו מביא לו כיסא פלסטיק והוא מתיישב, אך אחת מארבע הרגליים באוויר והוא כמעט מועד. עובד המשרד רץ לטפל בעניין, בזמן שעובדת אחרת דואגת שכיסא העץ הקבוע מחדר הקבינט, זה שמונע כאבי גב, יוּרַד לשטח.

נראה שהגיל באמת מטריד את נתניהו. השבוע הוא אמר לח"כ קיש בסיעת הליכוד: "לא משנה מה צבע השיער, העיקר שיישאר משהו". הוא מרבה בסיפורי נוסטלגיה, ובין היתר מספר לצעירים כיצד קפץ ראש במעיין עבדת. "לנו אסור", הם משיבים. הוא מבוגר מהם בחמישים שנה. רק חסר שיקראו לו "הזקן". 

הרגעים האותנטיים בלב הנגב ביטאו באופן העז ביותר את הפער העצום בין דכדוכי התקשורת ובין האווירה אצל נתניהו, ובין שני אלה להלכי הרוח בציבור. כשהתקשורת ברובה מספרת שהכול רע, נתניהו משוכנע שהרוב טוב ועל השאר עובדים.

מה מדווחת התקשורת ומה חושב הציבור הכול יודעים, אך ביום שלישי השבוע התאפשר לי לראות מקרוב, למשך שעות ארוכות וללא פילטרים, כיצד נראים ומתנהלים הדברים מהזווית של נתניהו. לא רק בראיון או בתדרוך, שמאפשרים הצצה פנימה בחלון זמנים מוגבל, אלא כזבוב על המסוק. עם עוזרים, יועצים ומאבטחים, ועם שינויים, עדכונים והתקלות. עם ביבי בגודל טבעי, בפתיחות שלא גילה כלפי עיתונאי ישראלי שנים רבות.

המראנו, איך לא, באיחור של שעה. הכול יודעים שנתניהו מאחר כרוני. באותו בוקר הוא נענה לפנייה של אריה דרעי להיפגש עם רבנים ספרדים שהגיעו מרחבי העולם. ההמראה התעכבה, אבל אז ראש הממשלה מגיע ועולה על המסוק עם ראש הסגל יואב הורביץ, המזכיר הצבאי אליעזר טולדנו, הדובר בעז סטֶמבלר ושרשרת מאבטחים.

עשרות עובדים נוספים של משרד ראש הממשלה יצאו במכוניות לשדה-בוקר שעות ארוכות קודם לכן, מכינים כל פרט של הביקור. במסוק מתברר שבתוך מנעד האיחורים יש "לו"ז קשיח". 11:00 המראה, 11:40 נחיתה ומפגש עם תלמידי המכינה, 13:00 טקס הזיכרון לדוד ופולה בן-גוריון.
 

אחר כך עובר נתניהו על הנאום ומתייעץ עם עוזריו על משפט זה או אחר. התקשורת נעשית בכתב, שכן הרעש במסוק לא מאפשר שיחה. לעתים, כשהנושא מורכב, עשויים היועצים להרים את האטמים מעל אוזנו של נתניהו ופשוט לצעוק לתוכה. דיסטנס אין שם. במהלך הטיסה מחליט נתניהו לשנות את הנאום. מה שתוכננה להיות הכותרת, נשלפת החוצה. במקומה הוכנסה אחרת. זה לא יהיה השינוי האחרון.

הדינמיקה בין ראש הממשלה לאנשיו מפתיעה, לעתים משעשעת. בחדר פנימה הם לא מהססים להביע דעה שונה משלו, כמעט לנהל אותו, לדאוג לו כמו לילד. המשימה שלהם היא להשאיר את הראש שלו פנוי לסוגיות עצמן, ולא לפרטים טכניים שרובנו נאלצים לבזבז עליהם זמן רב. אבל זה הופך אותו לכמעט בלתי עצמאי, והוא לא בדיוק נהנה מתנאי יוקרה.

ארוחת הצהריים שהמתינה לו, לדוגמה, השתלבה היטב באווירת הצנע של בן-גוריון. גם המסוק, איך נאמר, הוא לא 'אייר פורס וואן'. הפעם היה זה 'בלק הוק', קצת יותר נוח מהיסעורים הענקים המטיסים את ראשי הממשלות מאז ימי גולדה. אלה ואלה כלי טיס צבאיים נוקשים, המיועדים לשאת לוחמים קשוחים ולא פמליות אח"מים.

מטעמי סייבר אין לו סלולרי, ודאי שלא מחשב. כך שכשאנו בחוץ והוא רוצה להוציא שיחה, מישהו צריך לנדב לו מכשיר. מאותה סיבה הוא גם לא מתעדכן בעצמו בחדשות או בודק לייקים בפייסבוק, פעולה שמרבית שרי הממשלה עושים לבדם. בניגוד לתדמיתו כצרכן חדשות כפייתי, על הפסל המוזהב הוא קרא רק כשבמהלך הטיסה אחד היועצים הגיש לו מכשיר. למישהו השתחרר בורג, סימן בידו בתגובה כשהמסוק דוהר דרומה.
 
מלמטה נשקפו פחוני הפזורה הבדואית. "מה עושים עם הבדואים"? אני מנסה את כוחי בפתק. "אסביר בנחיתה", הוא עונה בכתב. אחר כך אכן הציג את תשובתו לראש מכינת 'עמי-חי' חונן חיים, שבמפגש עם המכיניסטים תהה "על הבדואים שחיים בפחונים על קרקע לא מוסדרת, ואותנו כתושבי הנגב זה מטריד מאוד".

נתניהו סיפר בהרחבה על תוכנית חדשה של השר הממונה, אורי אריאל, "שהפתיע אותי לטובה". על פי הצעת אריאל, הממשלה לא תכפה על הבדואים מעבר ליישובים מוסדרים, אלא רק תציע להם צ'ופרים כאלה שלא יוכלו לסרב. "אני מודה שאנחנו בפיגור בעניין הזה. ניסיון אחד שעשינו נכשל (הכוונה לתוכנית שהוביל בני בגין, א"כ), אבל הפעם אני לא מתכוון לוותר".

"ראש ממשלה, יש טקס, מוכרחים לסיים", משדלים אותו היועצים לסיים לעיני הנוער המשתאה. זה סוג של משחק ידוע מראש: הוא יודע שהם מזרזים אותו בטרם עת כדי שיסיים בזמן, והם יודעים שיצטרכו לדחוק בו עוד שלוש פעמים עד שבאמת יגיד תודה ושלום, יצטלם למזכרת, תמונה אחת רשמית ועוד כמה סלפים שאי אפשר בלעדיהם, ורק אז באמת ילך.

כשאנחנו נכנסים למכונית מתברר לנתניהו שהאירוע כולו הועבר בשידור חי בדף הפייסבוק שלו. טופז לוק, הבחור שמנהל עבורו את ערוצי הרשתות החברתיות (פייסבוק, טוויטר, יוטיוב, אינסטגרם), החליט כך על דעת עצמו והוא מעדכן ש"200 אלף איש צפו באירוע והמספר עוד יעלה. זה תמיד ככה". נתניהו מתלהב.

טופז גם מעדכן אותו על דרישת 'שלום עכשיו' להרוס את האנדרטה לזכר עמנואל מורנו. הם מתלבטים לרגע אם לפרסם תגובה. אף שבעיני נתניהו הדרישה לא פחות ממטורפת, הוא נמנע מהודעה פומבית. "מספיקה צרה אחת ליום", יגיד לי אחר כך.

השיירה מעלה אותנו בחזרה מהוואדי אל מדרשת שדה-בוקר, שם יערך טקס האזכרה השנתי לדוד ופולה בן-גוריון. נתניהו מתארגן, לובש חליפה ועניבה ויוצא לטקס. את הנאום הכין לו ד"ר חגי חריף, "איש ספר וידען גדול", מחמיא לו סטֶמבלר.
 

"צה"ל הפך לאחד הצבאות המובילים והחזקים בעולם. גופי המודיעין והסיכול שלנו הם מן הטובים בעולם, וכל מי שמאיים על קיומנו שם עצמו בסכנה גדולה מאוד... אינני רוצה לומר שהכול מושלם, הרי יש עוד מה לתקן, אך לא רק בהשוואה לאזור - זו לא חוכמה גדולה בימינו - גם בהשוואה לאירופה, לאפריקה, לאסיה וגם לחצי הכדור המערבי, מדינת ישראל היא פלא", אמר בטקס. בשיחה עם התלמידים אף טען כי "ישראל כבר לא כוח אזורי אלא עולמי".

עד לפני זמן לא רב, משפטים כאלה נחשבו לגוזמה של פוליטיקאים. הזעזועים הבינלאומיים, מגלי הטרור ועד גלי ההגירה, הופכים אותם לתיאור מדויק למדי של המציאות. קחו למשל את פורטוגל, חברת האיחוד האירופי ומהמדינות הקשות לישראל ביבשת. ובכן, שר החוץ של פורטוגל שביקר כאן לפני חודש ביקש "לפתוח דף חדש ביחסים עם ישראל". מדוע? נתניהו נתן את התשובה שלו בנאום.

"ישראל מוצפת בבקשות להידוק יחסים בגלל שתי הטי"תים: טרור או אנטי-טרור, וטכנולוגיה". יש גם טי"ת שלישית שאותה הוא לא מזכיר: טראמפ. בשעה שאירופה הימרה על קלינטון ופעלה למענה, נתניהו ידוע כמקורב לנשיא החדש ולחוגיו. הוא אמנם שמר על ריחוק וניטרליות בזמן הבחירות, אך כעת הוא צפוי לקטוף את הפירות של עשרות שנות חברות עם הנשיא הנבחר ועם רבים מאנשיו.

אירופה מבינה את זה. זוהי אחת הסיבות לכך שכפי שפורסם בעיתון זה בשבוע שעבר, האיחוד האירופי החליט לשדרג את הקשר עם ישראל למרות המשך המחלוקות בסוגיה הפלסטינית. השבוע, עם הטלטלה הפוליטית באיטליה, החשש ביבשת רק גבר.
 
עבור נתניהו, ההתרסקות של רנצי באיטליה ושל קמרון בבריטניה, שניהם ידידים אישיים שלו, היא הוכחה נוספת לזהירות שיש לנקוט לפני שיוצאים למהלכים. הוא במקומם לעולם לא היה לוקח סיכון פוליטי בלתי הכרחי שכזה. אם נחזור לאירופה, לא נעים לומר, אבל ככל שאצלם יותר רע לנו יותר טוב. כשהאיחוד בקרב על הישרדותו הפוליטית והכלכלית, לא יהיה לו ראש להציק לנו.

נתניהו מבחינתו הכין את ישראל לתקופה הלא יציבה הזו משלוש בחינות. כשר אוצר בעשור שעבר, ודווקא בעת משבר כלכלי, הוא חתך עד כאב את הוצאות הממשלה במטרה להחזיר את המשק לצמיחה. האירופים והאמריקאים לא עשו זאת, וכיום המשקולות מאיימות להטביע אותם.

בעשור הנוכחי כראש ממשלה הוא טיפח ופיתח את העוצמה הצבאית של ישראל כך שהיא ערוכה לבלום את הטרור, איננה מאוימת מגלי הגירה ומשוחררת מאיומים צבאיים. כלכלית הוא שם דגש על פיתוח טכנולוגי, והסיט את ספינת המשק לאסיה. כל עוד אירופה בועטת, יש לנו מה למכור לה. אבל אם אירופה תיפול, ההודים, הסינים וכל מי שביניהם יתפסו את מקומה ככוח קנייה מרכזי. זה החזון שלו. 

וישנה כמובן אמריקה. ראש הממשלה מצפה בכיליון עיניים לכניסת הממשל החדש לתפקידו. הוא אגב לא שוכח את 37 הח"כים, "המדינאים הדגולים", שבעת הבחירות בארה"ב שיגרו אליו בקשה למנוע ביקור של טראמפ בישראל "בשל היותו גזען". רק תאר לך שהייתי מקשיב להם, אומר כיום נתניהו. אבל נעזוב את העבר. מעטים שמו לב לחילופי הברכות הפומביים שהיו השבוע בין ראש הממשלה לסגן הנשיא המיועד, מייק פנס.

"שהעולם ידע דבר אחד, אמריקה של הנשיא דונלד טראמפ עומדת לצד ישראל. היו לו דיונים מצוינים עם ראש הממשלה נתניהו מאז הבחירות, כפי שגם לי היו. נמשיך לבנות את הקשרים האלה", אמר פנס בתחילת השבוע ל'פוקס-ניוז'. נתניהו השיב לו למחרת כי הוא "מאוד מעריך את הדברים הללו". מאחורי מה שנראה כמילות נימוס בלבד מתחילים להירקם תהליכים שאם יבשילו, ישפיעו באופן דרמטי על מהלכי ישראל וארה"ב בשנים הקרובות.
 

 
בראש ובראשונה מדובר באיראן. באותו ראיון שב פנס ותקף את הסכם הגרעין. "זו הייתה עסקה גרועה, והרעיון של העברת 150 מיליארד דולר לאיראן הוא פוגעני. התחלנו בדיונים, והנשיא הנבחר יבחן היטב את האפשרויות הטובות ביותר עבור ארה"ב ובנות הברית שלנו", אמר.

מבחינת נתניהו זוהי הבשורה מספר אחת. אובמה לא ראה באיראנים טורף אלא עמית, מה שהביא לעימותים החוזרים והנשנים בין ישראל לארה"ב. טראמפ, עדיין לא ברור באיזו מידה, יפתח את הסיפור הזה מחדש.
העניין השני הוא כמובן הפלסטיני. אמנם כאן הערפל סמיך יותר, אך נתניהו מעריך שעם טראמפ יהיה נוח יותר מאשר עם אובמה. הצרה היא שבין הנשיא היוצא לזה הנכנס משתרבבת גבעה אחת קטנה. עמונה.

ראש הממשלה בטוח שאם יכול היה לדחות את פתרון הפלונטר הזה בחמישים יום, כלומר ליום שבו טראמפ ייכנס לתפקידו, החיים היו הרבה יותר פשוטים. אבל אין לו חמישים יום. גם את חוק ההסדרה אין לו. או שלא יעבור, או שייפסל בבג"ץ. גם את מתווה אדמות הנפקדים אין לו, כי השמאל והיועמ"ש טרפדו אותו. וגם את פתרון שבות-רחל אין לו, כי תושבי עמונה לא מוכנים לשמוע.

אז מה כן יש? יש את מועצת הביטחון. למרות דבריו הפומביים של השגריר שפירו כי אובמה יטיל וטו על החלטה חד-צדדית במועצת הביטחון של האו"ם, ועל אף סימנים אחרים שאין ממה לחשוש, ראש הממשלה עדיין משוכנע שהאיום ברור ומיידי. לכן ההתעקשות של העמונאים מסכנת בעיניו את ההתיישבות כולה, וכבר שמעתי את אחד מאנשיו מגדיר את חוק ההסדרה "חוק ההחרבה". אז איך מרבעים את המעגל? על ארוחת צהריים צנועה הוא ואנשיו מוסיפים לטעון שיש רעיונות יצירתיים. לי לא ברור מהם.
 
השעה נוקפת, והגיע הזמן לחזור לירושלים. שוב עולים על הרכבים ודוהרים אל המסוק. ראש הממשלה, לא לפני שלחץ את ידי הצוות, נדחק אל הבלק-הוק כאחרון החפ"שניקים. אחרי שינחת בירושלים מצפה לו פגישה עם קבוצת נוצרים אוונגלים. בערב ישוחח עם עיתונאים יהודים מהעולם.

בדרך חזרה חשבתי על הפער בינו ובין האיש שעליו דיבר, דוד בן-גוריון. שניהם אנשים יוצאי דופן באישיותם, אך הפוכים לחלוטין בסגנון הנהגתם. או כפי שניסח זאת הנשיא ריבלין בטקס: "לצד היותו איש ביצוע, מתרגם מוכשר של שפת החזון ללשון המציאות, בן-גוריון ניחן גם בכושר הכרעה ייחודי ויוצא דופן".

נתניהו מבחינה זו הוא דווקא לוי אשכול. מנהיג של עקב בצד אגודל, של זהירות מופלגת ושל ריבוע המעגל. כמו אשכול, שרעייתו מרים נפטרה לאחרונה אך הייתה בקשר שנים רבות עם ראש הממשלה ורעייתו, ייתכן שהמעשים הגדולים של נתניהו עוד יתרחשו דווקא בשנותיו האחרונות. ההיסטוריה תהפוכות רבות לה. אם מתבוננים היטב בתהליכים, יש סיבות רבות לחשוב שהמעגל שנפתח אצל אשכול במלחמת ששת הימים, ייסגר אצל נתניהו בדיוק חמישים שנים לאחר מכן.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg