ראשי » חדשות » בעולם » המזרח התיכון

תסריט לא דמיוני: פוטין וטראמפ ידרשו נסיגה מהגולן

בזמן שהפלסטינים מתבשמים מאדי המהלך במועצת הביטחון, נשיאי ארה"ב ורוסיה מזלזלים באו"ם. שיתוף הפעולה ביניהם עלול להתגלגל לדרישה הרת גורל מישראל תמורת התייצבות לצדה במו"מ המדיני

כן, בהתחלה זה נראה כמו ניצחון גדול. אבל הפלסטינים עלולים לגלות מהר מאוד שזה היה ניצחון פירוס. הנה סיפור שמסתובב בימים האחרונים ברמאללה: לפני שבועיים הגיע מזכיר המדינה ג'ון קרי לביקור בסעודיה. מטרת הביקור הייתה לנסות להסדיר הפסקת אש בתימן. כאשר גמרו לדבר על תימן, מספרים ברמאללה, פנה קרי למלך סלמן וניסה לשדל אותו לחדש את הסיוע החודשי לפלסטינים.
 
בראשית השנה הקציבו הסעודים סכום של 60 מיליון דולר כסיוע לרשות, במנות חודשיות של 7 מיליון. חלק מהכסף הגיע, אבל בשלב מסוים נסגר הברז. מדוע? לסעודים פתרונים. "בוא, למעני, עשה משהו בשביל הפלסטינים", שידל קרי את המלך סלמן. המלך נעתר והזמין את אבו-מאזן לארמונו.

לראיס, אומרים ברמאללה, לקח יומיים להתארגן לפגישה. הוא הגיע לריאד מלווה בנביל אבו-רודיינה ובסאיב עריקאת, שבאותו שלב כבר היה שקוע עמוק עם האמריקאים ברקיחת המהלך באו"ם. הפגישה עם המלך התקיימה ביום רביעי שעבר, 21 בדצמבר. תוך כדי הפגישה הגיעה למלך שיחת טלפון. על הקו היה נשיא מצרים, עבד אל-פתאח א-סיסי. המלך קיבל את השיחה בנוכחותו של אבו-מאזן.

"החלטתי שאני מושך את ההצבעה באו"ם", אמר א-סיסי למלך בטלפון, "ואני מודיע לכם כדי שלא תופתעו". "אללה יצליח דרכך", השיב סלמן לסיסי. אבו-מאזן, אומרים ברמאללה, עוד איכשהו הצליח למלמל "לפחות תתנגדו להעברת השגרירות האמריקאית לירושלים". אבל א-סיסי שתק. והסעודים, הם בכלל בצד של טראמפ. הם כבר לא יכולים להמתין לראות סוף-סוף את גבו המתרחק של אובמה.

כן, ברגע האחרון החליט הנשיא המצרי שנכון יותר עבורו ללכת עם הממשל האמריקאי החדש, ולא לתת יד למחטף של ממשל אובמה היוצא. מה גם שטראמפ כבר הביע את התנגדותו למהלך באו"ם.
   
עוד באותו ערב שוחח א-סיסי עם טראמפ בטלפון, ומלשכתו של נשיא מצרים יצאה הודעה כי "השניים הסכימו על החשיבות של מתן הזדמנות מלאה לממשל האמריקאי החדש להתמודד עם כל ממדי הסוגיה הפלסטינית, במטרה להשיג הסדר מלא וסופי".

אלא שנסיגתו של א-סיסי מהמהלך באו"ם לא הספיקה לסכל את ההצבעה. ארבע חברות בלתי קבועות במועצת הביטחון - ניו-זילנד, מלזיה, ונצואלה וסנגל - שהיו חתומות על הנוסח המקורי יחד עם המצרים, ניצלו את זכותן להעלות את ההצעה המצרית. התוצאות ידועות.

אז ברמאללה מתבשמים עדיין מהמהלך המחוכם במועצת הביטחון, אבל אדי הניצחון קצר המועד כבר הולכים ומתפוגגים. ביום שלישי, בשיאן של הטחות ההאשמות ההדדיות בין ממשלת ישראל לממשל אובמה, הופיע באתר 'אל-יום א-סאבע' המצרי פרוטוקול פגישה בין מזכיר המדינה ג'ון קרי והיועצת לביטחון לאומי סוזן רייס, ובין משלחת אמריקאית בראשות סאיב עריקאת.
 

 
על פי הציטוטים, קרי ורייס אמרו לפלסטינים כי ישתפו עמם פעולה בהצבעה נגד ההתנחלויות במועצת הביטחון. ברמאללה אומרים שמי שעומד מאחורי הפרסום הוא לא אחר ממוחמד דחלאן, מקורבו של א-סיסי ושנוא נפשו של אבו-מאזן, השומר על ערוצים פתוחים עם ישראל.

לפלסטינים יש עוד הזדמנות אחת למהלך נגד ישראל, בוועידה הצרפתית באמצע החודש הבא. אבל כמו אובמה, גם נשיא צרפת בדרך הביתה. ובשורה התחתונה, בבחירות לנשיאות בארה"ב הפלסטינים הימרו על הסוס הלא נכון. כל מהלכיהם לשנה הקרובה, כולל אינתיפאדה עממית ומהלך גורף נגד ישראל בהאג, היו מבוססים על ניצחונה של הילרי בבחירות. זה לא קרה.

כעת, בדקה התשעים לקראת חילופי השלטון בארה"ב, הם בחרו בצד של אובמה ולא בצד של טראמפ. זה לא בדיוק יעזור להם בהמשך. ולא רק משום שבמחנה טראמפ יזכרו להם את המהלך באו"ם. אלא כי האו"ם עצמו, שעד כה היה הזירה הבינלאומית המשתלמת ביותר לפלסטינים, איננו כלי פעולה מועדף על ידי טראמפ. גם במוסקבה, שבאופן מסורתי דווקא עושה באו"ם שימוש אינטנסיבי ככלי מדיני, יש כעת שינוי מגמה. בעיקר בכל מה שקשור לסוריה.

טראמפ כבר הבהיר מה הוא חושב על האו"ם. בסוף השבוע שעבר, בעקבות ההצבעה במועצת הביטחון, הבטיח טראמפ כי החל מה-20 בינואר "דברים ייראו אחרת". השבוע הוא כבר חבט בארגון עצמו: "לאו"ם יש פוטנציאל גדול מאוד, אבל כרגע זה סתם מועדון שבו אנשים נפגשים, מדברים ומבלים. עצוב".
   
ואם זה עדיין לא ברור מספיק, השבוע גם הבריז טראמפ למנכ"ל האו"ם היוצא באן קי-מון וביטל פגישה עמו. זה היה מביך. באן צפוי להיות מועמד לנשיאות בבחירות בדרום-קוריאה בחודשים הקרובים, ופגישה עם טראמפ בהחלט הייתה תורמת לו. אבל הדונלד לא שיתף פעולה.

צוות המעבר של טראמפ הבהיר השבוע שלא תהיה פגישה בין השניים. לכאורה, משום שכך מתבקש על פי הפרוטוקול עד השבעתו של טראמפ לנשיא. אבל זה לא הפרוטוקול שהכתיב את הסירוב, זה היחס למה שמייצג ארגון האומות המאוחדות.

גם נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, מאמץ לאחרונה קו פעולה עוקף או"ם בזירה הסורית. באופן מסורתי, רוסיה דווקא מעניקה חשיבות רבה לארגון האו"ם ולמנגנונים לפתרון סכסוכים שעל ידו. זוהי גישה עקרונית ארוכת-טווח במדיניות החוץ הרוסית. אולם כעת דברים משתנים. הרוסים חותרים לממש את ניצחונם בחאלב כדי למצב את מוסקבה כגורם השפעה מרכזי בזירה המזרח-תיכונית בכלל והסורית בפרט. בלי ארה"ב ובלי האו"ם.
 

 
יום לאחר ההתנקשות בשגריר הרוסי באיסטנבול התכנסו במוסקבה שרי החוץ ושרי ההגנה של רוסיה, איראן וטורקיה, כדי לדון בדרכים משותפות להסדרת המשבר בסוריה. התוצר העיקרי של המפגש הוא מה שקיבל בשבועיים האחרונים את הכינוי "הצהרת מוסקבה".

שר ההגנה הרוסי סרגיי שויגו הגדיר את ההצהרה כ"מפת דרכים" להסדרת המשבר בסוריה, המשקפת את דעת שלוש המעצמות האזוריות המעורבות במלחמה. "איראן, רוסיה וטורקיה מוכנות כבר עתה לשרטט את ההסכם שעליו מתנהל משא ומתן בין ממשלת סוריה ובין האופוזיציה ולהיות ערבות לו. כל יתר המדינות שיש להן השפעה על המצב בשטח מוזמנות להצטרף", נאמר בהצהרה.

המשפט האחרון מבטא את הזלזול המחושב הנושב ממוסקבה כלפי ממשל אובמה. שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב, ששרף בשנה האחרונה אינסוף שעות ג'ון קרי, הגדיר את המשא ומתן עם וושינגטון עד כה "בזבוז זמן". "המסגרת היעילה ביותר לפתרון המשבר בסוריה היא הפורום המשולש שבו רוסיה ואיראן תומכות בממשלת סוריה, וטורקיה תומכת בארגוני המורדים", אמר לברוב.

אבל מה שלברוב נמנע מלומר, חשוב לא פחות. זהו המהלך לייתורו של האו"ם כמקור הסמכות להסדר בסוריה. הצהרת מוסקבה מתעלמת מהחלטות ועידת ז'נבה הראשונה שהתקיימה בחסות האו"ם, כאילו היו אוויר. לברוב התעלם השבוע אפילו מהודעתו של שליח האו"ם לסוריה, סטפן דה-מיסטורה, על חידוש שיחות המו"מ בין הצדדים הסורים בז'נבה בפברואר הקרוב.
   
האם המהלך שמובילה מוסקבה יצלח? הצהרת מוסקבה, המניחה את העקרונות לחידוש השיחות בין המשטר הסורי ובין ארגוני המורדים, איננה כוללת את הדחת אסד. עיקרון זה, שהיה עד כה תנאי מקדים של טורקיה, ארה"ב, מדינות ערב והאיחוד האירופי לכל משא ומתן - התאדה.

מעתה שינוי המשטר בסוריה אינו נמצא עוד בעדיפות עליונה. העיקר על פי הצהרת מוסקבה הוא השמירה על שלמותה הטריטוריאלית של סוריה, הפסקת סבלם של חפים מפשע, פתרון הבעיות ההומניטריות והמאבק בטרור. אבל חובת ההוכחה עדיין מוטלת על כתפי המשולש הרוסי-איראני-טורקי, במיוחד בכל הקשור להבאת ארגוני המורדים לשולחן המשא ומתן. בקטע הזה, פוטין רוכב חזק על צווארו של ארדואן. הוא שאמור להביא את ארגוני המורדים הסרבנים לשולחן.

אז מה יכולים ללמוד בירושלים מן ההתפתחות הזו? האם המגמה המסתמנת יכולה להקרין בקרוב גם על הסכסוך הישראלי-פלסטיני? נכון לעכשיו, בירושלים מחבקים חזק את הנשיא טראמפ ומחכים לרגע שבו השגריר המיועד דיוויד פרידמן יניח את אבן הפינה לשגרירות האמריקאית בירושלים.

אבל מה יהיה המחיר? במיוחד אם פוטין וטראמפ יחליטו לסגור ביניהם עסקה שתכרוך את ההסכם בסוריה בסכסוך הישראלי-פלסטיני. או בקיצור, ירושלים תמורת רמת הגולן. ויתור ישראלי בצפון, תמורת התייצבות לצדה מול הפלסטינים. מה אז?
 

 
עקב אכילס של 'הצהרת מוסקבה' הוא ארגוני המורדים. סימן השאלה העיקרי מתנוסס על יכולתו של נשיא טורקיה ארדואן לתפוס את ארגוני המורדים בצווארם בניסיון להביא אותם מייללים וצווחים כל הדרך לממשלת הסכמה בדמשק.

פוטין מצדו יעשה הכול כדי לכפות על ארדואן להכריח את ארגוני המורדים לעשות את המסלול הזה. והצעד הראשון מבחינתו הוא להביא את ארגוני המורדים לשיחות באסטנה, בירת קזחסטן. אם הפרק הזה יצלח, השלב הבא יהיה ניסיון להקים ממשלת הסכמה בדמשק. הדרך לייצר הסכמה לאומית בסוריה היא להתאחד סביב דבר אחד שכולם מסכימים עליו. והדבר הזה הוא רמת הגולן.

אז נכון שהצהרת דמשק שמה את האו"ם בפינה. אבל למרבה הנוחות, לפוטין יש ביד מסמך שחיבר לפני תשעה חודשים שליח האו"ם לסוריה סטפן דה-מיסטורה, שעשה עבורו את עבודת ההכנה. במרץ האחרון פרסם דה-מיסטורה נייר עבודה שכותרתו היא "העקרונות הבסיסיים לפתרון פוליטי בסוריה".

בהקדמה למסמך מסביר שליח האו"ם כי במהלך שיחותיו עם המשטר הסורי ועם ארגוני המורדים הוא זיהה "נקודות כינוס" בין הצדדים. במטרה להקל על ההידברות בין הצדדים, הורה שליח האו"ם לצוותי המשא ומתן שלו לייצר מסמך הכולל את כל אותן נקודות כינוס. הסעיף הראשון במסמך הכינוס מדבר על הצורך "לכבד את עצמאותה, ריבונותה ושלמותה הטריטוריאלית של סוריה". זהו, אגב, גם הרעיון המרכזי בהצהרת מוסקבה.

אלא מה? סיומת הסעיף הראשון כוללת את הטקסט הבא: "העם הסורי נותר מחויב להשבה בדרכי שלום של הריבונות על רמת הגולן הכבושה". כן, אם יש דבר אחד שהמשטר בדמשק והמורדים יכולים להתאחד סביבו, הרי שזוהי הדרישה להחזרת הגולן לסוריה.

אז נכון, בירושלים כבר לא יכולים לחכות ליום ההשבעה של טראמפ. אבל לצד ההבטחה שאחרי ה-20 בינואר "הכול ייראה אחרת", יש גם סיכוי שפוטין וטראמפ ינסו להגיע לפתרון מוסכם בסוריה. ובמסגרת זו, הנוסחה תהיה ירושלים תמורת רמת הגולן.
   
זהו אולי אחד ההקשרים לתגובתו של שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב, שדחה השבוע את הצעתו של מזכיר המדינה ג'ון קרי כי חברות הקוורטט - ארה"ב, רוסיה, האו"ם והאיחוד האירופי - יאמצו את העקרונות שהציג השבוע בנאומו לפתרון סוגיות הליבה של הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

בהודעה שפרסם משרד החוץ הרוסי נאמר כי "לברוב הדגיש כי אסור שסדר היום הפנימי בארה"ב ישפיע על פעילות הקוורטט או על פעילות מועצת הביטחון של האו"ם. לדבריו, ״נעשו ניסיונות מזיקים להשתמש בשני הפורומים הללו במסגרת המאבק בין הדמוקרטים לרפובליקנים".

מעבר לעקיצה הכואבת ששיגר לברוב לקרי ולאמריקאים, הוא בוודאי לא זקוק להם עכשיו. במיוחד אם פניהם של הרוסים לקדם פתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני שיכלול את רמת הגולן, כי זה מה שהאינטרס הרוסי מכתיב. ואם פוטין יצטרך, הוא כבר יסגור עניין מול טראמפ ולא מול קרי שפג תוקפו.

בזמנו, בתקופת כהונתו של הנשיא פורד, קיבלה ישראל מהנשיא התחייבות שלעולם לא תצטרך לפנות את רמת הגולן. לא מן הנמנע שבירושלים הגיע הזמן לאוורר את הארכיון ולהוציא את המסמכים. 

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg